פרשנות: הורדות ריבית לא ירפאו את השווקים שנדבקו בקורונה

בנקים מרכזיים לא יכולים לרפא את הקורונה, אבל יש להם את מה שיצרני התרופות רוצים בצורה נואשת, לפחות בארה"ב, והם מוכנים לתת להם את המרשם הזה. המניות עלו תחילה אחרי הפחתת החירום של הריבית, הראשונה שהתקיימה בין ישיבות סדירות של הבנק המרכזי מאז המשבר הפיננסי. השאלה היא איך כסף זול יותר מועיל לכלכלה שסובלת משרשראות אספקה שבורות ומצרכנים ועסקים שתקועים במקום?

הפדרל ריזרב הראה שוב שבנקים מרכזיים יכולים "לחטא" את המשקיעים מפני חדשות רעות, וזו דרך אחת למנוע משוק מניות מתרסק לחלחל לכלכלה הריאלית. אבל התרופה המוניטרית היא בו-זמנית לא אמינה ולא פופולרית, והיא אינה יכולה לרפא את רוב המחלות שהעולם סובל מהן כעת. 

הבנק המרכזי האירופי, הבנק אוף אינגלנד והבנק אוף ג'פאן אמרו כולם שהם ערוכים לספק תמיכה, אבל רק ארה"ב ואוסטרליה, מבין מדינות המפותחות, פעלו במהירות להוריד ריביות.

השווקים לא התייחסו לפרטים. הרעיון של כסף זול הספיק להעלות את מדד 500 S&P ב-4.6% ביום שני ולעלייה קצרה גם אמש 0ג').

מדיניות מוניטרית יכולה לעזור, אבל יש בעיות יסוד שהיא לא יכולה לפתור.

בצד החיובי, מדיניות מוניטרית יכולה להחליק בעיות ביקוש. השפעות הלוואי של נגיף הקורונה הן שאנשים מאבדים את מקומות עבודתם וחברות מהדקות חגורה או אפילו פושטות רגל במגזרים הפגועים ביותר. כסף זול יותר מאפשר ליותר חברות לשרוד את הזמנים הרעים ולהמשיך לשלם שכר לעובדים.

בנקים מרכזיים יכולים לתמוך בסנטימנט הצרכני ולהקל על אנשים להמשיך להוציא כסף, גם אם הם משנים את הרגלי ההוצאה. דרך אחת שבה יקרה מיתון היא שמשקי-הבית יחששו להוציא, ויפגעו בעסקים שלא נפגעו מהנגיף. החזרי משכנתא נמוכים יותר גורמים למשקי-הבית להרגיש עשירים יותר, ולחשוש פחות, ותנאים פיננסיים קלים יותר עוזרים לבנקים להמשיך להלוות.

מדיניות מוניטרית יכולה גם למנוע מבהלה בשוק ההון לתרום למיתון. כשמניות נופלות או תשואות אג"ח תאגידיות עולות, משקי-הבית חשים עניים יותר, ואפקט העושר מתפוגג. זה פוגע גם בחברות: מנכ"ל פחות צפוי לאשר פרויקט חדש כשהמחיר המניה צונח, וסמנכ"ל כספים שניצב בפני שוק חוב כאוטי לא צפוי לרצות ללוות כסף.

עד כה כבר בוטלו הנפקות אג"ח, והושעו תוכניות השקעה של כמה מהחברות שנפגעו מהנגיף. כסף זול לא יהפוך השקעות שקשורות בתיירות ליותר אטרקטיביות, אבל לכל הפחות הוא ישמור על תפקוד השוק וימנע מחנק מזומנים שישפיע על הכלכלה הריאלית.

תחומים שבהם בנקים מרכזיים לא יכולים לעזור בבירור: שרשראות אספקה רבות שתלויות בסין ובדרום קוריאה התקלקלו - מפעלים שאוזלים להם מלאים או מפיצים שלא נותר בידם שום דבר להפיץ. כל אלה לא יכולים לתפקד, ולא חשוב כמה הכסף זול.

השינוי בהתנהגות הצרכנים וההנהלות פוגע בעסקים רבים. מאמצי ממשלות להאט את התפשטות הנגיף מחמירים את בעיות שרשראות האספקה ומשנים עוד יותר את ההתנהגות וחוזר חלילה, כשאירועים גדולים מתבטלים בכמה מדינות, בבת ספר נסגרים וערים נכנסות לסגר.

לחברות התעופה יש פחות נוסעים גם בקווים בין ערים שלא ממש נפגעו עד כה, כמו לונדון וניו יורק. ועידות ואירועים פומביים מצומצמים. אנשים רבים חוששים לצאת לאירועים חברתיים. כל מי שנמנע מלטוס או לצאת להפלגת קרוז בגלל החשש מהנגיף לא צפוי להתפתות על-ידי הלוואות זולות.

וישנו העניין של בנקים מרכזיים שמתחילים עם ארון תרופות כמעט ריק, לאחר שהם הוציאו את התרופות הטובות בקיצוצי הריבית בעבר. מבין הבנקים המרכזיים הגדולים, לפד יש את הריביות הגבוהות ביותר, 1% עד 1.25% אחרי ההפחתה של חצי נקודת אחוז, ולכן אף אחד מהם לא יכול להוריד את הריבית במשהו כמו 5 נקודות אחוז או משהו כזה, כפי שהיה בתקופות מיתון קודמות.

מי יכול להציל את המצב? תמיכה ממשלתית יכולה להיות ממוקדת יותר בחברות ויחידים שזקוקים לכסף, מאשר תמיכה מוניטרית כוללנית. הבעיה היא שהממשלות עושות בדרך-כלל מעט מדי ומחור מדי, בגלל פוליטיקה והצורך להקים מערכות שהציבור רואה כהוגנות.

חוסר הוודאות נשאר אדיר, וכל מי משקיע ליותר מכמה ימים צריך להיזהר.