סערת התגובות סביב התוכנית ליום האישה בלשכת עורכי הדין מזכירה את השאלה המיושנת: "מה חשוב יותר - יופי או אופי?". מידי שנה חוזר ויכוח, האם נכון לציין את יום האישה הבינלאומי באירועי סטייל ואסתטיקה או ביום שמוקדש להעצמה מקצועית, כלכלית ועסקית.
בחברה שלנו, שמדגישה ערכים של עשייה ומיקוד, רציונליות ואסרטיביות, סטיילינג נתפס בתור הצד הנמוך של נשים, זה שזוכה לזלזול. אירועי סטיילינג ממותגים לרוב כשטחיים ולא ראויים לשיח רציני. מצד שני, הנראות שלנו מקבלת שיח אינטנסיבי, יומיומי, בכל מדיה אפשרית. לא פלא שנשים ונערות מוקסמות מכל מה שקשור בלבוש ונראות אם המסר לאורך כל חיינו הוא - אישה צריכה להיות יפה.
נעמי וולף כתבה בספרה הרלוונטי - תמיד, "מיתוס היופי" (1991), כי ייצוגי הנשיות שהסבתות שלנו גדלו עליהם אינם עוד, את מודל "עקרת הבית הטובה" החליפה "הדוגמנית הקרייריסטית". אישה שעושה הכל ונראית מעולה. מה זה מעולה? רזה, חטובה ולא מזדקנת לעולם. המודל הזה, שמועצם בשיח התרבותי גם דרך דמויות מהמדיה ש"מצליחות" לעשות את זה, משאיר אותנו הנשים בעמדת חולשה. למרות הנוכחות הגוברת (ועדיין חסרה) שלנו בצמתי השפעה, העיסוק בנראות שלנו נותר עקב אכילס (או עקבי סטילטו, תלוי איך מסתכלות על זה).
אפשרות אחת היא לפרוש מהמשחק, להימנע מכל דבר שמזהה אותנו עם מיתוס היופי. לא ללבוש ורוד, לא לנעול עקבים, ולהחרים סטיילינג ביום האישה ובכלל. למיטיבות לכת, אפשר גם להתלבש כמו גבר, בחליפות כוח, ולעמעם את גופנו בשחור. זו דרך מצוינת לחזק את עצמנו דרך המיתוס הגברי. הבעיה העיקרית היא, שערוץ ביטוי מרכזי נחסם בפנינו - הקשר בין הפנים לחוץ שלנו, מה גם שאנחנו לא מטפלות בשורש הבעיה - הגדרת "הנשי" בחברה שלנו כנחות.
אפשרות אחרת היא לחתור לשנות את כללי המשחק. נעמי וולף כתבה, בהקדמה למהדורה השנייה של ספרה (2002): "אין בספר ולו משפט אחד, שמגנה נשים בשל הבחירות שאנחנו בוחרות בנוגע ליופי, או שמציע שלא נתאפר, שלא נתלבש בהידור, שלא נחשוף את גופינו - אם נפשנו חושקת בכך. ההפך הוא הנכון: אני טוענת שאנו ראויות לזכות לבחור לעשות ככל העולה על רוחנו בקשר לפנים ולגוף שלנו". ההבנה שאישה ב-2020 יכולה להיות גם יפה וגם פמיניסטית, אינטליגנטית ומקצועית אינה רק בסיסית, אלא חיונית! קודם כל כי מדובר בצורך רגשי ולא רק זכות ואג'נדה חברתית. באופן הכי אישי, לכל אישה יש צורך להרגיש חיבור בין הפנים לחוץ, בין מי שאנחנו בתוכנו לבין מה שאנו רואות במראה. הנראות היא חלק מתפיסת הזהות והחיים שלנו כנשים בעולם הזה. אנחנו מרגישות את זה היטב דווקא בתקופות חיים בהן קשה לנו להתלבש, כי מצבנו הרגשי או הפיזי ירוד, אבל הבגדים שלנו משפיעים עלינו פסיכולוגית בכל יום ביומו. הבגדים שם בתוך מסע ההתפתחות האישי והמקצועי שלנו לאורך החיים. אי אפשר ולא כדאי להתעלם מהם, אבל השאלה הגדולה היא כיצד להתייחס אליהם בצורה שתעצים אותנו ולא תחזק את מיתוס היופי.
נחזור לשאלה, האם סטיילינג ראוי ליום האישה - אם מדובר באירוע בסגנון "עשי ואל תעשי", עדיף שנישאר בבית. סטיילינג כזה יהיה חלק ממאמץ שמטרתו להפוך אותנו לחטובות ו"נכונות". למעשה, כל בגד שנלבש כי מישהי אחרת אמרה לנו שהוא "נכון", עלול להפוך סוג של תחפושת. סטייליסטי ושיקי ככל שיהיה, בגד כזה מזין אשליה של השתייכות, שדורסת את הביטוי האמיתי של מי שאנחנו. אבל אם הסטיילינג ביום האישה יהיה חלק מפעילות שתצליח לגעת במכלול הקיום שלנו כנשים בעולם, זה לא יהיה "מהפך" אלא עוד סוג של התפתחות. עוד דרך להגביר את הנוכחות האישית והמקצועית הבטוחה שלנו. ביום האישה 2020 אפשר להפסיק לפחד ולהרשות לעצמנו ללבוש ורוד, יחד עם כל שאר הדברים שמעניינים אותנו בעולם. יותר מכל כדאי לזכור, שיש פה הזדמנות למפגש נשי איכותי, כזה שמאז ומעולם נשים חתרו אליו. דורות על גבי דורות נשים מצאו טקסים כדי לחזק את האחווה הנשית, אימהות ובנות, חברות, שותפות, את הברית הזו כדאי לשמר גם בימינו שלנו.
הכותבת מרצה וחוקרת את הפסיכולוגיה של הלבוש. מנהלת הקבוצה "סטיילינג תרפי להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.