"טוב שצומחות פה חברות גדולות, אך המחיר זה שקמים פחות סטארט-אפים - וזה מדאיג"

מספר הסטארט-אפים בישראל נמצא בירידה בשנים האחרונות. זאת אמנם מגמה עולמית, אך בישראל הירידה חדה יותר מאשר בארה"ב - קמים 6,00-700 חברות בשנה, ירידה של כ-50% מ-2015. כשמוסיפים לכך את העובדה כי במדינות אחרות מנסים לצמצם את הפער, יכול להיות שיש לישראל סיבה לדאגה. "הירידה במספר הסטארט-אפים החדשים מדאיגה אותנו מאוד", אומרת אניה אלדן, סמנכ"לית רשות החדשנות וראש זירת הזנק, בראיון לפודקאסט "רוד שואו" של "גלובס".

"היתרון התחרותי של ישראל זה היצירתיות, היזמות וכמות הסטארט-אפים. אותי לא מטרידה כמות הסטארט-אפים שנפתחו אלא זה שיש יותר סטארט-אפים שנסגרו. המשמעות היא ששיעור גבוה יותר של סטארט-אפים צריך להצליח. מצד שני, קרו גם דברים טובים, שקיווינו הרבה זמן שהם יקרו - יש יותר חברות שצומחות במקום לעשות אקזיט, ואלו חברות שמשאירות את מרכזי הפעילות בישראל ומחזיקות פה הרבה כוח אדם".

זה חייב לבוא במקום?

"כן, כי אם יש חברות צמיחה טובות שמעניקות לעובדים תנאים טובים, אנשים פחות ממהרים לעזוב אותן ולהקים סטארט-אפים. בנוסף, אם יש חשש ממיתון אז אנשים פחות עוזבים את אמזון לטובת יזמות. תמיד כשיש שיא והייפ אנשים חושבים מה יהיה הלאה. התעשייה מאוד מחזורית".

פורסם באחרונה מחקר של האוצר שהעלה כי אתם צריכים לגבש מדיניות אנטי-מחזורית, כלומר להגדיל את היקף התמיכה שלכם בתקופות משבר. מה עמדתכם בנושא?

"העמדה שלנו היא שצריך להגדיל את התקציב שלנו. אבל אני רוצה להסביר: אנחנו לא משקיעים עם השוק אלא לוקחים סיכונים. חלק מההשקעה שלנו זה בגלי הטכנולוגיה הבאים, ולכן זה לא קשור למחזורים כלכליים. אלו תחומים שגם כשיש גאות כלכלית, לא משקיעים בהם. למשל במכשור רפואי עדיין אין כמעט השקעות סיד ובלי החממות שלנו כנראה לא היו קמים סטארט-אפים מצליחים, וזה תחום שחברות מצליחות גם נשארות בישראל.

"כשחברת סייבר יכולה להשיג הרבה כסף ממשקיעים טובים - היא לא צריכה את הכסף הממשלתי ולא באה אלינו. המטרה שלנו היא לטפל בכשלי שוק. המשקיעים בשוק הפרטי לא תמיד מוכנים לקחת סיכון בשלבים מוקדמים, והתפקיד שלנו הוא להיות במקום עם סיכון גבוה, ובשלב מתקדם יותר ולסגת אחורה ולתת לשוק הפרטי להיכנס.

"אנחנו לא משקיעים פיננסיים אלא משקיעים כלכליים. המטרות שלנו הן לעזור לתעשייה לשגשג, לייצר מקומות עבודה ולהשאיר חברות בישראל עד כמה שאפשר".

הזכרת את החברות הרב־לאומיות. הן סופגות ביקורת על כך שהן מנפחות את השכר ומקשות על סטארט־אפים להתפתח.

"הרבה מההצלחה של התעשייה מגיעה מהחברות הרב-לאומיות. היום זה לא פופולרי להגיד את זה כי אומרים שאמזון מנפחת את השכר, אבל בצד של היזמות אסור לשכוח שבשנות ה-70 חברות כמו אינטל הקימו פה תעשייה. הן השפיעו מאוד על ההצלחה שלנו - אנשים עזבו את אינטל והקימו סטארט-אפים.

"השילוב של יזמות וחדשנות עם נוכחות מאסיבית של חברות שאפשר ללמוד מהן, זה גורם שלא קיים בהרבה מקומות. למשל בתחום הפארמה אין חברות וזה חסר. אנחנו כגוף ממשלתי לא מעודדים חברות רב לאומיות להקים מרכזים במקום שאין כשל שוק, אבל כן מעודדים חדשנות פתוחה, לעבוד עם יזמים וסטארט-אפים ישראליים".

"התמיכה שלנו מעודדת לקיחת סיכון"

אלדן (59), מונתה לתפקיד לפני חמש שנים וחצי, עוד כשהרשות נקראה המדען הראשי. קודם לכן הייתה נשיאה ומנכ"לית של חברת WideMed, שמפתחת פתרונות אבחון וניטור קליניים בזמן שינה. כמו כן, הייתה במשך כעשור בעולם ההון סיכון. אחד התחומים אותם מקדמות אלדן והרשות, היא ביו-הנדסה (Bioconvergence), שלדבריה זאת אחת הדוגמאות הטובות לתפקידה של הרשות.

"התחום הזה הוא שילוב של ביולוגיה והנדסה, ולפעמים זה נשמע כמו מדע בדיוני. זיהינו בישראל מחקר מתקדם בתחומים כמו ביולוגיה חישובית, עריכה גנטית ועוד, אבל הוא עוד לא עובר בצורה מהירה לתעשייה ולכן יש הרבה מה לעשות. גם הפרויקטים שקמים הם מסובכים, והמשקיעים והרגולטורים לא תמיד יודעים איך לבחון אותם. לדעתנו, לפרויקטים מולטי-דיסציפלינריים גם יש הרבה יותר סיכוי להישאר בישראל. זה לא מולקולה שמישהו המציא וצריך להתחבר כמה שיותר מהר לחברה גדולה כדי להתקרב לשוק. הצמחת תחום, כמו במקרה הזה, היא אחד הדברים המעניינים שאנחנו עושים", מסבירה אלדן.

לדבריה, המענקים של הרשות מסייעים לסטארט-אפים לגייס כסף יותר בקלות. "במסלול מו"פ, למשל, אנחנו שמים בערך חצי מהצורך של הפרויקט, ואת שאר הסכום השוק הפרטי משלים. אחוז גבוה של חברות מצליחות להשיג את הסכום שנותר. התמיכה שלנו מפחיתה סיכון מכיוון שהיא לא מדללת את בעלי המניות ומחזירים את הכסף רק במקרה של הצלחה. לכן זה מעודד לקיחת סיכון. במקביל, הסיוע שלנו גם נותן ביטחון שכדאי להשקיע בחברות האלו".

מה עם עידוד של יזמים מאוכלוסיות שהן לא גברים יהודים לא חרדים?

"הקמנו חטיבה מיוחדת שתטפל במטרות חברתיות ועוסקת בעידוד יזמים חרדים ובני מיעוטים. השנה השקנו תוכנית לעידוד יזמות נשית. התמיכה שלנו בהם היא בשיעור גבוה יותר. יזמת צריכה להשיג רק 25% מהכסף. יש עלייה מסוימת בכמות היזמות בעקבות השקת התוכנית, אבל זה לא הופך להיות חצי-חצי בתוך חצי שנה.

"ברור גם שזה לא הכשל שוק היחידי. התעשייה כן ממוקדת יותר בגיוון, וקרנות מחפשות להשקיע ביזמות נשים, אבל יש עוד סיבות חברתיות שצריך לטפל בהן. אנחנו פועלים למשל לקידום יזמות בתיכון, באמצעות עמותת יוניסטרים שזכתה במכרז שלנו. אלו קבוצות של יזמים, ולהערכתי לפחות חצי מהם הן נשים, והן מדהימות ומרשימות. זה נעלם אחר כך".

"שעה מתל אביב ואנחנו בפריפריה"

אחד המהלכים האחרונים שאלדן הובילה היההמכרז להקמת שלוש חממות הייטק בפריפריה. התחומים שנבחרו הם של קנאביס רפואי, קלינטק, אגריטק, תעשייה 4.0 ופלסטיק, והן יוקמו בירוחם, בכרמיאל ובמועצת בני שמעון בתקציב כולל של 80 מיליון שקל.

"עשינו הרבה עבודה בשנתיים האחרונות כדי להבין למה החממות לא מצמיחות סביבן תעשייה. עד המכרז האחרון זה לא היה הדגש. הסטארט-אפים נשארים וצומחים בפריפריה משתי סיבות: או שהיזם מקומי ומתעקש להקים שם את הסטארט-אפ, או שיש סיבה מקצועית. אם הוא מתעסק בחקלאות, אז יש סיכוי שהוא יצמח בגליל או בעוטף עזה כי שם הלקוחות והפיילוטים שלו ויכול להיות שהוא גם יצא מאחד המפעלים שם. לחברה בתחום המדיה אולי מתאים יותר לשבת ברוטשילד".

את רואה תרחיש שבו עוד עשר שנים תעשיית ההייטק מפוזרת על פני כל המדינה והאם זה תרחיש אופטימלי? יש שטוענים שיותר יעיל לרכז את הסטארט-אפים באזור קטן.

"אנחנו מדינה מאוד קטנה. שעה מתל אביב אנחנו כבר בפריפריה. בעמק הסיליקון לנסוע שעה ממקום למקום זה לא מוגזם. אם למישהו יש סטארט-אפ ביוקנעם, אין למרחק משמעות".

ועדיין, סטארט־אפים בקושי קמים בב"ש.

"דווקא בפריפריה יש יזמים שרוצים לגור במקום שממנו הם באים. יש סטארט-אפים שקמו בבאר שבע ונשארו שם, ויש סטארט-אפים שמעסיקים 60 עובדים מקומיים, אבל לא מדובר במספר גבוה כי צריך לשאול גם למה עדיף לחברת סייבר להיות בבאר שבע ולא בתל אביב. לכן במכרז החממות בחרנו חממה בתחום התעשייה והקלינטק במועצת בני שמעון. אין הרבה אנשים שמאמינים שאפשר לעשות משהו בפריפריה, אני אישית מאמינה".