דעה: המתח שבין היועמ"ש לממשלה - שובה של המניעה המשפטית

אחרי שבג"ץ הוציא צו ביניים המקפיא את עבודת ועדת הבדיקה הממשלתית למח"ש שהקים שר המשפטים אמיר אוחנה, הפך העיון בעמדה המשפטית שהציג היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לתאורטי במידת מה. אולם ראוי לבחון את העמדה המשפטית שהציג הפרשן המוסמך של החוק כלפי הממשלה, כדי להבין את הבעייתיות בדוקטרינה המשפטית הגורסת כי עצתו של היועמ"ש מחייבת את הממשלה.

לאחר שנאלץ להסיר את התנגדותו למינויו של עו"ד דן אלדד לתפקיד ממלא-מקום פרקליט המדינה, בחר היועמ"ש להיכנס לעימות נוסף עם שר המשפטים. השר אוחנה החליט להקים ועדת בדיקה ממשלתית לחקר ההתנהלות של המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). בתגובה שב מנדלבליט ושלף את קלף "המניעה המשפטית", בו ניסה להשתמש גם ביחס לסמכות המפורשת שניתנה לשר המשפטים בחוק שירות המדינה (מינויים) למנות ממלא-מקום לפרקליט המדינה.

למרות שחוק הממשלה מסמיך את שר המשפטים להקים ועדת בדיקה משפטית בעניין הקשור למשרדו, מנדלבליט ציין מספר סיבות מדוע יש מניעה משפטית לעשות זאת בעת הנוכחית. רוב הסיבות מתכנסות לכדי טיעון עיקרי אחד - שלממשלת מעבר אין סמכות למנות ועדת בדיקה ממשלתית. אולם טענה זאת נשענת על בסיס משפטי רעוע אם בכלל.

החוק לא קבע מגבלות על סמכויותיה של ממשלת מעבר. הגישה הכללית שיש מעט הגבלות על ממשלת מעבר התקבלה בבית המשפט, וזאת בהתאם לרוח הכתוב בחוק יסוד הממשלה. עם זאת, הושתו בפסיקה מספר הגבלות על פעילותן של ממשלות מעבר. בעיקר הוגבלה יכולתן של ממשלת מעבר בכל הקשור למינויים. הושתה גם הגבלה לא עקבית על תהליכים ביצועיים הדורשים השקעה כספית ניכרת.

לצד המגבלות הספורות, בית המשפט התיר לממשלות מעבר לנקוט בפעולות ביצועיות בעלות השלכות משמעותיות ביותר. בג"ץ התיר לראש הממשלה אהוד ברק לנהל משא-ומתן מדיני עם הפלסטינים שלושה שבועות לפני הבחירות. בג"ץ שב והתיר גם לממשלת המעבר של אהוד אולמרט לנהל משא-ומתן מדיני עם סוריה ועם הפלסטינים.

אם בוחנים את סמכויותיה של ועדת בדיקה ממשלתית, קשה להבין איזו מניעה משפטית יש להקים אחת כזאת בממשלת מעבר, שכן ועדת בדיקה ממשלתית אינה מחזיקה בסמכות מחייבת. אבל נניח שהשר מנצל את הסמכות שניתנה לו בחוק ומבקש להקנות לוועדת הבדיקה סמכויות של ועדת חקירה - מה רע בכך? הרי ועדת הבדיקה הממשלתית הופכת ליישות עצמאית אחרי מינוייה, ואין לשר השפעה על הליך הבדיקה ולא על המלצותיה.

הוועדה שהקים אוחנה לא מחזיקה בסמכויות של ועדת חקירה. אבל גם אם היו לה, עדיין לא היה שום בסיס לטענה של היועמ"ש שקיימת מניעה משפטית להקמת ועדה כגון זו בזמן ממשלת מעבר, שכן ההיסטוריה מלמדת כי אין שום דבר יוצא דופן בהקמה של ועדות חקירה בממשלות מעבר.

ב-7 בינואר 2009 החליטה הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת על הקמת ועדת חקירה ממלכתית בנושא טיפולן של הרשויות המוסמכות במפוני גוש קטיף וצפון השומרון - וזאת בממשלת מעבר, חמישה שבועות לפני הבחירות לכנסת ה-18. ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל הוקמה ב-8 בנובמבר 1995 - בממשלת מעבר, אך ארבעה ימים לאחר הרצח. אפילו ועדת החקירה הממלכתית הידועה מכל, ועדת אגרנט לחקר נסיבות סיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים, הוקמה בזמן ממשלת מעבר.

לאור המצב הפוליטי בישראל, לא מן הנמנע כי גם בכנסת הבאה לא תוקם ממשלה חדשה ונישאר עם ממשלת מעבר לעוד חודשים ארוכים. האם זה הגיוני להפסיק כל יוזמה של הממשלה רק בגלל שנקלענו לקיפאון פוליטי ממושך? רק לאחרונה קיבלנו הוכחה ניצחת לצורך הדחוף בבחינת התנהלות מח"ש עם פרסום חומרי החקירה בפרשת הירי ביעקב אבו אל-קיעאן.

פרקליט המדינה לשעבר, עו"ד שי ניצן, בלם את מח"ש מלחקור באזהרה את המעורבים בתקרית הירי. האם מתקבל על הדעת להמשיך ולתת לפרקליט המדינה סמכות לבלום חקירות מח"ש בלי לתת על כך דין וחשבון לציבור? האם נצטרך לסבול עוד השתקה של דוח מח"ש המפריך את גרסת משטרה לאירוע בו נהרג אזרח חף מפשע?

הקמת ועדת בדיקה ממשלתית לחקר ההתנהלות של מח"ש היא צורך ציבורי חיוני של כל אזרח ואזרח במדינת ישראל. האם אנו כציבור צריכים לקבל דחייה בהקמת ועדת בדיקה ממשלתית בנושא רק כי היועמ"ש נחוש להכפיף את הממשלה למרותו, ושוב בהנמקה משפטית חסרת שחר ובניגוד לחוק מפורש? 

הכותב הוא תלמיד מחקר בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית