הגרמנים נאיביים או שהישראלים היסטריים? אסף אוני עלה לטיסה בברלין וגילה מטוס מפוצץ בלי אף מסיכה

אף אחד לא לובש מסיכה בשדה התעופה "טגל". השעה שמונה בבוקר ביום שישי האחרון, אני עובר בעיניים אחד-אחד על מאות הנוסעים שממלאים את טרמינל C של שדה התעופה, על העובדים בדיוטי פרי, על הדיילים בדלפקים ועל אנשי הניקיון - ושם לב שאף אחד אינו לובש מסיכת הגנה לפנים. גם כפפות אין, או משקפי הגנה. למעשה, התור לעלייה למטוס מתנהל כבכל יום רגיל - אף אחד אינו שומר מרווח מיוחד מהאחר - ואחרי כמה דקות אני מוצא את עצמי בלב המטוס של חברת איזיג'ט, שורה 25, בדרך לשדה התעופה של קלן.

בניגוד לפחד שהתפרץ בעוצמה אדירה בישראל - וגם במקומות אחרים - בגרמניה עד כה הרוחות רגועות. נכון לאתמול, סיפור התפרצות הקורונה אפילו לא כבש באופן בלעדי את כותרות כלי התקשורת. הוא מתחרה במצב בגבול יוון-טורקיה, בסוגיות פוליטיות פנימיות וגם ביום האישה הבינלאומי. נסיעה בסוף השבוע האחרון לאירוע משפחתי בבאד גודסברג, פרבר של בון, שתוכננה מזמן ושאף אחד לא חשב לדחות בגלל המצב, מראה עד כמה שונה מפלס החרדה בגרמניה מזה השובר שיאים בישראל בימים אלה.

בדרך לשדה התעופה, נהג המונית אומר שראה זקן צועק בסופרמרקט המקומי על כך שאזל הקמח. הנהג נולד באיסנטבול, גר בברלין 20 שנה, ועדיין לא קנה כלום בשום סופרמרקט, כי הוא מקווה שלא תתפתח מגיפה. הוא לא יודע למה אין מקרים בטורקיה, הוא אומר, ולא מאמין לגמרי למה שהרשויות מספרות שם. בינתיים, הוא אומר, שם לב לכך שהתור של המוניות בשדה התעופה "טגל" התארך משעה המתנה בדרך לשעתיים, סימן למספר הנוסעים המצטמצם. הוא לא בטוח אם יש גם פחות תנועה ברחובות.

הטיסה עצמה מלאה. אני מקשיב אבל לא שומע שיעול או התעטשות. השמש הזורחת מעל העננים מאירה מדי פעם חלקיקי אבק או בד שנעים באטיות בחלל הדחוס של המטוס. אני חושב על האפשרות להידבק בנגיף במטוס, ולא בטוח אם אני לא היחיד בכל הקבינה שחושב על כך.

נכון להיום, אובחנו ברחבי גרמניה יותר מ-800 מקרים של קורונה. מקור רובם הוא בהתפרצות המשמעותית שהתרחשה בצפון-איטליה, וששלחה מוקדי הדבקה לרחבי העולם אך במיוחד לאיחוד האירופי, כשהיא נהנית מהגבולות הפתוחים באזור שנגן ומעונת הסקי. בברלין ממנה המראתי אותרו נכון להיום כ-40 מקרים; במדינת המחוז נורדריין-וסטפליה, ששדה התעופה של קלן-בון ממוקם בה, אותרו יותר מ-500 מקרים. בשטח, עם זאת, העדות הראשונה למצב חירום כלשהו היא מכשיר קטן לחיטוי ידיים שניצב ליד המדרגות הנעות שבטרמינל הכניסה לשדה התעופה בקלן. הוא יורק חומר חיטוי על היד המושטת. חלק מהאנשים עוצרים כדי לחטא ידיהם, חלק לא.

בדרך לבון, הרכבות מלאות באנשים כמו בדרך-כלל, ואף אחד לא לובש מסיכה. אני קורא בנייד את אתר האינטרנט הנקרא ביותר בגרמניה, "דר שפיגל" - שמדווח בידיעה הראשית שלו על הפוליטיקה במדינת תורינגיה ועל המצב העגום במחנות הפליטים בלסבוס. הקורונה היא סיפור רביעי באתר.

כמו רוב הישראלים באירופה רוב הזמן, אני מוצא את עצמי תוהה אם שלוות הנפש הגרמנית הזו נובעת מנאיביות, מחוסר הבנה של מה שהולך להתרחש אם המחלה תתפרץ במדינה כמו שהתפרצה בסין או באיטליה, או שפשוט הציבור באמת אינו מפחד מהשלכותיה. באתר הצהובון "בילד" אני מוצא ראיון עם הווירולוג הראשי של ה"שאריטה", המוסד הרפואי המוביל בברלין. הוא אומר כי המחלה עשויה לגבות את חייהם של 250 אלף בני אדם בגרמניה. איכשהו, במסגור של הידיעה, בדרך שבה הדברים מוצגים, זה נראה כמו מספר הגיוני ומתקבל על הדעת.

גם בשיחות עם גרמנים בסוף השבוע חוזרות ועולות הנקודות הממעיטות בסכנה, בדרסטיות של המצב. מדובר בנגיף שפוגע בעיקר במבוגרים, אני שומע, באנשים חולים עם מחלות רקע, במעין "שפעת חזקה" שבמקום לגבות את חייהם של 25 אלף בני אדם כמו שהיה כאן בעונה גרועה במיוחד לפני כמה שנים, תגבה יותר. שלושה רופאים שאני מדבר אתם מספרים על ההיערכות שהם מכירים מקרוב בשווייץ ובבריטניה, בהן הם עובדים, על ביטול ניתוחים אלקטיביים, על הגברת הטיפול הנמרץ, על תורניות צפויות במיון. "הם מגזימים עם הפאניקה", אומר אחד מהם, מנתח אורתופדי. כולם טסו לכאן מרחבי אירופה וטסים חזרה, ללא חשש.

בטיסה חזרה, גם המטוס של חברת "Eurowings" די צפוף. בשדה התעופה נשמעת כעת הודעה מוקלטת ששולחת את הנוסעים לחפש הנחיות באינטרנט, ונראה שמספר מחטאי הידיים עלה, אבל הטיסות מתנהלות כרגיל. אין ספק כי יש ירידה במספר הנוסעים. אפילו ביחס ליום ראשון בצהריים, השדה שומם מהרגיל. עדיין, אף אחד לא מסתובב עם מסיכה. בבוקר הודיעו על בידוד מוחלט של צפון איטליה, אבל לוח הטיסות עדיין מראה טיסה שעומדת לצאת למילאנו, מוקד ההתפרצות האיטלקית.

אנחנו בדרך לברלין, ותשומת-הלב נתונה למדביקים פוטנציאליים. קשוב לשיעולים, אני מרגיש קרוע בין הפאניקה הישראלית שמגיעה מקבוצות הווטסאפ - לבין הרוגע-בכפייה הגרמני שמגיע מאמצעי התקשורת ומהציבור. שתיהן תופעות עדר. ימים יגידו איזו מהן הוכיחה את עצמה, איזה עדר פעל נכון יותר. נכון לעכשיו, הגרמנים אינם נכנסים להיסטריה.