פרשנות: סביר להניח שמיתון עומד בפתח, ולקברניטי הכלכלה עדיין יש מה לעשות

נהוג לומר שהשווקים הם לא הכלכלה: הטלטלות בבורסה לא בהכרח משקפות את הפעילות בכלכלה הריאלית. זה לא המצב הפעם. ההתפשטות של נגיף הקורונה באירופה ובארה"ב מתורגמת לפגיעה בשני צידי הכלכלה, ההיצע והביקוש. מטוסים מושבתים, מפעלים סגורים, וכנסים מבוטלים מצד אחד. מיליוני אנשים באיטליה נמצאים בהסגר, וגם בארצות-הברית מתחילים לדבר על אפשרות של מגבלות תנועה. מהצד השני, אנשים מוותרים על חופשות, על בילויים במקומות הומי אדם, ובשלב הזה גם שוקלים מחדש רכישות גדולות. זה "מחנק אשראי אנושי", כפי שכינתה זאת קלרה פריירה מרקז, פרשנית "בלומברג". אם ב-2008 האשראי הפסיק לזרום, עכשיו האנשים בבידוד.

הפאניקה שאחזה בשווקים מלווה בשיאים היסטוריים: מלחמת המחירים שפרצה בין סעודיה לרוסיה דוחפת את מחירי הנפט לנפילות שלא נראו מאז מלחמת המפרץ ב-1991. הבריחה של משקיעים לחוף מבטחים דוחפת את התשואות על איגרות החוב של ממשלת ארצות-הברית, "הנכס הבטוח" האולטימטיבי, לרמות שלא נראו מעולם. התשואות לאג"ח ממשלתיות לעשר שנים הגיעו כבר לסביבות 0.35% (בעולם איגרות החוב, ככל שהביקוש גדל התשואה יורדת), והן מתקרבות לטריטוריה שמקושרת ליפן והעשורים האבודים שלה. בשווקים בכל רחבי העולם, המניות מתרסקות.

בהינתן כל זאת, סביר להניח כי המיתון בפתח. כך העריך אמש (א') היועץ הכלכלי הראשי של ענקית ההשקעות פימקו, יואכים פלס, שמדבר על מיתון קצר מועד באירופה ובארה"ב, במחצית הראשונה של השנה. יפן, להערכתו, כבר במיתון. מה שעשוי להחמיר את המיתון, לפי פלס, הוא הוספת ממד פיננסי למשבר: תרחיש שבו אבדן הכנסות יתורגם לקושי של חברות לשרת את החוב שלהן.

התרחיש הזה נראה רלוונטי במיוחד למגזר האנרגיה. הנפילה במחירי הנפט, שבימים כתיקונם היא דווקא בשורות טובות לצרכנים, עשויה להביא איתה גל של מקרי חדלות פירעון - כפי שהקשיים של קבוצת דלק ממחישים היטב.

בארה"ב, יצרניות הנפט מפצלי השמן חשופות במיוחד לירידה במחירים, והן גם ממונפות מאוד (הן אחראיות ל-11% מכלל אג"ח הזבל בארה"ב). פרשנים בכירים, כמו הכלכלן האמריקאי בראד סטסר, מסבירים כי ברמת המחירים הנוכחית, היצרניות האלה נכנסות לטריטוריה בה פעילות חדשה הופכת ללא משתלמת. זה לא מבשר טובות לחוב שלהן - ולכן הן מרכזות תשומת-לב מיוחדת. אם כי, כפי שלמדנו מ-2008, לא תמיד ברור איפה מתחבאים הסיכונים, ובמאזן של מי הם יושבים.

אם כבר מזכירים את משבר 2008: יש לקוות שהמשבר הפעם יהיה קצר יותר, וחמור פחות. זה תלוי בעיקר בהתפשטות נגיף הקורונה, וביכולת להכיל אותו, כלומר בשאלות שקשורות לנגיף עצמו (איך הוא יתנהג עם התחממות מזג האוויר), אבל גם לתגובה אליו. אחד מרגעי המפנה במשבר הפיננסי, למשל, הגיע בנובמבר 2008, כשמנהיגי מדינות ה-G20 התכנסו בוושינגטון לדון בתגובה מתואמת, ובצעדים שימנעו מהמיתון להעמיק. בעולם של מלחמות סחר, מלחמות מחירי נפט, ו"לאומנות כלכלית", שיתוף-פעולה כזה נראה רחוק יותר. הוא עדיין אפשרי, כמובן, אבל קשה יותר לראות מי יוביל אותו.

ואולי כאן מסתתר אחד ההסברים לפאניקה לה אנו עדים. עד כמה שיש לקברניטי הכלכלה המערבית מה לעשות - ולמען האמת התפקיד שלהם משני לזה של קברניטי מערכת הבריאות - הרי שהנפשות הפועלות לא נוסכות הרבה ביטחון כרגע, במיוחד בארה"ב. 

בבית הלבן העסקים כרגיל, וזו בדיוק הבעיה

ב-2008, מי שניווט את הכלכלה האמריקאית, ובמידה רבה את הכלכלה העולמית, היו כלכלנים מבריקים כמו יו"ר הפדרל ריזרב בן ברננקי, שבקריירה האקדמית שלו היה מומחה בעל שם לשפל הגדול, ויועצו הבכיר של אובמה, לארי סאמרס, בוגר המשברים של סוף שנות ה-90, בהן כיהן כשר אוצר. וכמובן שברק אובמה, שישב בחדר הסגלגל, היה מנהיג אנליטי וקר רוח.

לעומת זאת, הצוות שמקיף את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כיום מרשים הרבה פחות. שר האוצר סטיבן מנושין והיועץ הכלכלי לארי קודלו לא נהנים מאותו שיעור קומה ומאותו רקע אקדמי. מנושין היה בנקאי השקעות שנכנס לעסקי הפקת הסרטים, ואילו קודלו בילה את 20 השנים האחרונות כפרשן כלכלי בטלוויזיה. בסוף השבוע שעבר הוא הכריז כי ארה"ב עצרה את הנגיף, והמליץ למשקיעים לקנות מניות בזול. גם יו"ר הפד, ג'רום פאוול, לא הוכיח עד כה יכולת מרשימה להתוות ולהסביר קו מדיניות ברור ונהיר. כך למשל, הורדת הריבית הלא מתוכננת בשבוע שעבר לא הרגיעה את המשקיעים, אולי להפך.

ומעל הכול, טראמפ. הנשיא עצמו עסוק בניסיונות להמעיט בחומרת המשבר הבריאותי, בהגנה על הרקורד שלו, ובהתכתשויות הרגילות. מושל ניו יורק, אנדרו קואומו, התלונן אמש על המסרים הסותרים היוצאים מהבית הלבן. טראמפ, בתגובה, האשים אותו בפוליטיזציה של המצב, וקרא לאחיו, העיתונאי כריס קואומו, פרדו (כמו הדמות בסרטי "הסנדק"). אלה עסקים כרגיל בבית הלבן, וזו בדיוק הבעיה.

אבל כאמור, הכדור לא בהכרח נמצא במגרש של קברניטי הכלכלה. לחלק מהבנקים המרכזיים (במיוחד באירופה, שם הריבית שלילית) ממילא אין מרחב תמרון נרחב במיוחד. בארה"ב, הצפי הוא שהריבית תגיע לרמה אפסית בחודש הבא. יותר מכך: כשמיליוני אנשים נמצאים בבידוד, ריבית נמוכה לא בהכרח משנה, לכאן או לכאן. מה שנדרש, מעל הכול, הוא בלימה של המחלה. אבל מה שכן יכול לעזור - כפי שהבהירו למשל היום נגיד בנק ישראל אמיר ירון, והמפקחת על הבנקים חדוה בר - הוא סיוע שיאפשר לעסקים לצלוח את תקופת התפרצות המחלה. אפשר גם לחשוב על סיוע לעובדים ומשקי-בית שנפגעו במיוחד מההאטה שמגיעה יחד איתה. יש מה לעשות, וחשוב גם להבהיר את זה.