פרשנות: כששני רודנים מתקוטטים - האימפולסיביות של בן סלמן פגשה את עורמתו של פוטין ומחיר הנפט צנח

ככה זה כאשר שני רודנים מתקוטטים.

לפני ארבע שנים כוננו ערב הסעודית ורוסיה יחסים הדוקים של שיתוף-פעולה בהפקת נפט וביצואו. שרי הנפט שלהן נעשו המוציאים והמביאים סביב אופ"ק (ארגון המדינות המייצאות נפט), אף כי רוסיה מעולם לא הייתה חברה בו.

השר הסעודי הכריז, בדיוק לפני שנתיים, כי השותפות הזו נועדה להימשך "עשרות שנים, דורות". אבל כהונתו של השר עצמו לא התארכה. הוא הוחלף בספטמבר שעבר בידי אחד מבני המלך סלמן.

מלחמת המחירים שהכריזה השבוע ערב הסעודית קשורה כמובן במשבר הקורונה. אבל רק במובן הזה שהציתה אותה אי הסכמה על מכסות-תפוקה חדשות. המשבר הוריד פלאים את הביקוש לנפט, והסעודים הציעו קיצוץ של מיליון וחצי חביות ביום, כדי לאושש את המחירים.

ולדימיר פוטין סירב.

ברקע השותפות הסעודית-רוסית עמדה מלכתחילה עלייתה של תעשיית הנפט האמריקאית, זו המיוסדת על סדיקה הידראולית או 'פראקינג'. היא הפכה את ארה"ב למפיקת הנפט הגדולה בעולם, והעניקה לארה"ב עצמאות אנרגיה נטו.

הסעודים והרוסים התעניינו בתעשיה האמריקאית מסיבות קצת שונות. לסעודים היו חששות עסקיים גרידא; הרוסים קיוו להזיק לכלכלת ארה"ב, לאחר שהאמריקאים מצידם הזיקו לכלכלת רוסיה בשורה של סנקציות אישיות וקבוצתיות מאז פלישת רוסיה לאוקראינה, ב-2013.

קיצוץ התפוקה, שהציעו הסעודים, נועד להגן על האינטרסים המיידיים של יצואניות הנפט. אבל התברר כי הרוסים אינם מתעניינים באינטרסים המיידיים. הם חוששים שקיצוץ דרסטי של תפוקה יציל חלקים של תעשיית הנפט והגאז בארה"ב מהתמוטטות. עלות הסדיקה ההידראולית גדולה בהרבה מעלות הקידוח הקונבנציונלי.

אי ההסכמה ותוצאותיה הן קודם כול עדות למקום שבו נמצאים עכשיו היחסים הבין לאומיים. רוסיה תלויה למחייתה בנפט ובגאז. חוץ ממערכות נשק ומתחנות כוח גרעיניות, מינרלים הם עיקר היצוא שלה. אבל משחק הכוח של ולדימיר פוטין מצריך שימושים פחות מובנים ויותר מגוונים.

ארה"ב הטילה באחרונה עיצומים נוספים על תעשיית האנרגיה הרוסית, הן בקשר עם נסיונות התרחבותה באירופה והן בקשר עם תפקידה בהארכת תוחלת חייה של הרודנות הכושלת בוונצואלה. אין זה אלא עניין טבעי בשביל פוטין, לפחות לפי דעתו של פוטין, לפגוע בארה"ב.

התגובה הסעודית על הסירוב הרוסי הייתה אימפולסיבית, שוות-ערך לשבירת כלים. היא מזכירה, לפחות אסוציאטיבית, את האקט הסעודי הדרמטי של סתיו 1973, כאשר דודו של הנסיך מוחמד בן סלמן יזם את חרם הנפט על ארה"ב ועל מערב אירופה בעקבות מלחמת יום הכיפורים. המלך פייצל הביא לשילוש המחירים בתוך שנתיים. זה היה מהלך משנה-היסטוריה.

הנסיך מוחמד מוריד עכשיו את המחירים סמוך לרמתם מלפני האמברגו (בהתאמה לאינפלציה). הוא עושה כן כמעט ללא ספק בתקווה שרוסיה תחזור למוטב. אבל אם רוסיה לא תחזור, ואם דרור מלא ייקרא עכשיו לכל מפיקות הנפט, התמוטטות המחירים עשויה להתארך. ולהתארך. ולהתארך.

התוצאות של מהלך כזה יהיו כה דרמטיות, עד שנשקף מהן איום על עצם הסדר הבין לאומי. חשבונות האנרגיה של רוב העולם יקוצצו פלאים, בשעה שהכנסותיהן של שורת ארצות גדולות יקופחו פלאים. נפט בזיל-הזול יעמיד במבחן כדאיות הפקות יקרות של נפט וגאז, כולל במזרח הים התיכון.

יהיו כמובן גם תוצאות פוליטיות, במיוחד בשביל רוסיה ובאזורים מפיקי הנפט של המזרח התיכון, אמריקה הלטינית ואפריקה. סעודיה, איראן, האמירויות, עיראק, לוב, אלג'יריה יועמדו במבחנים קיומיים לצד ברזיל, ונצואלה ומקסיקו (ועוד כמה קטנות מהן) באמל"ט, וניגריה ואנגולה (ועוד כמה קטנות) באפריקה.

עניין אחר הוא הדאגה מפני מנהיגותו של הנסיך מוחמד בן סלמן והאופן שבו הוא מקבל את החלטותיו.

במהלך מסע בארה"ב ב-2016, זמן קצר לפני שנטל את מלוא סמכויות השלטון, הנסיך הסביר בפגישה בעמק הסיליקון מה גדולים יתרונותיה של מלוכה אבסולוטית: "יש יתרון למהירותה של קבלת ההחלטות, שינוי מהיר ממין זה שיכול להביא מלך אבסולוטי בצעד אחד ויחיד היה מחייב עשרה צעדים מצד דמוקרטיה מסורתית".

מאז, הוא לא חדל לעשות צעד-יחיד-במקום-עשרה, לפעמים לטובת ארצו ולעתים קרובות לרעתה. עוד מעט נראה לאיזו קטגוריה שייך הצעד האחרון.