בכירים במגזר העסקי: לכלול את נציגי הרשימה המשותפת בממשלה

0קבוצה גדולה של ראשי חברות פרטיות פרסמו הצהרה משותפת נגד החרמת המפלגה המשותפת והחברה הערבית בפוליטיקה, הקוראת להפסיק "את הדה-לגיטימציה נגד חברי הכנסת של המפלגה הערבית היחידה בכנסת, שמשמעותה הדרה בפועל של 20% מאזרחי המדינה".

ההצהרה, שעליה חתומים עשרות, מגיעה על רקע קמפיין מטעם הליכוד, כולל בשלטי חוצות וברשתות, הקורא למפלגות כחול-לבן, העבודה-מרצ, ישראל ביתנו וגשר (בנפרד) שלא לחבור לראשי הרשימה המשותפת.

בין החותמים על הפנייה אהרון מנקובסקי, שותף מנהל בקרן פיטנגו; איל ולדמן מנכ"ל מלאנוקס; אלה אלקלעי מ-IBI; אברהים נסאסרה, מייסד ארמונות הנגב; יו"ר פז אברהם ביגר; אפי רוזנהויז; גיל אגמון בעלי דלק רכב; זיאד עומרי, מלונאי ובעלי תחנת רדיו; דיתה ברוניצקי, מייסדת אורמת וכלת פרס ישראל; טארק עוואד מחברת פרוגז; דני שמעוני מנכ"ל הרץ; חיים כצמן, בעלי גזית גלוב; יואל קרסו בעלי קרסו; נילי צור המנ"כלית ויסוצקי היוצאת; עמי אראל, יו"ר סלקום עד לאחרונה; שמעון אקהויז, מייסד לומניס וסינרון ועוד.

"הדממה הופסקה אחרי חוק הלאום"

מאחורי ההצהרה עומדת נבחרת המנהלים והמנהלות לאחריות חברתית", ארגון שהוקם על ידי פרופ' רונן אברהם מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ומטרתו לחבר את המגזר העסקי לסוגיות של משפט, זכויות אדם וצדק חברתי.

בהצהרה מציינים החותמים כי הם מצפים מראש ממשלת המעבר, בנימין נתניהו, שהכריז שהוא ראש הממשלה של כולם, "שיימנע מהסתה חוזרת ונשנית נגד נציגיו הלגיטימיים בכנסת של רוב הציבור הערבי בישראל.

"אנו מצפים ממי שמתיימר להקים ממשלה בישראל לא לפסול על הסף את נציגיהם של 20% מאזרחי ישראל משותפות בהנהגת המדינה בתואנה כאילו הם תומכים בטרור, וזאת לאחר שטענות אלו לא התקבלו בידי בית המשפט העליון".

"אם יעקב ליצמן, העומד בראש מפלגה אנטי ציונית המתנגדת לשירות צבאי בצה"ל, תומכת בהדרת נשים והפליית להטב"קים", הם אומרים, "יכול לשמש כשר בריאות, גם ח"כ ד"ר אחמד טיבי יכול".

ברוניצקי אומרת ל"גלובס" שישראל "מפספסת בגדול את הפוטנציאל של החברה הערבית, הן בצד הכלכלי וגם בצד החברתי והמוסרי. חבל שיש יותר מ-21% מן האוכלוסייה שחלק גדול מהם רוצה להשתלב ואנחנו לא פותחים את הדלתות בצורה מספקת".

בליכוד טוענים שזה לא נגד החברה הערבית, אלא נגד נציגיהם.

"הנציגות שלהם לא נספרת? איזה מין דבר זה. זה מקומם. אפילו אם אלה הן רק ססמאות של מו"מ קואליציוני, צריך להיזהר בדברים שאומרים, חובתנו לפתוח את ליבנו ואת הראש וגם לחשוב הלאה. הם קרובים לרבע מן הציבור, ובמיוחד הצעירים, מדוע אנחנו לא מקבלים אותם ברוח מגילת העצמאות? הרי ערכיה נכתבו ב-1948 כאשר המדינה הייתה תחת חירום אמיתי, לא כמו היום, ועדיין נמצאו בה המילים לקבלת הציבור הערבי".

ראשי המגזר העסקי נוטים שלא לנקוט עמדה פוליטית. מה השתנה?

"צריך לשאול מדוע הייתה דממה עד עכשיו. אני חושבת שהחל מהעברת חוק יסוד חוק הלאום, הדממה הופסקה. אני מקווה שאנחנו נחזור לערכי מגילת העצמאות, אם במהלך המלחמה אפשר היה להבטיח שוויון, אז מדוע לא כעת?"

"שכחנו את המשמעות של היחס לגר"

אקהויז אומר ל"גלובס" שהמוכנות לשוויון צריכה לכלול גם את בל"ד. "אני לא אוהב את בל"ד, אבל בימין פרצו מזמן את הגבולות, הכניסו לתוך המחנה אנשים כבן-גביר וסמוטריץ כדי לשמור על שלטון נתניהו. אז מדוע לא נפעל באופן עמוק כדי ש-21% מאזרחי המדינה יהיו בעלי זכויות שוות? מישהו היה מעלה על הדעת שכל מנהיג אירופי, היה מכריז שאין זה לגיטימי שמיעוט מסוים יהיה חלק מן ההנהגה?

"אני חושש שאנחנו כישראלים שכחנו את המשמעות היהודית של היחס לגר, יתום ואלמנה. מתוך הטרגדיה הנוראה שאנחנו עברנו, הגענו להווה והלכנו לאיבוד. גם ברמה הפרקטית, חייבים לכלול אותם, אפילו כשיש שם אנשים שהתבטאויותיהם בנושא טרור לא מקובלות עלינו. אלה הם חמישית מהאוכלוסייה וצריך לחיות איתם ולאפשר להם השתלבות". 

המכה שהנחיתה אורלי לוי אבקסיס על מחנה השמאל

הסטטוס בפייסבוק שפרסמה ח"כ אורלי לוי אבקסיס ובו הצהירה כי תתנגד לממשלת מיעוט בתמיכת המשותפת וכי אינה מחויבת לחיבור עם מרצ - הכה בתדהמה את מחנה השמאל. בשתי מערכות בחירות הייתה לוי-אבקסיס צמודה ליו"ר העבודה עמיר פרץ והוא למעשה החזיר אותה מן המדבר הפוליטי, מהפסד צורב וגם מחובות הקמפיין, ונתן לה את המקום השני ברשימה בבחירות מועד ב' בספטמבר. שניהם לא הצליחו למשוך קולות מהפריפריה ומקרב מצביעי ימין כפי שהבטיחו. למרות שישה מנדטים בלבד שהשיגו בבחירות מועד ב', פרץ התעקש להמשיך עם החיבור הזה ורק לאחר שהופעלו עליו לחצים כבדים מצד כחול לבן התרצה והצטרף למרצ.

החיבור בין פרץ למפלגת מרצ אמור היה להיות טבעי וקל. פרץ הוא איש שמאל מובהק, הן במישור הפלסטיני ובמיוחד בהיבטים כלכליים-חברתיים. לוי-אבקסיס לעומת זאת, החמיצה פנים במהלך כל הקמפיין, ולמעט מספר תמונות משותפות, נזהרה מלהתייחס באופן ישיר לחבריה החדשים במרצ. אתמול היא כתבה זאת בצורה מוזרה: כפו עליי את החיבור הזה בשל לחץ של כחול לבן. אין דבר כזה "כפייה" בפוליטיקה. כל אחד יכול לפרוש ולהחליט שלא להתמודד.

התגובות במפלגת העבודה היו קשות. פרץ לא היה מודע לסטטוס שלוי-אבקסיס עומדת להעלות. קשה היה להבין מה מן הדברים מהווה פגיעה חמורה יותר: הסיכול הממוקד באופציית הקמת ממשלה תוך הישענות מבחוץ על קולות המשותפת, דבר שבמהלך הקמפיין ליבה היה שלם איתו - או הודעת הגירושין הבוטה שלה ממפלגת מרצ. המהלך שלה כה קשה, עד שהוא עשוי להוביל לדרישות בתוך מפלגת העבודה להדחת פרץ בזמן הקרוב.

במסגרת הניסיון להבין מה הוביל את אבקסיס לוי לצעד הבלתי-הפיך, עלתה אחת הסברות שלוי-אבקסיס הגיעה לחיבור הזה מההתחלה כסידור כלכלי, ומשהשיגה את מטרתה היא עוזבת. קמפיין מועד א' הותיר את מפלגת גשר עם הוצאות קמפיין גדולות לאחר שלא עברה את אחוז החסימה ואילו בקמפיין ב' וג' היא מקבלת מימון מלא של ההוצאות.