"בשוק ההון אתה יכול לחטוף, בנדל"ן תמיד יהיה לך נכס שתוכל להשכיר"

לפני כעשר שנים רכש ניב סביון מרמת גן דירה להשקעה ברחוב כצנלסון ההומה בעיר השכנה גבעתיים. דירונת תהיה ההגדרה המדויקת יותר כיוון שגודלה מסתכם בחדר וחצי בלבד. עבור הנכס שרכש שילם סביון 400 אלף שקל, וגם ההכנסה מהשכירות הייתה צנועה ועמדה על 1,000 שקל. "היו לי חברים שאמרו, בשביל 1,000 שקל אתה מתעסק בזה?", הוא נזכר, ומיד מוסיף כשצליל הניצחון מורגש בקולו "היום זה 3,200 שקל, ואני מעריך שהדירה שווה 1.3 מיליון שקל".

למה בחרת דווקא בדירה הזו?

"אשתי ואני הגענו למסקנה שכדאי להשקיע ולקנות דירה. אולי תהיה לילדים, אולי תהיה לנו לפנסיה. בדיוקהשתחררה איזה קרן השתלמות, ואז הסכומים היו הרבה יותר סבירים, לא כמו היום שבשביל לקנות דירה אתה צריך להתחיל במיליון שקל".

כמה השקעת בדירה הזו עד היום?

"לא השקעתי כלום. פה מזגן, שם תיקון. דברים מינוריים. שום דבר משמעותי".

יש לך דירה עשר שנים בלי פחת?

"אין לי פחת וכל הזמן היא הייתה מושכרת. עצה שיש לי להגיד לאנשים בעניין הזה היא שהייתה לי שוכרת מאוד טובה, אבל בשלב מסוים הייתה לה בעיה כלכלית, ואמרתי לה, 'אני מוכן להוריד טיפה, רק תישארי'. בשביל להשאיר שוכר טוב שווה להוריד טיפה את המחיר. בשביל שקט נפשי שווה להשאיר אנשים טובים, זה חשוב".

כשאתה אומר "לרדת קצת", מה הכוונה?

"זה היה עשרה אחוזים וזה היה זמני".

סביון מסביר שיצא לו בעבר להשקיע באפיקים שונים, אך הוא מרגיש יותר נוח בנדל"ן. "אני מאמין שנדל"ן לא יורד, וגם אם הוא יורד הוא לא יורד דרסטית. הוא יורד טיפה ויתקן את עצמו. בשוק ההון אתה יכול לחטוף, וגם חטפנו כמה פעמים ירידות מאוד משמעותיות שאתה לא יודע איך להתמודד איתן. ובנדל"ן בסוף יש לך איזשהו נכס שאתה תמיד יכול להשכיר אותו. אפשר לתת אותו לאחד הילדים או שהוא יכול לשמש אותך לפנסיה ובדרך כלל השווי עולה".

"לא הצלחנו למצוא סטודנטים בב"ש"

את סביון פגשנו במסגרת פודקאסט השקעות הנדל"ן של גלובס, "כסף בקיר", שבו מתארחים אנשים שהחליטו להשקיע בנדל"ן. כשביקשנו לברר מה הייתה ההשקעה הראשונה שלו בתחום, שמענו מסביון שההתחלה דווקא לא הייתה מוצלחת.

"לפני 20 שנה כבר התעניינתי בדירות בבאר שבע. קניתי אפילו דירה יחד עם המשפחה של אשתי", הוא מספר. זו הייתה דירת שלושה חדרים בשיכון ד', ליד האוניברסיטה. "אם אני זוכר נכון, היא עלתה בסביבות 50 אלף דולר", הוא אומר ומקמט את מצחו בניסיון להיזכר במחיר המדויק.

"משום מה לא הצלחתי למצוא שם שוכרים. האידיאל היה למצוא שוכרים סטודנטים, ולא הצלחתי למצוא כאלה. מצאתי עולה חדשה שהתקשתה לשלם ונעלמה לנו עם המפתח".

אתה הראשון שאומר שלא הצליח למצוא סטודנט בבאר שבע.

"כנראה שכן", הוא צוחק, ומוסיף: "בסוף מכרנו את הדירה. כי לא רצינו להתעסק עם זה יותר מדי". "גם המרחק היה שיקול: "אני לא אוהב לקנות דברים רחוקים. לא אוהב את הנסיעות. לא הייתי קונה בחו"ל, לא בגרמניה ולא בארה"ב שכל הזמן אני מקבל הצעות לרכוש בהן נכסים".

סביון מדבר בנחרצות, אבל כשאנחנו מנסים לברר מעט יותר את סוגיית ההשקעות בחו"ל, הוא מסביר שהגישה שלו התחדדה אחרי שבדק לפני כעשור עסקה נדל"נית בברלין.

"אחת החברות שמוכרות דירות לישראלים הציעה לי לרכוש שם דירה ואפילו נסעתי לשם. אני חושב שהמחיר היה 1,500 אירו למטר. הגרפיטי שהיה על הבניין כמובן שלא היה בפרוספקט שלהם, אבל אני ראיתי אותו. כמו כל ישראלי, התחלתי לדבר עם אנשים ברחוב, ואמרו לי שהמחיר ההגיוני הוא דווקא 1,000 אירו למטר - אז ירדתי מהעסקה. בדיעבד יכול להיות שטעיתי כי המחירים בברלין עלו, אבל באותו זמן זה נראה לי השקעה לא טובה".

"בסוף קניתי לעצמי משרד"

לצד הדירה שמחזיק סביון בגבעתיים, הוא גם הבעלים של המשרד שבו הוא עובד בתל אביב, ושאותו גם רכש כהשקעה לכל דבר. "תמיד הייתי שוכר חדרים בתוך משרדים אחרים. מצד אחד יש לך הכול, ואתה לא צריך להתעסק עם חשמל, דמי ניהול וארנונה - אתה משלם תשלום אחד לבעל המקום וזהו. אבל בכל פעם הייתי צריך לעבור כי פעם העסק מתרחב ופעם משהו אחר. בסוף החלטתי לקנות לעצמי משרד משלי בצומת מעריב". מדובר במשרד קטן יחסית, "30 מטר ברוטו, ו-20 נטו" הוא מסביר.

לדברי סביון, ההשקעה כבר עכשיו מוצלחת מבחינתו. "המשרד עלה לי 300 אלף שקל ושיפצתי אותו לפי הטעם שלי כי ידעתי שאני עומד לשבת שם. היום לדעתי אפשר למכור אותו כבר ב-500 אלף שקל. להערכתי המחיר עוד יעלה".

למה?

"מה שטוב בצומת מעריב שתוך שתי דקות אתה נמצא בתוך אבן גבירול, ובכל מקום בעיר. זה מיקום פנטסטי. עוד מעט גם הרכבת הקלה מגיעה לשם - יש שם תחנה גדולה עם הצטלבות של שני קווים. לדעתי השווי רק יעלה".
לצד המספרים שהסתדרו לסביון בצורה טובה, הוא מודה שהיה עוד גורם ש"עזר" לעסקה לצאת לדרך - אשתו. "ההתלבטות היחידה שהייתה זה שהעסקה הייתה מסובכת. היה שם יזם שלקח אופציה על כל המשרדים בקומה והוא בעצם מכר כמה תתי-חלקות, אז לא ממש היה ברור לי מול מי אני עושה את העסקה. לא כל כך הבנתי את כל ההיבטים המשפטיים, וזה קצת הלחיץ אותי, אבל אשתי נתנה לי את הדחיפה ואמרה 'במקרה הכי גרוע, הפסדנו את הכסף. זה לא יפיל אותנו, אז קדימה'".

די אמיץ מצידה, זה 300 אלף שקל.

"היא אישה אמיצה".