דעה: דווקא עכשיו עלינו לקנות כחול לבן

"אנחנו על סף יום הכיפורים של הכלכלה הישראלית", כך אמר יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, רק לפני מספר ימים. כעת נראה כי נבואת הזעם הולכת ומתממשת, וכי הכלכלה הישראלית נכנסה השבוע לסחרור ולהאטה שיהיה קשה להיחלץ מהם. עוד לפני הודעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על ההגבלות השונות - המשק הישראלי חטף מכה קשה, גם בעקבות איסור ההתקהלות שגרר גל ביטולי אירועים והימנעות של ישראלים רבים ממקומות הומי אדם.

כעת איסור ההתקהלות הפך לדרקוני אף יותר, וההוראות החדשות מורות לסגור כמעט הכול - מסעדות, פאבים, חדרי כושר, קניונים, בתי קפה ועוד רשימה ארוכה של בתי עסק מסוגים שונים. לצעדים הללו יש משמעויות מקרו-כלכליות מרחיקות לכת, אבל לא פחות חשוב מכך, ואולי אפילו יותר, יש להן השלכות על חייהם של מאות אלפי ישראלים, אולי מיליונים, שחלקם כבר מרגישים את נחת זרועה של התקופה - מפוטרים ומוצאים לחל"ת - חופשה ללא תשלום עד יעבור זעם.

אלפים מעובדי ענף המלונאות והתיירות כבר הלכו הביתה. אליהם מצטרפים אלפי עובדים בענף המסעדנות ו-6,000 עובדי רשת האופנה והביגוד קסטרו, שיצאו לחופשה כפויה לאחר שהרשת הודיעה על סגירת כל חנויותיה עד להודעה חדשה. וזו רק רשימה חלקית. לצערנו, נראה ונשמע בימים הקרובים על עוד ועוד עובדים ועצמאים שייכנסו למעגל הכואב של האבטלה.

בניגוד לדעה הרווחת שמטילה את האחריות רק לפתחה של הממשלה, גם לנו יש מה לעשות כדי להפחית במעט את ממדי המשבר. דווקא עכשיו אנחנו צריכים לקנות "כחול לבן". זה צו השעה. בזמן שעסקים קורסים ואלפי ישראלים נפלטים ממעגל העבודה - אנחנו, הצרכנים, יכולים להפיח קצת רוח בתעשייה הישראלית ולבחור במודע לרכוש תוצרת מקומית. למשל, במקום לקנות קטשופ תוצרת חוץ ולהזרים כספים למדינות אחרות, מוטב שנרכוש קטשופ שמיוצר כאן. כך נשאיר את הכסף בארץ ונפרנס עוד משפחה ישראלית.

בשעה קשה כזו, אם אפשר, עדיף לרכוש תוצרת של יצרנים מקומיים קטנים. לרוב הם הנפגעים העיקריים ממצבי חירום כאלה, ובניגוד לענקיות המזון, אין לקטנים כיסים עמוקים כדי לצלוח את המשבר. הם מצויים בסכנה אמיתית, וקריסה שלהם תוביל לכך שעוד משפחות, בעיקר בפריפריה, ייוותרו ללא פרנסה.

חלק גדול מהחברות הקטנות הן גם ספקיות של בתי עסק אחרים. כעת, כשבתי העסק האלה סגרו את שעריהם בשל חשש מהתפשטות הנגיף, הן נותרו ללא הכנסה. זה הזמן שלנו להיכנס לנעליהם של בתי העסק הסגורים ולהעדיף את המוצרים של היצרנים הקטנים, כדי לספק להם קצת אוויר לנשימה.

בניגוד לצעדים כלכליים אחרים, את הצעד הזה קל ליישם. מה שצריך זו מודעות וקצת תשומת-לב. בפעם הבאה כשאנחנו באים לקנות בסופר - ולפי התמונות האחרונות אנחנו הולכים לחנויות בהמונים - אני מציע שפשוט תסתכלו על המוצר שאתם רגילים להושיט אליו את היד, וחפשו את המדינה שבה הוא יוצר. אם לקחתם מוצר שמיובא מחו"ל, החזירו אותו למדף וחפשו את המתחרה שמיוצר בישראל. לרוב הפער במחיר יהיה נסבל, וגם אם המוצר הישראלי יקר במקצת, הסולידריות החברתית מחייבת אותנו לשלם.

בעיתות משבר, רכישת מוצרים ישראליים משתלמת לכולם. העסקים הישראליים יוצאים נשכרים ומצליחים להמשיך לספק פרנסה לעובדים, שבתורם רוכשים גם הם תוצרת או שירותים מקומיים, וכך הכסף נשאר בארץ ומתגלגל מעסק לעסק, וכל שקל מפרנס יותר משפחות. בסופו של דבר הכסף הזה מגיע בחזרה לכל אחת ואחד מאיתנו, לא משנה במה אנחנו עובדים. לכן, לקנות כחול לבן זה לא רק הדבר הנכון מבחינה חברתית - אלא גם האינטרס של כולנו. 

הכותב הוא עורך ומגיש בגלי צה"ל