דעה: כשהקורונה הופכת את קיום הסכם הגירושים לבלתי אפשרי

זוגות שחותמים על הסכמי גירושים, מתבססים בהנחותיהם ובהסכמותיהם על מצבם הפיזי והכלכלי בחיי השגרה. אף אחד לא צפה ולא יכול היה לצפות את השיבוש הנורא שהמיתה מגפת הקורונה על כלל הציבור והפכה סעיפים רבים בהסכמי גירושים לבלתי אפשריים למימוש. האם אדם שלא ממלא את חלקו בהסכם עקב ההגבלות הציבוריות שהוטלו ייחשב כמפר את הסכם הגירושים, ומה יכולות להיות ההשלכות של הפרה כזאת?

חוק החוזים, החל גם על הסכמי גירושים, קובע כי אם נוצרו נסיבות חיצוניות שהפכו את מימוש החוזה לבלתי אפשרי, והצד שאינו מקיים את חלקו בחוזה לא ידע ולא היה מצופה ממנו לדעת עליהן מראש בעת שחתם על החוזה - לא יהיה מקום לחייבו לקיים את החוזה בדרך אחרת או לשלם פיצויים לצד השני. מצב משפטי זה מכונה "סיכול חוזה".

על אף שנדמה מלשון החוק כי השפעתם של גורמים חיצוניים בלתי צפויים על קיומם של חוזים היא נרחבת, בפועל בתי המשפט יישמו את הוראת החוק באופן כה מצומצם, עד שמומחים לדיני החוזים טענו כי עילת "סיכול חוזה" הפכה בישראל ל"אות מתה".

אבן-היסוד למגמה המצמצמת שנקטה הפסיקה הונחה כבר בשלהי שנות ה-70 של המאה הקודמת, כאשר בית המשפט העליון דן בטענתו של קבלן נגד חיובו לעמוד בתנאי חוזה שהוסכמו חודשיים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, והפכו למחירי הפסד לאור ההתמוטטות הכלכלית שאירעה אחרי המלחמה. בית המשפט העליון סירב לראות אפילו במלחמת יום הכיפורים אירוע שלא ניתן היה לצפותו מראש, בנימוק שבמצב הביטחוני השורר במדינת ישראל, ייתכן כי יש מקום לראות בכל מלחמה אירוע מסתבר.

בשנים האחרונות החלה מגמה משפטית זו להשתנות, אם כי בצורה מתונה. יש לזכור כי במצב שבו סוכל הסכם בשל נסיבות חיצוניות, אף אחד מהצדדים אינו אשם, אולם מישהו יצטרך בכל זאת לשאת במחיר. שחרור מוחלט של הצד שנאלץ להפר את ההסכם מהתחייבויותיו, מטיל את כל הנזקים לפתחו של הצד השני, שגם הוא אינו אשם בנסיבות שהביאו לסיכול ההסכם. לפיכך נראה כי הפתרון הראוי במקרים כאלה הוא לחלק את הנזק בין הצדדים.

דוגמה לכך ניתן לראות בפסק דין שניתן לאחר משבר הסאב-פריים של שנת 2008, אשר בדומה למשבר הקורונה, הביא להתמוטטות כלכלית של עסקים רבים. בעל לשעבר הגיש תביעה נגד גרושתו לביטול התחייבותו בהסכם גירושים שנחתם ביניהם טרם המשבר, במסגרתו הסכים לשלם לה סך של 2.5 מיליון דולר תמורת החלק המגיע לה בנכסי הנדל"ן שרכש במהלך הנישואים. הערכה זו נעשתה על בסיס הנתונים שהיו אקטואליים בעת חתימת ההסכם לפני המשבר הכלכלי, ובעת שהבעל לשעבר נדרש לממשם לאחר המשבר כדי לשלם לגרושתו את חלקה, הם כבר איבדו חלק עצום מערכם.

בית המשפט קבע כי אומנם המשבר הכלכלי לא היה צפוי, ובנסיבות מסוימות המצב אכן יכול לענות על הגדרת הסיכול, אך אשמה מסוימת בכל זאת מונחת לפתחו של הבעל לשעבר, אשר העריך את נכסיו בהפרזה על סמך ההנחה שימשיך תמיד להצליח, ולא הביא בחשבון שגם ללא משבר כלכלי קיצוני, יכולים להיות גורמים צפויים שימתנו את השוק. כתוצאה החליט בית המשפט להתחשב במידה מסוימת בהידרדרות במצבו הכלכלי של הבעל, והפחית את חובו לגרושתו לסך של חצי מיליון דולר בלבד.

נראה כי מגפת הקורונה היא מקרה קיצוני עוד יותר של נסיבות בלתי צפויות, ויש לצפות כי תגרור אחריה צורך רחב ביותר בהפחתת דמי מזונות והפעלה גמישה יותר של הסכמי הגירושים. כדאי ורצוי לנסות להגיע להסכמות בנושא זה בלוויית ייעוץ משפטי, לפני פנייה לבית המשפט.

 עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il