לאחרונה עלתה הטענה שהעובדה שצה"ל, עקב משבר וירוס הקורונה, משחרר חיילים שהתפקיד שלהם לא חיוני, מראה שאין צורך בהם בכלל. זו כמובן שגיאה במקרה הטוב והטעיה במקרה הרע. לאחרונה בוטלו גם מספר אימוני מילואים חשובים מאין כמותם, הסיבה לביטול הייתה ההנחה שהנזק יעלה על התועלת מאימון כזה. האם המסקנה צריכה להיות כי אין צורך באימוני מילואים מכיוון שביטלו עכשיו אימונים?
השיקול של הצבא הוא מתי האימון מוסיף למוכנות למלחמה הבאה או עלול לגרום לנזק למוכנות זו. כך גם עם חיילים שאינם חיוניים בשלב זה. במידה ותהיה מלחמה כוללת, גם תפקידים שנראים פחות זוהרים יתגלו כבעלי חשיבות. נסו להכשיר אנשים לתפקד בתור אפסנאים או אנשי לוגיסטיקה תחת אלפי טילים שיפלו בכל הארץ. אם המחשבה היא שמי ש כרגע לא בצבא הוא אינו חיוני אף פעם, אז אפשר גם להיפטר מכל מערך המילואים. אני משוכנע שהאויבים שלנו ישמחו מאוד מהרעיון הזה. אבל במלחמה כוללת, יקראו גם לכאלו שהכשירות שלהם בינונית ומטה.
קו פרשת המים בין השמרנים לבין הליברטריאנים בישראל, עובר דרך צבא מקצועי. על רוב הנושאים, גם השמרן יהיה מוכן לוותר ולצמצם מעורבות של המדינה בהם, אך אצל השמרן, הלאומיות גוברת על חירות הפרט, והצורך להגן מפני הסכנה המוחשית של מלחמה גדולה מהרצון ליעל את המשק.
ישנם שומנים רבים בכל היחידות ויש מקומות לשפר, לקצץ, לצמצם ולשפר את התנאים של החיילים - במיוחד אלו המשרתים בקרבי ומסכנים את חייהם. אך הרעיון של צבא מקצועי רלוונטי רק כאשר מתקיימים שני תנאים: הראשון, שהעלות לא עולה על התועלת. כאשר מדינת ישראל הוקמה היו בה 600,000 אזרחים. המחשבה שהציבור יכול היה להחזיק את הצבא ההכרחי אשר היה דרוש כדי להגן על המדינה בראשית דרכה כמובן לא ריאלי, מכיוון שהכוח הלוחם היה הרבה מעבר למה שהאזרחים היו יכולים לכלכל.
התנאי השני הוא - היכולת לוודא שהצבא חזק דיו להגן על האיומים הרלוונטיים בסבירות ריאלית. המחשבה שישראל צריכה להתכונן למלחמה מול סין, ארצות הברית או רוסיה אינה רלוונטית. אבל מכאן ועד המחשבה שישראל לא צריכה להיות ערוכה למלחמה מול לבנון, סוריה, ירדן, מצרים, ערביי עזה ויו"ש, בתמיכה חלקית של ערביי ארץ ישראל, יחד עם גיבוי מעירק ואיראן, נראית לי תמימות על גבול הטמנת הראש בחול. זו המציאות אליה ישראל צריכה להיות ערוכה. וככל שישראל ערוכה יותר, כך הסיכוי שמלחמה כזו תתרחש קטן. בתרחיש כזה צריך את כל כוח האדם האפשרי. גם כאלו שלא נקראו זמן רב למילואים, רק כדי שיסייעו בחלוקת מזון לאזרחים, שינוע תחמושת או עבודות ניקיון כדי לשמור על ההיגיינה במרחב הציבורי.
נכון לציין שצה"ל כבר מזמן אינו צבא העם. מעבר לחרדים וערבים שכמעט ולא מתגייסים, גם באוכלוסייה הכללית ישנה התדרדרות באחוזי הגיוס. השאלה אינה האם נכון לשפר את המערכת הצבאית, מכיוון שגם הסוציאליסט מבקש יעילות. הנקודה היא מציאת האיזון הנכון בין מוכנות למלחמה במורכבות של המדינה שלנו, לבין יעלות כלכלית גרידא. והצבא אינו גוף יעיל. צרכי הביטחון מייתרים את השאלה לגבי צבא מקצועי מול צבא עם (או מה שנשאר ממנו) שמסוגל בעת חירום לקרוא לכל מי שקיבל הכשרה מספקת בתקופת הסדיר, פשוט כי הצורך בצבא מוכן הוא ברור. כאשר יהיו בישראל שלושים מיליון יהודים, יהיה אפשר לדבר על צבא מקצועי במקום המודל הקיים. בינתיים, כדאי שהליברטריאן ינסה לאמוד את צרכי הצבא לפני שהוא קורא לצבא מקצועי.
הכותב הוא עורך דין, היסטוריון ומפקד במילואים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.