סין רוצה שליטה מלאה על המידע שיוצא ממנה

פעם, לא כל כך מזמן, ההנהגה הסינית האמינה שיש מקום להקשיב לתקשורת המערבית. בפיצוץ קטלני שהתרחש במרץ 2001 בבית ספר באזור כפרי במחוז ג‘יאנגשי, מזרח סין, נהרגו 42 מורים ותלמידים. הרשויות הסיניות הודיעו כי הפיצוץ נגרם על ידי אדם לוקה בנפשו, אך פרסומים בגופי תקשורת מהמערב ומהונג קונג טענו כי הילדים חויבו לעבוד בייצור זיקוקים בחצר בית הספר.

ראש ממשלת סין דאז, ז'ו רונגג‘י, הכחיש תחילה נמרצות את הידיעות על עבודת ילדים, אך לאור הדיווחים שלח צוות חוקרים לבדוק את המקרה. בעקבות ממצאי החקירה עשה ז‘ו משהו שלא מצופה מבכירים סינים, הוא התנצל. ז‘ו הודה, כי התלמידים אכן הועסקו בעבר בהכנת זיקוקים כחלק מתוכנית לימודים ועבודה, אף שהמשיך לטעון כי אין ראיות לכך שפעילות זו הובילה לפיצוץ.

"היום אין לי צורך להתווכח עם העיתונאים הסקפטיים, אלו ממדינות זרות ואלו מהונג קונג ומקומות אחרים בסין", הצהיר ז‘ו. "העובדה היא, שמועצת המדינה ואני לא יישמנו כראוי את ההוראות של הוועדה המרכזית של המפלגה והנשיא ג‘יאנג על הימנעות מאותן תאונות". הוא הוסיף כי החקירה תמשיך עד שתתגלה התמונה האמיתית. "אני לא מאמין שמישהו יכול להסתיר את האמת ההיסטורית", אמר ז‘ו.

 נשיא סין, שי ג'ינגפינג, במסיבת עיתונאים / צילום: Xie Huanchi/Xinhua, Associated Press

פתיחות לתקשורת והודאה בטעויות

פעם מנהיגים סינים אפילו הסכימו, רחמנא ליצלן, להתראיין לתקשורת המערבית, כולל מענה לשאלות רגישות. בראיון מפורסם שנתן המנהיג הסיני דנג שיאופינג לעיתונאית האיטלקיה אוריאנה פלאצ'י ב-1980, הוא סיפר באריכות על הטעויות שביצע קודמו, היו"ר מאו דזה-דונג, כולל מלחמת התרבות והקפיצה הגדולה קדימה.

שנים לאחר מכן, בשנת 2000, ישב יורשו של דנג, ג‘יאנג זמין, לראיון טלוויזיוני מול מנחה התוכנית 60 דקות מייק וואלאס, שבו נשאל על נושאים, כמו הטבח בכיכר טיאננמן ורדיפת מתרגלי הפאלון גונג. אצל הנשיא הנוכחי שי ג‘ינפינג זכורה בעיקר תקרית אחת מ-2014, שבה נשאל במסיבת עיתונאים בארה"ב על הקשיים בקבלת ויזות עבור כתבים זרים במדינה. שי הוריד בכעס את אוזניית התרגום, מסמן שהדיאלוג הסתיים.

בעידן הנשיא שי, היחס הסיני לתקשורת הפך לנוקשה במיוחד. שי דורש מהתקשורת הסינית לבטא מחויבות ונאמנות מוחלטת למפלגה הקומוניסטית ולאינטרסים שלה. גם הצנזורה על הרשתות החברתיות בסין הפכה בימי שי למקיפה יותר מאשר בעבר.

במקביל, סומנה התקשורת המערבית הפועלת בסין כאויבת, וצעדיהם של עיתונאים זרים במדינה הוצרו משמעותית דרך מעקב והגבלות.

מגמה זו הגיעה לשיא השבוע, כשסין הודיעה על גירושם של כל הכתבים האמריקאיים מה"ניו יורק טיימס", "וול סטריט ג‘ורנל" ו-"וושינגטון פוסט", שתעודת העיתונאי שלהם מסתיימת השנה. הסינים טוענים, כי מדובר בתגובה להחלטה אמריקאית להגדיר את משרדי גופי התקשורת הסינים הממשלתיים בארה"ב כ"נציגות זרה", המשרתת ממשלה, ולהגביל את כוח האדם בהם.

קשה שלא לחוש כי ההגבלות האמריקאיות היוו בעיקר תירוץ לסין להיפטר מהמטרד של שלושת גופי התקשורת הביקורתיים ביותר כלפיה. אולי כי היום, בניגוד לעבר, סין כבר מאמינה שאת האמת ההיסטורית אפשר להסתיר.

בעקבות ההודעה הסינית צפויים לעזוב את סין לפחות 13 עיתונאים מתוך 100 כתבים המועסקים בסך הכל בגופי תקשורת אמריקאים במדינה, במה שמהווה את הגירוש הנרחב ביותר של עיתונאים מאז פתיחת סין למערב בסוף שנות ה-70. בעבר מקובל היה שעיתונאים שגורשו מסין עברו לגור ולעבוד בהונג קונג והמשיכו לדווח משם על הנעשה במדינה. אלא שבהודעה הנוכחית קבעה סין באופן חסר תקדים כי העיתונאים המגורשים לא יוכלו להמשיך לעבוד בהונג קונג ובמקאו, שני אזורים שאמורים לכאורה להתנהל אוטונומית וליהנות מחופש עיתונאי רחב יותר.

מחנות חינוך מחדש למוסלמים  

הגירוש יפגע משמעותית ביכולת הפעולה של שלושת העיתונים האמריקאים המובילים, אך תהיה לו עוד השפעה משמעותית. אם בעבר בעלי תעודת עיתונאי זר ידעו שהם יכולים לפעול בביטחון יחסי בסין, הגירוש מפורר את הביטחון הזה. התוצאה תהיה שהעיתונאים המערביים שישארו במדינה יפעלו מעתה בחשש מתמיד מגירוש. התוצאה תהיה הרבה פחות מידע אמת ביקורתי שיצא מסין, מה שיאפשר לסין להבליט באופן בלעדי את הגרסה שלה לאירועים, או כמו שהנשיא שי מכנה זאת - לספר את "הסיפור הסיני".

בשנים האחרונות חשפו ניו יורק טיימס, וול סטריט ג‘ורנל והוושינגטון פוסט שורה ארוכה של סיפורים שהביכו את סין. בראשם - הדיכוי הקשה של המיעוטים המוסלמיים במחוז שינג‘יאנג שבצפון-מערב המדינה. לפי הערכות בינלאומיות, מעל מיליון מוסלמים מוחזקים במחנות לחינוך מחדש במחוז. סין הכחישה תחילה באופן גורף את קיומם, אך לאחר שהצטברו התחקירים והראיות שינתה גרסה. כעת היא טוענת שהמחנות הם למעשה מרכזים להכשרה מקצועית, כחלק משיטה ייחודית למלחמה בטרור והקצנה דתית.

שורה ארוכה של מדינות, כולל מדינות מוסלמיות כמו ערב הסעודית, סוריה ופקיסטן, כבר הביעו תמיכה בפיתרון הסיני. פחות תחקירים עיתונאיים על הנעשה באמת בשינג‘יאנג, יאפשרו לעוד מדינות לשבח את אותו הפתרון בהתלהבות.

לשלושת העיתונים היה תפקיד חשוב גם בחשיפת ההסתרות והמחדלים בשלבים הראשונים של התפרצות מגפת הקורונה בעיר ווהאן. בימים אלה סין פועלת במרץ למצב עצמה כמנצחת במלחמה מול הקורונה, אחרי שהורידה את מספר הנדבקים בשטחה למינימום.

בעוד שאירופה וארה"ב עסוקות בהישרדותן, סין פועלת במהירות למלא את הוואקום ולקנות הישגים בינלאומיים, דרך שליחת סיוע למדינות נזקקות, כמו איטליה וסרביה. כדי להשלים את המהפך, מהמדינה שבה פרץ הנגיף למושיעה העולמית ממנו, לסין עדיף שפחות פרטים חדשים יתגלו מעתה על הטיפול שלה במגפה.

המשך של מלחמת הסחר 

גירוש העיתונאים הזרים מהווה עוד עליית מדרגה במתיחות ההולכת וגוברת בין וושינגטון לבייג‘ינג. שתי המעצמות כבר נכנסו מסוכסכות למשבר הקורונה אחרי שנתיים של מלחמת סחר סוערת. בימי הקורונה, כששני הצדדים אמורים היו לשלב כוחות ברמה הרפואית והמדעית כדי להתמודד עם הבעיה המשותפת, המתיחות וחוסר האמון החריפו יותר.

בסין ששים לנתק את הקשר בינם לבין המגפה, שמשתקת כיום את העולם המערבי, גם כדי לקדם את השפעתם בזירה הבינלאומית וגם כדי להפיג את הכעס מבית על תפקוד המנהיגים הסינים בפרשה. ניתוק הקשר החל בהודעות ובפרסומים סיניים, על כך שגם אם מקרי הקורונה התגלו לראשונה בשטחם, אין זה אומר שהנגיף הגיע מסין במקור.

הביטוי הבוטה ביותר לכך היה בציוץ בטוויטר של דובר משרד החוץ הסיני ג‘או ליג‘יאן בשבוע שעבר, שטען כי צבא ארה"ב הוא שהביא את הנגיף למדינה. משלחת של הצבא האמריקאי אכן ביקרה באוקטובר בווהאן כדי להשתתף באולימפיאדת הצבא העולמית, מקריות שאפשר לנצל לקידום קונספירציה בלתי מבוססת.

מהצד השני נראה שגם בארה"ב ששים להטיל את כל האשמה והאחריות על סין, כדרך להימלט מהאחריות להכנות הכושלות שלהם למשבר. הדברים הגיעו לשיאם בימים האחרונים כשהנשיא דונלד טראמפ, בתגובה לציוץ של ג‘או, אימץ רשמית את המושג "הנגיף הסיני" לתיאור הקורונה. עוד קודם מזכיר המדינה מייק פומפאו בחר בביטוי ב"נגיף ווהאן" למגינת ליבם של הסינים.

במשך חלקים גדולים במלחמת הסחר, נהגה סין כמבוגר האחראי שניסה להגיב באופן מידתי לצעדים האמריקאיים, למנוע התלקחות ולסיים את הסכסוך במהרה. כעת נראה שסין ששה יותר לעימות ומוכנה להגיב בעוצמה גדולה על הצעדים האמריקאים. "אם ארה"ב תמשיך בנתיב הלא נכון, סין תהיה חייבת לנקוט צעדי תגובה מתאימים", איים משרד החוץ הסיני בעת ההודעה על גירוש העיתונאים.

הקורונה כך נראה תמשיך לדחוף להיפרדות בין שתי הכלכלות הגדולות ביותר, מגמה שתתעצם במיוחד אם הקורונה תכה בעוצמה באמריקה. בעולם שיצטרך גם להתאושש כלכלית מנזקי הקורונה, מגמת היפרדות זו היא חדשות רעות מאוד לכולנו.