רשת מסילות הברזל של הודו מעמידה אותה במקום הרביעי בעולם במספר הקילומטרים עם 65 אלף, הרחק מאחורי ארה"ב (250,000), סין (100,000), ורוסיה (85,000).
אבל הודו מכה את כל השלוש, בקלות רבה, במספר הנוסעים. ב־2013, רכבות הודו הסיעו שמונה מיליארד בני אדם. לשון אחר, כל הודי נסע בממוצע שבע פעמים ויותר בשנה. אוכלוסיית הודו עומדת כעת בערך על 1.32 מיליארד.
רכבות הודיות עולות על גדותיהן. לעתים קרובות נוסעיהן נאחזים בהן, נתלים על קרונותיהן, יושבים על גגותיהן. כל רכבת הודית שקולה כנגד תזוזת אוכלוסייה. מחוץ לכמה יוצאות מן הכלל, הן נוטות להתנהל לאיטן, וכשהן חוצות את מלוא אורכה של הודו הן כרוכות במסע של ימים, לא של שעות.
הצפיפות האנושית והמחיר המשולם עליה הם תמיד מקור של דאגה. אבל נקל לשער מה מתרחש בימים האלה, כאשר כל רכבת היא בהכרח סוכנת נוסעת של נגיף הקורונה.
"הקרון חוטא מייד"
ביום ו׳ נפערו בבהלה עיניהם של נוסעים ברכבת העולה ממדינת טלאנגאנה, בדרום הודו, אל עיר הבירה דלהי. הם ראו חותמת "הסגר" טבועה על ידיהם של שני נוסעים. החותמת גילתה להם ששכניהם למסע הם נשאים אפשריים של נגיף הקורונה Covid19. הם מיהרו להודיע לכרטיסנים, שהודיעו למשטרה, שעצרה את הרכבת, שהורידה את שני הנוסעים, ושלחה אותם להסגר בבית חולים סמוך.
משרד הרכבות הלאומי (יש משרד ממשלתי מיוחד, עם שר משלו) פרסם הודעת הרגעה. כל הנוסעים הורדו מן הקרון שבו נסעו משתמטי־ההסגר. הקרון חוטא מייד. לנוסעים הוסבר הצורך בשמירת מרחק חברתי ובהקפדה על דרישות ההסגר. הם חזרו ועלו, והמשיכו אל מחוז חפצם.
זהו, כי מה עוד אפשר לעשות חוץ מאשר לעצור את כל נוסעי הרכבת, ולהושיב אותם בהסגר למשך שבועיים? בהיעדר הסגר כזה, חיטוי הקרון מתקרב להיות הגדרה מילונית של "ברכה לבטלה".
"עוצר של העם"
הודו היא מועמדת טבעית להיות שדה מערכה עקוב מדם במלחמה נגד Covid19. לפי שעה זוהו בה רק 332 מקרי קורונה, ורק חמישה מתו. אבל איש אינו מאמין ברצינות שזה שיקוף אמתי של מצב העניינים. מאין להודו די ערכות-בדיקה - למי יש? - אין לה כל מושג מה היקף הזיהום.
ראש הממשלה נרנדרה מודי חיכה עד יום חמישי שעבר כדי לצלצל בפעמוני האזעקה. הוא הכריז כי ביום א׳ (22.3), יהיה "עוצר של העם". כל 1.32 מיליארד ההודים מתבקשים להישאר בבית ל־14 שעות, מ־7 בבוקר עד 9 בערב. בסדרת ציוצים ערב העוצר הוא הפציר בהודים להישאר בעריהם, גם לאחר שייצאו מבתיהם. "נסיעות מיותרות לא יעזרו לכם או לאחרים", אמר מודי.
אבל באותו הזמן עצמו דיווח אחד מאתרי הרשת הבולטים של הודו, NDTV.com, כי "תורים ארוכים של בני אדם משתרכים בתחנת הרכבת הגדולה לקומאניה טילאק של מומבאיי, בעלייה ל־17 רכבות מיוחדות, אשר ייקחו אותם לביהאר ולמדינות אחרות בצפון הודו".
בורחים ממומבאיי
מומבאיי היא העיר הגדולה במהרשטרה, המדינה השנייה בגודלה של הודו, על שפת הים הערבי. ביהאר היא המדינה השלישית בגודלה, וגובלת בנפאל. 17 רכבות יחצו אפוא כמעט את מלוא רוחבה של הודו, במסע של 34 שעות.
׳טיימס אוף אינדיה׳ מסביר הבוקר במהדורת מומבאיי שלו, כי "יותר ממאה אלף שכירי־יום נמלטו מן העיר ערב העוצר". אף כי השלטונות כמעט הכפילו את מספר הרכבות, רבים הוכרחו לעלות על אוטובוסים, משאיות וטנדרים. מי יודע כמה מהם ראויים למסעות ארוכים, ואיך יתנהל הנחש הארוך הזה בדרכיה המשובשות של צפון הודו.
"מומחי בריאות", כותב NDTV.com, "הזהירו כי תנועות אוכלוסיה גדולות אל אזורים כפריים עלולות להחיש את התפשטות נגיף הקורונה". אולי יום אחד בוליווד תואיל להנציח את 17 הרכבות בסרט שייקרא "מסע הארורים", או משהו כזה.
צילומים מעיר הבירה דלהי הראו הבוקר שהרחובות אמנם ריקים, ומרכזי הקניות של העיר נטושים. אבל יוזמת מודי אינה אלא מחווה, אקט סמלי לחלוטין, ללא בשר וללא שיניים. כלי התקשורת ההודיים חלקו לו שבחים, לפעמים בחנופה מביכה. אבל יותר ממה ש"עוצר העם" משקף כוח רצון, הוא משקף חוסר-אונים.
טבלואיד במומבאיי מתאר את ״קדחת הבריחה״, שאחזה בסוף השבוע במאה אלף פועלים קשי־יום בבירה הפיננסית של הודו / צילום: צילום מסך
רשת ביטחון לימי מגפה?
צריך להודות שיש משהו בטענה שנגיף הקורונה הוא "מחלה של עשירים", לא מפני שהנגיף מבחין בין מעמדות, אלא מפני שסיכוייה של חברה אמידה ומבוססת להילחם בנגיף גדולים לאין שיעור מסיכוייה של חברה, ש־260 מיליון ממנה נמצאים מתחת לקו העוני (הנמוך מאוד כשלעצמו).
האם מישהו מסוגל להעלות בדעתו את הודו מביאה את מלוא כלכלתה עד סגירה כמעט מלאה, בנוסח הדמוקרטיות התעשייתיות של המערב, או בנוסח סין? ארץ, שרוב תושביה נאבקים על שיורם בימים כתיקונם, אינה מסוגלת לפרוש רשת ביטחון בשבילם בימי מגפה. היא גם ממושמעת פחות מסין.
הקושי להתגבר על הרגלים חברתיים הוא כמובן עצום. המשפחה המורחבת היא התא החברתי החשוב ביותר בחייו של כל הודי. לוח השנה משופע במאורעות חגיגיים, המביאים יחד "בני דודים", לפעמים כאלה המופרדים שלוש או ארבע דרגות.
פעילות דתית כלשהי היא חלק חיוני של חיי ההודים, מכל הדתות. רוב ההינדו סרים אל מקדשיהם, או אל זירות הפולחן המקומיות, כמעט מדי יום ביומו. רבים מהם עולים לרגל אל מקומות קדושים, הרחק ממקומות מגוריהם.
פשוט קשה לשער מה צריך לקרות כדי להניא הודים מלהמשיך מסורת, העוברת מהורים לילדיהם במשך דורות. באמצע השבוע שעבר הודיעה ממשלת אוטאר־פראדש, הגדולה במדינות הודו (יותר מ-200 מיליון בני אדם) כי בעינן עומדות התכניות לפסטיבל הדתי השנתי לכבוד האל ראם בעיר הקודש איודהיה (Ayodhya). הפסטיבל נועד להתחיל ביום ד׳ השבוע. בראש המדינה עומד נזיר הינדואי, הלבוש תמיד בגלימתו הכתומה. ברגע האחרון הוא התעשת והשעה את הפסטיבל.
"צונאמי" מתרגש ובא
הודו אינה עוצרת בחריקה סינית, או איטלקית. ממשלתה חיכתה הרבה יותר מדיי זמן כדי ללחוץ על הבלמים. אפשר להבין מדוע, אם גם קשה להצדיק את האטיות. ד"ר ראמאנאן לאקשמינאריאן עומד בראש המרכז לחקר הדינמיקות של מחלות מידבקות (cddep.org). הוא עסק בהכוונה של תכניות חיסון במשרד הבריאות ההודי. הוא אמר בשבוע שעבר לבי.בי.סי, כי "צונאמי" מתרגש ובא על הודו.
דגם מתמטי, הנמצא בשימוש בארצות אחרות, מראה לכאורה כי אפשר שמספר הלוקים בנגיף בהודו יגיע ל־300 מיליון, פוטנציאלית אפילו ל־900 מיליון. המספר הנמוך יותר עשוי לכלול ארבעה עד שמונה מיליון מקרים חמורים, אשר יחייבו אשפוז ויצריכו ציוד וכוח אדם בהיקף שבו מערכת הבריאות ההודית, או מערכת בריאות כלשהי, מעולם לא התנסתה.
ראש הממשלה מודי קרא לתושבי הודו לצאת למרפסות בתיהם ביום שבת, ולמחוא כפיים, או לחבוט בסירים ובמחבתות, כדי להביע הזדהות עם עובדי מערכת הבריאות. למרבה העניין, באינטרנט ההודי נפוץ הסבר נוסף: הרעש, אם יתחולל בעת ובעונה אחת בכל תת היבשת, עשוי להרוג את הווירוס.
אמצעי אחר להיפטר מ־Covid19 הציע שר המדינה לשירותים חברתיים בממשלה המרכזית, ראמדאס אטהוואלה. הוא ערך באמצע החודש טקס דתי לגירוש הווירוס. מוקף בתומכיו, כבוד השר חזר וקרא Go, Corona, go (יוטיוב, https://tinyurl.com/go-corona-go) . אין לפי שעה ממצאים מדעיים על מידת הצלחתו. כפי שדונלד טראמפ אומר בימים האלה, "לכל הרוחות, מה יש לנו להפסיד".
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny