דעה: חקלאות במקום חלמאות

זה כבר לא תסריט דמיוני. מגפת הקורונה מתפשטת ומדינות העולם ינקטו צעדי חירום. נמלים ייסגרו, הייצוא ייעצר, מטוסים יקורקעו, שווקי המזון יינעלו וכל מדינה לעצמה בגבולותיה. ישראל תידרש למצוא לעצמה פתרונות תזונה ותיתקל בקטסטרופה מקומית כתוצאה מהזנחת המשק החקלאי במשך שנים. תשעה מיליון בני אדם ימצאו עצמם בלי מזון, ואם חשבתם שהנהירה הנוכחית לסופרמרקטים מעידה על פאניקה, חכו כמה שבועות ותגלו מה קורה במדינה שהממשלה שלה לא מסתכלת קדימה ולא דואגת לביטחון תזונתי עבור התושבים שלה.

הכישלון המתמשך בתחזוק ענף החקלאות במדינת ישראל בולט היטב. כשליש מהמשקים נמחקו תוך 25 שנה, גיל החקלאים הממוצע עומד על 60 והצעירים לא ממהרים להגיע כי אין בשביל מה. כוח העבודה הוא רק 0.6 אחוז מכלל המשק וחלקו של הענף בתל"ג הלאומי נמוך משני אחוזים. איפה אנחנו ואיפה החזון של ראש הממשלה דוד בן גוריון, שראה מדינה המבוססת על חקלאות וכיום היה מגלה מדינה מבוססת על חלמאות.

למדינה משתלם לייבא כי המחירים נמוכים יותר, אך אנחנו משלמים על כך ביוקר כבר עכשיו כלכלית ובריאותית: הסחורה באיכות ירודה, עגבניות שמגיעות לישראל נגועות במחלות ואין לנו מושג איך גידלו את הירקות והפירות שקיבלנו. במקום להפחית את התלות במדינות אחרות, גם אם זה יעלה קצת יותר, ישראל ממשיכה לייבא מכל העולם ופוגעת אנושות בחקלאות המקומית.

המחדל המתמשך הזה מתחדד נוכח התחזיות שתוך 20-30 שנה יהיה מחסור עולמי חמור בתחום המזון. לכך יש להוסיף את הקורונה שגורמת כבר עכשיו נזקים כלכליים עצומים, ואת ההבנה שקרב היום שהסחר בין המדינות ייעצר. כל זה מצריך כבר עכשיו צעדי חירום שבהם הממשלה תתחיל לייצר מסה קריטית של מזון שישמש את התושבים בעתיד הנראה לעין, כי להסתמך בעת הזו על יבוא משול להתאבדות.

מדיניות ה"יהיה בסדר" שבה מתמודדים נקודתית עם בעיות חייבת להיגמר עוד היום. המשבר העומד לפתחנו שוב מציג את הצורך הדחוף והקריטי במציאת פתרון ארוך-טווח במקום בסתימת חורים נקודתית. זה מתחייב לגבי טיפוח עבודה עברית בחקלאות וזה נחוץ כדי לתת אופק כלכלי לחקלאים שמספרם הולך ומתמעט עד שיום אחד נמצא את עצמנו מול שוקת שבורה ובלי חקלאות.

משבר הקורונה הוא רק איתות למה שעלול לקרות בישראל, וחייבים להתייחס אליו כאל קריאת השכמה לכל מקבלי ההחלטות, מרמת השר ועד הפקיד האחרון באוצר. באירופה כבר הבינו את המגמה המסתמנת והחלו ביישום תוכניות הצופות 20 שנה קדימה ובמרכזן תחזוק ענף החקלאות המקומי. כך צריכה לעבוד כל מדינה בעלת ראייה אסטרטגית רחבה, מדינה שבה מבינים שהחקלאות המקומית היא קריטית לימים כמו התפרצות נגיפים כמו הקורונה, משברי אקלים וסגירת שערים, שעלולים להשאיר מיליונים ללא מזון. כך צריכים להתחיל לפעול מיידית בישראל.

כיו"ר קק"ל, החקלאות מבחינתי היא חלק מרכזי ממהות ציונית והפרחת הארץ, אך אני רואה בפיתוח הענף חשיבות מכרעת לביטחון התזונתי של ישראל. מדינות העולם כבר הבינו שהן חייבות להגביר את הייצור העצמי ולהישען על חקלאות מקומית, ואסור לנו להיות האחרונים להבין זאת. מדובר בהימור מסוכן והוא הופך מסוכן יותר אם לא נחזור הביתה, וניתן אמון מחודש ומוגבר בתוצרת חקלאית כחול לבן.

הקורונה, על כל נזקיה, מכניסה את כולנו למצב חירום ומחייבת אותנו להחזיר את ענף החקלאות לראש סדר העדיפויות. להפוך אותו לאטרקטיבי, לעודד אנשים לעסוק בחקלאות על ידי מיסוי מופחת ותמריצים כלכליים משמעותיים, פיתוח ושימור המרחב הכפרי, הפחתת תשלומי המס על עובדים מקומיים ועוד. הממשלה חייבת לפעול לייצור מאסיבי מקומי שימנע את קריסת הענף ויעניק ביטחון תזונתי לכל האזרחים במדינה, ולא לחכות שהשערים בעולם יינעלו. אין דרך אחרת, חייבים לחזור לעצמנו ולסמוך על עצמנו, ממש כפי שהיינו עם הקמתה של המדינה היהודית שבה קודם כל דאגנו לעצמנו בעצמנו, והצלחנו.

הכותב הוא יושב-ראש קק"ל