דעה: המשל על הנמלה, הצרצר, המגפה והפדרל רזרב

בימים אלה, שבהם כל הקונספט של כסף נכתב מחדש בארה"ב, נראה שגם מוסר השכל בן אלפי שנים עובר עדכון יסודי. לפני 2,500 שנה חי ביוון איש חכם, איזופוס שמו. בין המשלים הרבים שהותיר אחריו, אחד הידועים הוא הסיפור על "הנמלה והצרצר". המשל מספר על הצרצר שכל הקיץ עסק בבילוי ובשירה, תוך שהוא מלגלג על הנמלה שעובדת בחריצות, "אך עם בוא הקור בא הצרצר רועד ורעב מבקש רחמים... אך זו שלחתו לדרכו להמשיך בשירתו".

מיליוני ילדים גדלו על המשל הזה, שאחד הלקחים החשובים שעולים ממנו הוא - "האחריות האישית" של כל אדם על מציאות חייו. זה היה גם אחד מאבני היסוד של אמריקה הישנה. אך איזופוס לא הכיר את הפדרל ריזרב, ואמריקה של האבות המייסדים כבר אינה קיימת מזמן. במקומה, קמה אמריקה חדשה של קפיטליזם אכזר לעניים ולמעמד הביניים, ומנגד סוציאליזם מפנק לחברות הגדולות ול-1% העליון.

בחודש האחרון עלתה אמריקה מדרגה. ניקח למשל את חברת בואינג. . במשך שבע השנים האחרונות הרוויחה החברה כ-40 מיליארד דולר נטו. ברווחים אלו היא השתמשה לרכישות חוזרות של מניותיה, בעלות של 43 מיליארד דולר. בנוסף, בואינג חילקה דיבידנדים לבעלי המניות בסכום של יותר מ-22 מיליארד דולר בתקופה זו. בסך-הכול העבירה בואינג לבעלי מניותיה יותר מ-65 מיליארד דולר בין השנים 2013 ל-2020. חלקים גדולים מתשלומים אלו מומנו באמצעות חוב שהגיע לכ-40 מיליארד דולר עוד לפני הקורונה. בשנים הנדונות השתכר מנכ"ל החברה סכום עתק של 24 ועד 30 מיליון דולר לשנה, וגם זכה ל"מענק עזיבה" בתחילת 2020, בסך של 60 מיליון דולר.

בואינג לא היתה מוכנה לחורף

המנהלים הבכירים האחרים בחברה, השתכרו כ-8 מיליון דולר לשנה. לדוגמה, סמנכ"ל הכספים בחברה השתכר כ-8.7 מיליון. ואז, עם פרוץ המשבר התברר פתאום לצרצר (בואינג), כי אין בידיו יתרת מזומנים להתמודד עם החורף שהגיע לפתע. אך במקום לפנות לנמלה העמלנית-החרוצה, פנתה בואינג לבעלת "מכונת הדפוס", וביקשה סיוע בסך 60 מיליארד דולר.

באמריקה הישנה, בשיטה קפיטליסטית, או אפילו סתם בכל מקום שמבקש לשמור על מידה של הגינות, בעלי המניות והנהלת החברה - ולא הציבור! - היו נדרשים לתת את הדין על החלטותיהם לרוקן את החברה מכל המזומנים. במילים פשוטות, אם חברת בואינג היא עסק אמיתי, אשר יש לו ערך כלכלי והיא זקוקה עתה לכסף, אותו כסף שהיא בזבזה על רכישת מניותיה, יתכבדו בעלי המניות להשקיע ולהציל את נכסיהם. ואם לאו, תתכבד החברה למצוא משקיעים בשווי חדש, תוך שהיא מדללת בהתאם את בעלי המניות הקיימים.

וזה לא נגמר רק בהם. גם המחזיקים בחוב (רוכשי האג"ח שלה) צריכים לשלם את מחיר החלטת המנהלים להלוות כסף לחברה השוקעת בחובות, כדי לממן חלוקת דיבידנדים לבעלי המניות. אלא שזה לא דבר שצפוי לקרות באמריקה החדשה, הבנויה על כלכלת חוב, על ניפוח שוק המניות ועל העברת כספים מההמון לחברות הגדולות ומנהליהן.

במסגרת המאבק בנגיף הקורונה, העביר בשבוע שעבר המחוקק בארה"ב חוק, שעל פיו הממשלה תחלק 2 טריליון דולר לאזרחים ולחברות. הפדרל ריזרב החרה אחריה, והודיע כי ידפיס ויקנה חובות לא רק של הממשלה, אלא גם של חברות, בסך כולל הצפוי להגיע ל-4 טריליון דולר. בין הזוכים המאושרים נמצאת כמובן חברת בואינג.

יתר על כן, על-פי דיווח של "וול סטריט ג'ורנל", "בואינג היא הזוכה הגדולה מחבילת התמריצים שהעביר הקונגרס... החברה עשתה לובינג לסיוע של 60 מיליארד דולר לה, לספקיה וללקוחותיה. בחוק שעבר ישנו רוב למה שהיא ביקשה". אולם בכל מה שנוגע למניות, אמר המנכ"ל דיוויד קלהאן בראיון ל"פוקס ניוז" כי "הוא אינו בעד הרעיון שהממשלה תקבל מניות בחברה בתמורה לסיוע שלה".

על-פי "אופן-סיקרטס" - ארגון העוקב אחרי נתיבי הכסף בוושינגטון - ממטרי הכסף שאין להם שיעור ותקדים בהיסטוריה של אמריקה, הפיחו מרץ בתעשיית הלובינג בוושינגטון. 2 טריליון הדולר לא היו, אלא הקומץ שאינו משביע את הארי.

איפול מוחלט על פעולות הפד

וכך, בקשות החברות הגדולות מוושינגטון האמירו לסדרי גודל של 3 טריליון דולר. לאחר ניכוי הכספים המיועדים למובטלים ולחברות הקטנות, כמו גם למערכת הבריאות המקרטעת, הסכום שנותר ל"אמריקה התאגידית" לא הגיע לרבע מבקשותיהן. חלק מהפער הזה ישלים, אם כי באופן עקיף, הפדרל ריזרב. זה הודיע בשבוע שעבר, כי הוא ידפיס 100 מיליארד דולר ויקנה בהם איגרות-חוב של חברות. זאת, במקביל לרכישה של כמות בלתי מוגבלת של אג"ח ממשלתיות ואג"ח מגובי משכנתאות. הפדרל גם ביטל לחלוטין את חובת הלימות ההון של הבנקים, כך שהם יכולים להלוות כספים ללא הגבלה.

אם ניתן איכשהו לעקוב אחרי הכסף של הממשל, על מעשי הפדרל ריזרב הוטל איפול מוחלט. בין 800 העמודים של "חוק ההמרצות", "מסתתר" סעיף שמאשר לפד לקיים פגישות ולקבוע החלטות בחשכה מוחלטת - ללא פרסומן לציבור וללא כל סוג של שקיפות.

ושימו לב, הפדרל ריזרב אפילו אינו שייך לממשלה הפדרלית. בראשו עומדת מועצת מנהלים עצמאית של שבעה אנשים הממונים על-ידי הנשיא לתקופה של 14 שנה, אך 12 הסניפים המחוזיים של הפדרל ריזרב הם חברות פרטיות בבעלות הבנקים. ואלה, הבנקים, זוכים לדיבידנד שנתי בסך 6%, סכום שעמד למשל בשנת 2014 על 1.7 מיליארד דולר, וב-2018 על מיליארד דולר.

וכך, הגוף שהוקם על-ידי בכירי הבנקאים לפני כמאה שנה, ושהוצג אז לציבור כ"ארגון וולונטארי של עזרה הדדית" בין הבנקים, הצליח לצבור יותר כוח ופחות חשיפה ציבורית מכל זרועות הממשל הפדרלי ביחד. בהקשר זה, מה שמטריד הוא שעתידם של ארה"ב והעולם כולו תלויים בשיקול דעתו של הבנק, שהוכח כמה פעמים במהלך 40 השנה האחרונות כמוטעה.

מצילים את בועת האשראי

השאלה שצריך לשאול היא - איך הכסף המודפס ייצר ויקים לתחייה את הפרודוקטיביות האבודה?

כדי לנסות ולענות על הסוגיה, נשתמש בדוגמה פשוטה: נניח שכל הכלכלה היא שדה חיטה אחד גדול, שממנו חיה הקהילה. לפתע, נחת עליו ארבה שאכל מחצית מהשדה. האם חלוקת מטבעות לחברי הקהילה תוכל להחזיר את החיטה שאכל הארבה? ואם 6 טריליון מטבעות הקסם יוכלו להחזיר את מה שאכל הארבה? מדוע לא יחולקו 12 טריליון דולר? או אולי 24 טריליון דולר?

היקף הנזק הישיר ממשבר הקורונה עדיין אינו ידוע, ונשמעות הערכות שונות הנעות בין 10% ועד 30% מהתמ"ג של 2020. מסמך של סניף סנט לואיס של הפדרל ריזרב, שפורסם לאחרונה, ב-24 במרץ, העריך כי מספר המובטלים ברבעון השני של השנה יעלה ל-52.81 מיליון איש - "שיעור אבטלה של 32.1%". אלו מספרים שהם גבוהים אפילו יותר משיאי האבטלה של השנים 1930-1932, והם נובעים משתי סיבות: אחת, עצירת הפעילות בחלקים גדולים של השוק; ושתיים, התפוצצות בועת האשראי העצומה שנופחה בעשור האחרון.

די ברור שגשם של טריליוני דולרים לא יחזיר אנשים למלונות, לאוניות הקרוזים ולטיסות הטראנס-אטלנטיות. הם גם לא יפתחו את המסעדות הסגורות, או יגרמו למובטלים לרוץ למתווכי הנדל"ן. נכון, סיוע לאנשים פרטיים עבור קניית מזון או לבעלי העסקים הקטנים עבור שכר הדירה, הוא רעיון נאצל וראוי, אך לכך הוקצבו בקושי טריליון דולר מתוך 6 טריליון. גם פעולות הפד אשר בקרוב יתחיל לרכוש מניות בבורסה, לא נועדו לכך.

האמת הפשוטה שונה בהרבה. ההדפסה המאסיבית נועדה להציל את בועת האשראי ואת שוק המניות, שהוא חלק אינטגרלי ממנה. בארה"ב, סך חובות כל הסקטורים במשק עולה על 76 טריליון דולר. תשלומי הריבית על החוב הזה מתקרבים ל-3 טריליון דולר. גם לפני משבר הקורונה, המשק לא ייצר שליש מעלות הריבית לתחזוקת החוב, שלא לדבר על חוב חדש. לכן, יש צורך להמשיך ולהגדיל את החוב ללא הפסקה. כך שהמיתון החריף שהביאה הקורונה יהפוך משימה זו לבלתי אפשרית, והפד, כך נראה, מנסה להשלים את החסר.

המגפה השחורה חיסלה שליש מאוכלוסיית אירופה, וזירזה את הקץ של הפיאודליזם, המשטר החברתי-כלכלי של ימי הביניים. הקורונה מאיימת להביא לסיומו של הניאו-פיאודליזם, שבבסיסו גידול מתמיד בחוב, ירידת כוח הקנייה של ההמון, ודת צריכה בלתי מרוסנת. אלו מתקשים להמשיך ולהתקיים כאשר הצרכנים נמצאים-כלואים בעוצר בית גלובלי, ותיקי ההשקעות מתכווצים לשוויים האמיתי.

והשורה התחתונה היא - ההדפסה המאסיבית נועדה אפוא לשמור על הסדר החברתי הקיים, בתקווה שאיכשהו הוא ישרוד את המשבר. אך זה לא יקרה.

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. מחבר הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com. בטוויטר: chanansteinhart