מנכ"ל המרכז הרפואי רמב"ם לשעבר בטור מיוחד: אחרי גל הקורונה לאן?

מלחמת הקורונה העולמית בעיצומה. כל מדינה בעולם מציירת את קצב העלייה שלה, נערכת כמיטב יכולתה, סופרת את מונשמיה ואת מתיה ונכנסת למגננה, כל אחת בדרכה שלה תוך הסתכלות מתמדת על העולם המרושת כולו. מערכות הבריאות הציבוריות מתכננות את המלחמה בהתפשטות הנגיף יחד עם הפוליטיקאים, והתוצאה: שונות גדולה בעולם באמצעים שננקטים לעצירת המגפה ובהשפעותיה על הרפואה ועל הכלכלה. בתי החולים הפכו לחזית במלחמה הזאת כאשר הלוחמים "החשופים בצריח" הם הרופאים, האחיות והצוות הרפואי שבא במגע יומיומי עם החולים.

הווירוס הנוכחי התאים עצמו לעולם המודרני כמו שאף גורם ביולוגי עשה זאת לפניו. הוא לא צריך לקנות כרטיס טיסה, כרטיס אוטובוס או רכבת כדי לנצל את התחבורה העולמית, את אינטראקציית הסחר העולמית ואת האצטדיונים ומקומות ההתקהלות שבתרבות המודרנית. הוא מנצל את מיטב המודרניזציה כדי להתפשט בעולם כולו, בקצב שלא היה ידוע באף אחת מהמגפות בהיסטוריה של האנושות.

בארצנו הקטנטונת נקטנו בצעדים מתחילה ההתפשטות תוך מעורבות אינטנסיבית של הנהגת משרד הבריאות ושותפות חזקה עם מנהיגות הממשלה. החיבור בין הרפואה והמנהיגות הממשלתית מעולם לא היה הדוק יותר. לאחר שנים של מצוקה תקציבית במערכת הבריאות הרזה בישראל, הצליח וירוס הקורונה הקטן עם המעטפת היפהפייה לכבוש את התקשורת, לחולל את הנס ולשים את הבריאות במרכז, לפני הכלכלה, לפני הכסף, לפני התעסוקה וכמובן שלפני הפנאי ואפילו לפני המשפחה המורחבת. הווירוס הצליח לקדם את המודעות לרפואה ולחיים במקום בו הזקנה במסדרון בבתי החולים, הצפיפות במיונים, התורים הארוכים לניתוחים והזיהומים הצולבים בבתי החולים נכשלו. ואת כל זה הוא חולל עם מספר מזערי של נפטרים נוספים שאפילו לא העלה עד כה את התמותה העונתית לעומת השנים הקודמות (עד היום 15 נפטרים כאשר מתחילת התפשטות המגפה בישראל נפטרו כ 4000 אנשים בישראל).

המלחמה בוווירוס הציבה לנו אתגרים חדשים ותובנות רבות בתחום הרפואה. הצורך לשמור על צוותי הרפואיים במצב של אי ודאות; הצורך לטפל בחולים הקשים תוך כדי מיגון המקשה על הפעילות והתקשורת; הצורך לאבחון מהיר של המחלה לצורך שמירה על סביבת החולים והמטפלים; הצורך המתגבר במכשירי הנשמה ובצוותים מקצועיים להפעלתם, בקצב שהעולם לא מסוגל לעמוד בו; הצורך לקדם טכנולוגיות של טיפול מרחוק באותם החולים הנשארים בבית או באתרי בידוד וטיפול ציבוריים, וכמובן הצורך לפתח או לזהות במהירות תרופה יעילה נגד הווירוס במקביל לפיתוח חיסון יעיל לווירוס החדש.

זכורה לי היטב מלחמת לבנון השנייה בה טיפלנו בחולים תוך סיכון הצוות הרפואי ועסקנו במיגון והצטיידות. גם אז היינו "חשופים בצריח". אצלינו ברמב"ם, עוד לפני תום מתקפות הטילים במקביל לאתגרי המיגון והטיפול בחולים תחת אש, החלנו בחשיבה על תוכניות מיגון בתי החולים וברמב"ם לטווח הרחוק. באופן מיידי בתום המלחמה בנינו חדר מיון ובית חולים תת-קרקעי ממוגנים. כיום המתקנים שבנינו אז כנגד טילים משמשים אותנו במלחמה באויב הלא פחות נפיץ - וירוס הקורונה.

הגל הנוכחי יגיע לשיא וישכח במהרה בימינו ואני תקווה שנמשיך לשמור על מקום מוביל העולם בנתוני התחלואה והתמותה. עם זאת, אנו יודעים בוודאות שיהיו גלים נוספים של צורך בטיפול תוך מיגון שיתמשכו לאורך שנים. בעוד כולנו עסוקים במלחמה בקורונה כיום, חובה עלינו לתכנן את מערכת הבריאות בתקופה שאחרי המלחמה. בדומה לסיכון לטילים בעתיד גם במלחמת הקורונה אנו יודעים שהגלים הבאים יחזרו וחובה עלינו להיערך להם.

מה נדרש ממערכת הבריאות בישראל:

אחלק את זה לשלוש, בקהילה, בבתי החולים ובמוסדות המחקר.

בקהילה: לחזק את הרפואה הדיגיטלית מרחוק. לחזק את כל היוזמות לטיפול וירטואלי, לפתח טכנולוגיות חדשות וידידותיות שיאפשרו גישה רחבה ויעילה לכל תחומי המקצועות ברפואה האמבולטורית תוך שילוב ואינטגרציה של בתי החולים במאמץ הזה. ביקורים דיגיטליים בבתי החולים יכולים להחליף את רוב המרפאות ויש לבסס גם את מנגנוני התשלום כפי שהם קיימים כיום בביקורים בקהילה במסגרת הקופות.

פתוח אישפוז הבית הוא חלק מרכזי בתכנון מערכת הבריאות ויש לנצל כבר היום ולחזק את היכולות גם עכשיו וגם בימים שאחרי שוך גל הקורונה הראשון. חובה עלינו לצמצם אשפוזים בבתי החולים למינימום הכרחי. חלק גדול מהחולים אפשר להעביר לבית מבלי לפגיע באיכות הטיפול. גם כאן אנו נדרשים לפתח את הטכנולוגיה שתאפשר לעשות זאת בצורה רחבה, נוחה וחסכונית תוך שימוש בבינה מלאכותית, ובמערכות ניתור חכמות.

יש לבנות קריטריונים ואכיפה לטיפול נאות בבתי האבות ובמוסדות לחולים כרונים לסוגיהם. יש להכיר בזאת שאוכלוסית הסיכון הזאת זכאית לתשומת-לב מרבית, ולהתגבר על הבדידות המעיקה כיום עם הבידוד החברתי. הבידוד החברתי בשלבים המתקדמים של החיים יכול להיות יותר גרוע מהווירוס. איכות החיים של הגיל השלישי תלויה בקשר עם היקרים להם איכות החיים כאן חשובה יותר מאורך החיים. הדרך חייבת להיות בדיקות מקיפות וטיפול נקודתי והקשר עם בני המשפחה חייב להמשך.

בבתי החולים: יש לחזק את האשפוז החריף בבתי החולים, להוסיף מיטות למחלקות הפנימיות ולהכפיל את מיטות הטיפול הנמרץ בישראל. עם צפי לחולי קורונה שידרשו לטיפול נמרץ נשימתי יש מקום לתכנון מחלקות נפרדות לטיפול נמרץ נשימתי לחולים הנדרשים לבידוד. אין כל צורך בבתי חולים ייעודיים לקורונה בתקופה שאחרי המלחמה. חולי הקורונה יכולים להיות במקום יעודי ועם צוות יעודי. הטיפול המצוין בחולים המונשמים במחלות הייעודיות הוא שעושה את ההבדל בין חיים ומות והוא אחראי לחלק מההבדלים הגדולים בתמותה בין ארצות. אנו צריכים להיערך לכך שחולי הקורונה ימשיכו להגיע אלינו באופן מחזורי בדומה למקרי השפעת, אך בגלים הולכים וקטנים.

במוסדות המחקר: כבר כיום יש אלפי מחקרים בעולם על שימוש בתרופות קיימות ופיתוח תרופות חדשות לווירוס, מאות ניסיונות לפתח חיסון, התגייסות צוותי מחקר נתונים ובינה מלאכותית באקדמיה בתעשייה ובמוסדות המחקר. אין לי ספק שגם לישראל תהיה תרומה מרכזית לטיפול באתגרי הקורונה. ההתגייסות של התעשייה והאקדמיה סביבנו ברמב"ם היא מדהימה עם פתרונות יצירתיים. רק בישראל יש למעלה מ 70 חברות בתחום, כ20 חברות העוסקות בניתור מרחוק וטיפול ביתי, 10 חברות העוסקות בהיבטים חברתיים ונפשיים, 17 חברות העוסקות בהגנה ומניעה ו27 חברות בתחום הדיאגנוסטיקה ותמיכת החלטות.

לסיכום, המלחמה בעיצומה ואני כולי תקווה שבקרוב נגיע להפסקת אש זמנית. אין לי ספק שימצאו החיסונים והתרופות למחלה בשנים הקרובות. עם זאת הכתובת ברורה באותיות קידוש הלבנה: מוטל עלינו כבר היום לתכנן ולתקצב את הערכות בתי החולים והקהילה לתקופה שאחרי המלחמה, תוך ראייה רחבה של כלל צורכי הרפואה והמחקר הישומי בישראל.

הכותב הוא פרופסור להנדסה רפואית ורפואה בטכניון ומנהל מרכז רפואי רמב"ם שלעבר