לסוחרי חיות הבר בסין היה לובי פוליטי חזק. כך הם קיבלו הגנה מהממשלה וכך התפרצה הקורונה

"בילדותי במחוז ג'יאנגשי במזרח סין אכלנו כמה פעמים בשנה צפרדעים, צבים או חלזונות. אלו חיות שחקלאים אספו מהשדות והנהרות ומכרו בבוקר לשוק, כך שהכול היה טרי ולא הייתה שום סכנה. אף פעם לא אכלנו נחשים, ג‘ירפות, דובים, טיגריסים או פנגולינים. החיות המוזרות האלה לא היו משהו שסינים אכלו עד ל-40 השנה האחרונות", אומר ד"ר פיטר לי, מומחה למדיניות הסינית ביחס לחיות בר מאוניברסיטת יוסטון-דאונטאון.

"לחיות הבר הגדולות לא היה ביקוש בסין. הן הוזכרו בספרי רפואה סינית אבל אף אחד לא התייחס לזה. מי שיצר את הביקוש לחיות האלה היו סוחרים ובעלי מסעדות ששכנעו גברים שאם יאכלו נחשים יגבירו את הכוח המיני ונשים שאם יאכלו פנגולין יהיה להן יותר חלב לתינוק, ממש כמו שחברות סיגריות משפיעות על צרכנים באמצעות פרסומות של גבר מסוקס מעשן".

לפי הערכה הרווחת, מגפת הקורונה שמשביתה כיום את הכלכלה העולמית התפתחה משוק פירות הים הסיטונאי בווהאן, שרוב החולים המוקדמים היו מוכרים או לקוחות בו. בפינה אחת של אותו השוק עמד אזור "רטוב" בו נמכרו בתנאים לא היגיינים חיות אקזוטיות כמו פנגולינים, טווסים, שועלים וגמלים, חלקן הובאו חיות לשוק וחלקן כבשר. באזור הזה קפץ כנראה הנגיף לראשונה מבעל חיים לאדם. נגיף הקורונה הגיע במקור מעטלפים אך עבר לבעל חיים אחר, אולי פנגולין, לפני שהדביק בני אדם.

בכל הנוגע לשווקים למכירת חיות בר הכתובת הייתה על הקיר כבר זמן רב. מגפת הסארס הקטלנית של 2002-2003, שהרגה 774 בני אדם, גם היא התפתחה משוק רטוב למכירת חיות במחוז גואנגדונג בדרום סין. בעקבות מגפת הסארס סין אסרה זמנית את המסחר בחיות בר לצורך מאכל, אך לאחר ארבעה חודשים התירה הרבעה וגידול של 54 סוגים. בראיון לעיתונות הסינית ב-2010 הזהיר ג‘ונג נאנשאן, המומחה המוביל למחלות מדבקות בסין, מהסכנה בחזרת מחלת הסארס ואמר כי נגיפים דומים לסארס התגלו בבעלי חיים "בהונג קונג ובעיר ווהאן". אמירה שנשמעת בדיעבד מצמררת.

תעשייה של עשרות מיליארדי דולרים

מאחורי השווקים הרטובים עומדת תעשייה מכניסה מאוד של חוות גידול והרבעת חיות בר. לפי דו"ח של האקדמיה הסינית להנדסה, תעשיית חיות הבר בסין גלגלה 75 מיליארד דולר ב-2016 והעסיקה 14 מיליון עובדים. הרבעת חיות בר בחוות נעשית לצורך פרווה, מאכל, חיות מחמד, תרופות סיניות ומחקר. התעשייה של חיות בר לבשר מאכל גלגלה לבדה כ-18 מיליארד דולר ב-2016 והעסיקה 6.63 מיליון בני אדם. בסין צריכת חיות אקזוטיות חביבה בעיקר על השכבה העשירה ומתח הרווחים בתחום גבוה. "כשחקלאי מוצא נחש בטבע הוא ימכור אותו לחווה ב-2 דולר. החווה תמכור אותו למסעדה ב-10-20 דולר ובמסעדה יכינו ממנו ארוחה שתימכר ב-100 דולר", אומר לי.

לדברי לי, בימי הקומוניזם של מאו דזה-דונג, כאשר החקלאות כולה הולאמה על ידי המדינה, לא צרכו הסינים חיות בר רבות. התקופה יוצאת הדופן הייתה השנים 1960-1962, ימי הרעב הגדול של הקפיצה הגדולה קדימה שהובילו למסע ציד חסר שליטה. אלא שכבר בתקופה הקומוניסטית התקבעה בסין תפיסה של מלחמה בין האדם לטבע, שבאה לידי ביטוי בקריאה של מאו ב-1958 להשמדת ציפורי הדרור המזיקות ליבולים חקלאיים.

עם פתיחת הכלכלה ומעבר החקלאות לידיים פרטיות בסוף שנות ה-70, צמחו החוות הגדולות להרבעת חיות בר שזכו לגיבוי מהרשויות. גם כאשר ב-1989 חוקקה סין חוק לשמירת חיות הבר, הדגש היה בו פחות על שימור ויותר על ניצול החיות בתור "משאב" למען מודרניזציה כלכלית.

"לתעשייה היה במשך שנים לובי חזק מאוד בממשל הסיני והאינטרסים העסקיים שלהם השתלטו לגמרי על השיח בנוגע לחיות בר במדינה", מסביר לי. "חלק מבעלי החוות הם בעצמם נציגים בבתי המחוקקים המחוזיים בסין והם הצליחו לשכנע ביתרונות של התעשייה שתאמו את המטרות הפוליטיות של הממשל. אם מישהו ניסה לקרוא תיגר עליהם, בעלי החוות טענו כי הם בעצם מגנים על בעלי החיים בטבע, כיוון שהרבעת חיות בשבי מונעת צייד לא חוקי. הם טענו כי התעשייה מצילת חיים כיוון שחיות בר משמשות לייצור תרופות סיניות מסורתיות. כשמישהו אומר בסין שהוא מציל חיים, כולם מסביב משתתקים. הם גם טענו שהם נלחמים בעוני ומעסיקים מיליוני אזרחים עניים. עבור ממשלות מקומיות שחוששות מאבטלה זה מספר מאוד משמעותי".

אלא שלדברי לי רוב ההסברים שהתעשייה טוותה במיומנות לא עומדים במבחן המציאות. "בניגוד לטענה של המגדלים תרופות סיניות אינן תרופות מצילות חיים. גם המספר של 14 מיליון מועסקים בתעשייה שגוי, כי במקרים רבים מדובר בחקלאים שעובדים בחוות הרבעה במשרה חלקית בלבד. הרווח של התעשייה לא הולך אליהם אלא לבעלים של החוות", לי אומר. "לסין בכל מקרה יש הרבה כסף לעזור לעובדים בתעשייה למצוא עבודה אחרת. בשנים 2006-2010 סין סגרה הרבה מפעלים מזהמים והעובדים שפוטרו הצליחו להסתדר בעבודות אחרות".

עד למגפת הקורונה הממשלה הסינית אישרה גידול והרבעה של 54 סוגי חיות בר כאמור, אבל סוגים רבים אחרים של בעלי חיים מוגנים כמו פנגולין המשיכו להימכר לאור יום בשווקים הרטובים. למה הרשויות והמשטרה לא עשו שום דבר בעניין?

"השווקים הרטובים של סין היו מקומות חסרי חוק לגמרי", אומר לי. "בסין יש משטרה וממשלה חזקה ואם תגיד משהו לא טוב על הנשיא, אתה תעלם מהר. אבל כל עוד אתה לא עושה משהו שמאיים על הממשלה, המוטיבציה של המשטרה לטפל בך קטנה. במקביל רשות היערות מקבלת מימון ממשלתי כדי לפקח על תעשיית חיות הבר, לכן היא לא רצתה לעשות יותר מדי רגולציה כדי שהתעשייה הזו לא תעלם והיא תאבד את המימון".

ב -2003 סין דווקא אסרה על הסחר בחיות בר , למה הרשויות חזרו אחורה?

"עוד בזמן שהסארס עשתה שמות בסין בעלי החוות כבר נפגשו בסודיות עם רשות היערות וחשבו איך לשדל את ראש הממשלה והמנהיגות הבכירה לאפשר להם להמשיך בעסקים. ביוני 2003 סיפקה אוניברסיטת החקלאות של סין מחקר, שלא ברור עד היום מי מימן אותו, לפיו אין שום רע בגידול בשבי של חיות בר. הם טענו שהסכנה הרפואית היא רק בחיות הניצודות מהטבע ולא באלו שעברו הרבעה בחוות, אבל זה לא נכון. אם אתה לוקח את הדוגמה של גחן דקלים אסייתי, אחת החיות החשודות בהעברת נגיף הסארס, אם מרבים אותו רק מלאכותית בשבי, המין מתנוון בסופו של דבר. לכן בחוות כל הזמן מערבבים בין חיות ניצודות מהטבע לחיות שעברו הרבעה בשבי וכך אתה מכניס את הנגיפים. הדו"ח הזה הוביל את המנהיגות הבכירה לבטל את האיסור באוגוסט 2003. באותם הימים לא היו רשתות חברתיות כמובן ולכן אי אפשר היה להגיב מיידית לממצאים האלה".

ביקורת אדירה ברשתות החברתיות

במגפת הקורונה הרשתות החברתיות בסין כבר שיחקו תפקיד קריטי. פרוץ המגפה הוביל לביקורת אדירה ברשתות החברתיות סביב הנושא של סחר בחיות בר ובסקר אינטרנטי גדול ענו 97% מהמשיבים הסינים שהם מתנגדים בחריפות לאכילת חיות בר. בעקבות זאת ב-23 בפברואר החליטה הוועדה המתמדת של הקונגרס העממי הלאומי הסיני, גוף החקיקה הבכיר של סין, על איסור קבוע על מסחר וצריכה של חיות בר, הן חיות שגדלו בטבע והן כאילו שגודלו בשבי. האיסור אינו כולל שימוש בחיות בר לתרופות סיניות ואפילו ברשימת ההמלצות לטיפול בקורונה כללו רשויות הבריאות הסיניות זריקות המופקות ממיצי מרה של דובים. בכל זאת הפעם לי אופטימי יותר כי האיסור על השווקים הרטובים ייאכף סופסוף.

"יש כל מיני סימנים שהפעם זה יהיה אחרת. קודם כל מגפת הקורונה שיתקה את הכלכלה הסינית באופן חסר תקדים וגרמה הרבה יותר נזק מאשר סארס. ברשתות החברתיות הסינים ביטאו זעם רב על כך שקבוצה קטנה של סוחרים ממשיכה להחזיק כבת ערובה אומה שלמה. אפילו נשיא סין שי ג‘ינפינג הכיר בעצמו בכך שהסיכון בצריכת חיות בר כל כך גדול שאי אפשר להמשיך לאפשר זאת. אלו דברים שלא קרו ב-2003". למרבה הצער, בכל הנוגע לנגיף הקורונה שכבר נפוץ בבני אדם כל זה מאוחר מדי.