התחלתם להתרגל? האם שיחות הווידאו ישנו לנצח את שוק העבודה

כמו רבים, מדריכת הכושר ענבר בר יעקובוביץ' מצאה את עצמה בבעיה עם כניסת מגבלות התנועה וההתקהלות החדשות. לא רק שנמנעה ממנה האפשרות לקיים אימוני כושר ולהתפרנס, היא הרגישה מחויבות לתלמידיה ולכושר שלהם. אז היא הצטרפה לגל והתחילה להעביר שיעורים דרך מסך, ואפילו גילת שהשד אינו נורא כל כך, הוא אפילו עובד. "יש לי קבוצת אימון דו-שבועי, שעברה לאימון בזום. את השיעור אני פותחת היום לכל מי שמעוניין להצטרף, ומפרסמת אותו בפייסבוק. בשלב הזה החלטתי לעשות הכול בחינם. אמרתי, 'נתחיל ככה ואז נראה'".

בר יעקובוביץ' אומרת שגם לפני הקורונה היא חשבה להעביר שיעורים באונליין. "אפילו היה לי ביקוש לזה, אבל כטכנופובית, חששתי. איכשהו, כשאין ברירה, מגלים שזה אפשרי. גיליתי שאני עדיין יכולה לתת יחס אישי לכל מתאמן, להעיר למישהו לסדר את המנח של הגב ולעבוד טוב יותר. כרגע, נראה לי שאאמץ את זה במידה מסוימת גם בהמשך. אולי אפשר להעביר אימון רגיל, ולהתקין בחדר מצלמה לטובת מי שלא יכול להגיע".

הפתרון של בר יעקובוביץ' הוא דוגמה אחת לאופן שבו משבר עשוי להאיץ חדשנות ושינוי של שוק העבודה. כך, למשל, הוביל המשבר של 2007-2008 לפריחתה של כלכלת החלטורה. האם כעת אנחנו נכנסים לעידן הזום?

שיחות וידאו בפלטפורמות כמו סקייפ הוותיקה וזום הצעירה יחסית, שהמשבר הקפיץ אותה לתודעה הכללית, היו כאן עוד לפני נגיף הקורונה. ארגונים, במיוחד חברות הייטק, השתמשו בהן ככלי עבודה ואנשים פרטיים ניהלו דרכן יחסים טרנס-אטלנטיים, אבל ההסגר שאנחנו נתונים בו הפך את שיחות הווידאו לכלי שיוצא מגבולות הזירה העסקית והארגונית הקלאסית לעולמות ביתיים יותר, אפילו לגני ילדים. מה מכל זה יישאר ביום שנוכל לחזור למשרדים ולהיפגש פנים אל פנים?

"יותר יעיל משיעור רגיל"

השיחה שלי עם ד"ר אורן צוקרמן, ראש התואר השני באינטראקציית אדם-מחשב בבית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי, התקיימה דקות ספורות לאחר שסיים יום ארוך של הרצאות לסטודנטים, שכולן הועברו מפינת העבודה שסידר רק לאחרונה בביתו. מהספה בסלון ביתי, שאלתי אותו אם אחרי משבר הקורונה, נראה שינוי בשוק העבודה, ומעבר משמעותי לשימוש בכלים אלה.

 ד"ר אורן צוקרמן / צילום: רם פנקר

"חד משמעית כן", קובע צוקרמן. "יש אירועים של חדשנות שמאלצים אותנו לעשות קפיצת מדרגה. חברות בינלאומיות גדולות כמו גוגל, פייסבוק ואמזון, עובדות כבר מזמן עם חדרי שיחות ועידה גדולים, כל אחת בשיטתה. אבל רוב האנשים, אפילו אני, עוד לא עשו את זה כמו עכשיו. עד היום לא יצא לי להעביר הרצאה אונליין ל-100, ואפילו 150 סטודנטים. אילוץ המציאות גורם לנו להיות חדשניים. הפעילות האקדמית ממשיכה כרגיל; יש לנו מחויבות אקדמית לסטנדרטים מסוימים ואנחנו עומדים בהם. כחוקר חינוך, אני יודע שסתם לדבר אל כיתה זה לא ממש איכותי. אבל היום יש לי אפשרות לשבור את הכיתה לקבוצות ולעבוד עם כל אחת בנפרד במהלך השיעור - זו למידה משמעותית".

 אתה בבית, יש ילדים ורעשי רקע. זה לא מפריע?

"זה מאוד מאתגר. ארגנתי לעצמי פינת עבודה בחדר השינה עם רקע מתאים וייצוגי. במהלך שיעור אני סוגר את הדלת כדי שהכלבה והחתול לא ייכנסו, וגם בני המשפחה שלי עוזרים בכך. ומצד שני, זה אותנטי - גם הסטודנטים נמצאים באותו מצב, זה חלק מהעניין בשיעור - האינטראקציה פחות פורמלית ועדיין איכותית. הם גם יכולים לשאול שאלות, וזה אפילו יותר יעיל משיעור רגיל, כי כל אחד בוחר אם לשאול את השאלה רק בצ'ט או בלייב כך שכולם רואים".

 תאמץ את הכלי הזה גם אחרי המשבר?

"אני חושב שאחרי המשבר כולנו נרגיש פתאום יותר בנוח עם משהו שקודם חששנו ממנו, ולכן אני מאמין שאאמץ אותו. כמובן שאעביר שיעורים פנים אל פנים, אבל יהיו יותר אפשרויות. שאלת ה'מה יהיה' מאוד מעניינת אותי, ואני מדבר עליה עם אנשים שעוברים ככה שיעור יוגה, מדיטציה, וגם עוברים כך טיפול פסיכולוגי. תמיד מעדיפים פנים אל פנים, אבל אפשר להסתדר גם אחרת, ואת זה גילינו באבולוציה מהירה".

צוקרמן מזכיר ששיחות הוועידה החלו כבר בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20. במסגרת הכלים של העת האחרונה הכרנו את סקייפ כחלוץ, את גוגל האנג אאוט, היום גוגל מיט, את מיקרוסופט טים ואת בלו ג'ינס. "העקרונות זהים בכל החברות האלו, אבל השאלה הגדולה היא איכות הווידאו. זום בשלב הזה היא היעילה מכולן. מבחינה טכנולוגית חברות אלו יקבלו דחיפה כי ישקיעו בהן יותר. אבל השינוי יהיה גם חברתי - פתאום אנחנו רואים שזה בסדר. יכול להיות שנראה יותר גמישות בנוגע לעבודה מהבית. אף אחד לא יודע בוודאות אם זה יקרה, אבל הסבירות לכך שזה יקרה היא היום הרבה יותר גבוהה".

"כלי שמקשה לנהל משא ומתן"

עו"ד ליאור אבירם, שותף בכיר בפירמת שיבולת ושות', מצנן קצת את ההתלהבות משיחות הווידאו. הוא סבור שמדובר בפתרון טוב למצב הנתון, אבל הוא עדיין לא אידיאלי וקשה לעשות איתו עסקים.

 עו"ד ליאור אבירם / צילום: אורן דאי

"בפגישה פיזית יש אלמנטים שלא מתקיימים בשיחות טלפון וגם לא בשיחות וידאו. למשל, בפגישה פיזית יש התכווננות - כל אחד מהצדדים מפנה מקום וזמן לטובת הנושא, ואחד הצדדים אף מגיע אל הצד השני, יש הערכה הדדית לכך שהושקע זמן. אם זו פגישה בחו"ל, אז בכלל יש דינמיקה של 'הנה, מישהו עשה מאמץ גדול'. אנחנו נכנסים למקום עם מחויבות של הצדדים להגיע לתוצאה כלשהי, כדי להפוך את ההשקעה של כל הגורמים לכדאית. כשעוברים לתקשורת שבה מחיר ההשקעה הוא אפסי, כלומר, אתה עולה ויורד מהפגישה בנו-טיים, כמעט אין התכווננות לפגישה, ולפעמים אין לך מספיק זמן להיערך.

"לפני כמה ימים הייתה לי פגישה במשרד עם אדם שרציתי להכיר טוב יותר. עצם זה שלא לחצנו ידיים הפחית את כמות האינפורמציה שקיבלתי. יש משהו בלחיצת יד; יש לנו מעין ביג דאטה עליה, שאספנו לאורך החיים, שמורכב כולו מלחיצות ידיים אחרות. אפשר ללמוד לקרוא סימנים קטנים, שפת גוף, לבוש, ועוד פרטים במפגש שנפתח באותה לחיצת יד וחיוך".

גם בהשקת המרפקים הנוכחית יש משהו. זו שבירת קרח.

"נכון, אבל עדיין אין לנו על זה אותו 'ביג דאטה'. זה נחמד, אך אני עדיין לא יודע לנתח את זה".

מלבד קשיי תקשורת, ישנם גם קשיים טכניים. "כל האמצעים האלה דוגמת זום נמצאים בשימוש מואץ והם מכבידים מאוד על האינטרנט וצורכים המון משאבים", אומר אבירם. "יכול להיות שבדיוק ברגעים הקריטיים האלה, הדינמיקה של הפגישה תשתבש - מישהו לא נשמע טוב, דבריו מקוטעים ושומעים רק כל מילה שנייה. בפגישות נעימות וחצי חברתיות, פגישות כמו הדרכה פנימית בתוך ארגון, ואפילו בריינסטורמינג פנימי כשאין אזורים לעומתיים, לא תהיה בעיה לנהל שיחה כזו. היא פותרת בעיות וזה נחמד. אך ברגע שיש פגישה מעט יותר 'לעומתית' כמו מו"מ, גם אם היא פנימית בארגון - קטיעה ברגע קריטי עלולה לשבש הכול. בשיחת ועידה טלפונית, בדרך כלל התחושה היא שכולם רק רוצים לסיים אותה כמה שיותר מהר. אין בה כניסה, סמול טוק, שאלות כמו 'איפה חנית', שנועדו לשבירת המתח ולהיכרות ברמה האישית".

מה הסיכוי של עסקה שנדונה כך להצליח ?

"אני חושב שעסקאות טכניות וסטנדרטיות יכולות להתנהל כך, אבל בעסקאות מורכבות, ובעיקר אם הן בינלאומיות ובין-תרבותיות, יהיה הרבה יותר קשה. הדינמיקה של פגישות פנים אל פנים גורמת לדברים להיסגר. בשיחת וידאו הרבה יותר קל לדחות ולסיים את הפגישה באמירה 'נחשוב על זה ונחזור אליכם'.

"כשפגישה מתקיימת בחו"ל, אומרים 'נצא קצת, נחשוב על זה, ונחזור לחדר'. כשזה במחשב או בטלפון, לפעמים אפילו לא יודעים מתי נשוב לדבר".

"קשה לשפר רושם ראשוני"

החוויה של אבירם מקבלת חיזוק מפרופ' משה בר, ראש המעבדה לחקר המוח הקוגניטיבי באוניברסיטת בר-אילן, אף שבאופן אישי, כמי שנאלץ לעבוד היום יותר מרחוק, הוא גם מצליח למצוא בפלטפורמה הזאת יתרונות.

 פרופ’ משה בר / צילום: איל יצהר, גלובס

"מצד אחד, אין את הקשר האישי בשיחות האלו, אבל מצד שני יכול להיות שפתאום נשמע את הילדים של הדובר ברקע, מה שכן חושף פן אישי כלשהו. אצלנו באקדמיה, וגם בהייטק, כבר נעזרים בכלי הזה, שאחרים דילגו אליו ישירות בשל אילוצי המשבר. עכשיו יש בייס ליין חדש. נפתחה אופציה להשתתף בסמינר, שכנראה לא הייתי נוסע אליו במיוחד. אין שום סיבה שזה ייעלם אחרי הקורונה. גם ביחסי עובד-מעסיק הכלי הזה הכריח ארגונים לעלות מדרגה לעבודה מרחוק".

עם זאת, פרופ' בר אומר שעובדים שנוטים פחות להגיע לארגון ויותר להיות בקשר בווידאו, לא ייטו להיות חלק מהמארג החברתי, כמו עובדים שמגיעים על בסיס קבוע. "כמעסיק, הייתי מחליט על ימים קבועים שבהם הם יגיעו למשרד".

ומה בנוגע לישיבות עסקים? "אם זו ישיבה של המשרד, זה בסדר. את כבר מכירה את הנוכחים ויודעת לצפות תגובות. אבל בישיבה שמטרתה היא סגירת עסקה עם אנשים שאת לא מכירה ולפעמים גם יש לך אינטרסים מנוגדים להם, זו יכולה להיות בעיה. בין קולגות ההפסד יהיה הרבה יותר קטן. כבר היו לי פגישות שהיה לי ברור שאני מעדיף לטוס אליהן ולא לנהל אותן בסקייפ".

אחד הדברים שעוברים אחרת דרך מסך הוא הרושם הראשוני. לדברי פרופ' בר, מחקרים מראים שאנשים יכולים להחליט אם מישהו אמין או לא אמין מאוד מהר. "גם בתמונה סטטית יש לך דעה תוך כ-40 אלפיות השנייה. במפגש פנים אל פנים יש גם צ'אנס לשפר. מתחילים לדבר, ואז הצד שני רואה שמי שמולם כן אמין, רואה תנועות גוף חמות, ובאינטראקציה כזו, שכוללת את כל מגוון הזוויות, יש הזדמנות לשפר את הרושם הראשוני.

"באמצעים מרוחקים, עם 'מתווכים', האפשרות שלך לשנות את הרושם הרבה יותר קטנה, והרושם שיעבור הוא שטחי יותר. למשל, אם מישהו נכנס לשיחת וידאו קיימת ולא מצליח מיד להפעילה, אפילו בתת-מודע הנוכחים חושבים עליו שהוא לא מבין, בזמן שאולי הייתה פה טעות אחרת.

"דבר נוסף, אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו מסוגלים להבין את הכוונות של הצד השני. המוח עושה ניסיונות בלתי פוסקים להבין למה מתכוון הצד השני כשהוא אומר או עושה משהו. כשמכירים מישהו חדש דרך מדיה שלא מאפשרת בחינה מלאה, זה יכול להיות מכשול רציני. כל דבר שיכול לעכב מעבר נכון של אינפורמציה, בעיקר מול תרבויות אחרות ובהבדלי שפה, הוא בעייתי. זה נכון במיוחד לפגישות ראשונות ולפגישות סופיות. שתיהן לא יכולות להיות דיגיטליות".