טרלול הביצים: התכנון הממשלתי פוגע בצרכנים גם בשגרה וגם בחירום

בשבוע שעבר, שעות ספורות טרם כניסת השבת, נקלטה אנחת רווחה ברשתות החברתיות בישראל. על-פי השמועה (ולאחר מכן הידיעות בעיתונות), עשרה מטוסים נמצאים בדרכם להביא מיליוני ביצים מאירופה במטרה להתגבר על החוסר בשוק. את ההודעה הוציאה לא פחות מלשכת ראש הממשלה. שם הקוד למבצע הנועז - אגסודוס.

המחסור בביצים אינו בדיחה, הוא אמיתי ומורגש. מדפי הביצים במרכולים ריקים. בעלי החנויות מוכרים את הביצים על-פי מכסה - לא יותר משני תריסר לאדם. ברשתות החברתיות מועברים פרטים של ספסרי ביצים. נקודות המכירה החשאיות מועברות רק למזמינים מראש. כיאה לעת הזו הספסרים עוטים מסכה - ספק בהוראת משרד הבריאות, ספק כדי לחמוק מפקחי משרד החקלאות. המחיר מגלם את הסיכון.

כיצד הגענו למצב אבסורדי זה, שדווקא בעת חירום חסר רכיב בסיסי כל-כך בתפריט הישראלי? כיצד הגענו למצב שבו ראש הממשלה נאלץ להתפנות מעיסוקיו הדחופים ולהתעסק בגיוס ביצים? התשובה טמונה בצמד המילים - משטר התכנון.

כמו ענפים חקלאים אחרים, משק הלול בישראל מתנהל תחת משטר הנשען על יכולות הנבואה של פוליטיקאים ופקידים - ובענייננו שר החקלאות. בדרך-כלל קובע השר בכל שנה את מכסת הביצים הארצית שתידרש לאזרחי ישראל. המכסות מאושרות על-ידי ועדת הכלכלה בכנסת, ובהמשך מחלקת מועצת הלול את המכסות בין הלולים השונים.

הלולים מסוגלים ככל הנראה לייצר יותר ביצים, אך מכירת ביצים מעבר למכסה מהווה איסור פלילי. למרבה הצער, נבואת השר לא זיהתה את הקיפאון הפוליטי, ומכסות הביצים לא עודכנו מאז 2018. גם יבוא הביצים מוגבל על-ידי מכס מגן, ומכסות של פטור ממכס מחולקות במשורה.

אחד הטיעונים העומדים בבסיס תכנון משק הביצים הוא - כמה אירוני - הצורך בביטחון תזונתי למדינת ישראל. למען האמת, ייתכן כי ספציפית בנוגע לביצים נכונה טענת הצורך בייצור מקומי, שהרי מטבען לא ניתן לאגור רזרבות ביצים במחסנים למשך זמן ארוך כל-כך. אולם מכסות הייצור לא תורמות דבר למטרה זו. אדרבה - עינינו הרואות שמכסות הייצור רק פוגעות ביכולתו של הייצור המקומי לספק את צורכי התזונה של האוכלוסייה המקומית. ביסוס הביטחון התזונתי על תכנון המשק - כמוה, כך נראה, כהישענותו על כרעי תרנגולת.

עצם קיומן של ביצים רבות בשוק הישראלי מלמד כי כנראה מכסת הביצים השנתית נמוכה בהרבה מכמות הביצים שהייתה מיוצרת בישראל בתנאי ייצור חופשי ופוגעת בשגשוג החקלאות בישראל. מובן כי משבר הקורונה מוסיף לבהלה ולריקון המדפים. אך הגבלת הייצור אינה מאפשרת לשוק לעמוד בגידול הביקוש ולמלא את המדפים מחדש. ביטול המכסות היה כנראה מוריד משמעותית את מחיר הביצים, נמוך ככל הנראה מהמחיר המפוקח, אך הגבלת מלאי הביצים מביאה את הצרכנים לתור אחרי ספקים מפוקפקים ולשלם מחירים מופקעים.

אם הדברים כה פשוטים, מדוע קיים בישראל משטר תכנון? התשובה היא שיש מי שמרוויח מהמצב הקיים ויעשה שימוש בכוח פוליטי ותקשורתי כדי למנוע כל שינוי.

מכסות הביצים ומחיר קרטל הביצים הממשלתי מבטיח ליצרנים כי בסבירות גבוהה יוכלו למכור את כל ביציהם במחיר גבוה בהרבה מעלות הייצור התחרותית והיעילה. גם את הביצים החורגות מהמכסה יכולים היצרנים למכור בשוק האפור במחיר מופקע עוד יותר. את התחרות ישאירו לצרכנים בדרך למדפים.

מה ניתן לעשות? משבר הקורונה אומנם החמיר את המצב, אך הוא גם מספק לציבור הזדמנות לחוש את מחיר השוק המתוכנן. ביטול המכסות לא יקרה מיידית, אולם גם ללא מבצעים חשאיים יזכה שר החקלאות לתמיכה ציבורית בנקיטת צעדים שימנעו תקופות חוסר כאלה בעתיד. על השר לאשר בהקדם האפשרי עם הכנסת כללים להגדלת המכסות באופן שיגביר תחרות בשוק הביצים. סביר להניח כי תחרות זו גם תביא לייעול הלולים ותהיה לתועלת גם לעתיד. 

הכותב הוא סמנכ"ל פורום קהלת