המגפה העולמית הציפה מחדש דיון על האחריות של חברות עסקיות

בשבוע שעבר הודיעה ענקית המכשור הרפואי מדטרוניק כי תפתח לשימוש חופשי את כל הפטנטים הקשורים למערכות ההנשמה שלה כדי שניתן יהיה לייצר מכונות הנשמה בבהילות כדי להתמודד עם מגפת הקורונה (Covid-19), וזאת ללא כל רווח לחברה. מדטרוניק עשתה זאת לאחר שפורסם באמצעי התקשורת העולמיים כי רופאים ומהנדסים באיטליה, באזור המוכה ביותר על ידי הקורונה, הדפיסו במאמץ הרואי חלפים למכונת הנשמה במדפסת תלת ממד. אולם בבואם לפנות לחברה המייצרת את החלפים, קיבלו במקום עזרה, אזהרה לפני תביעה. מדטרוניק הצהירה מראש שאצלה זה לא יקרה.

המהלך מתאים לאופיו של מנכ"ל החברה, עומר ישראק, יליד בנגלדש אשר גם כיוון חלק משמעותי ממאמצי החברה למדינות מתפתחות ונחשב לאדם סימפטי ואתי. ישראק עומד לעזוב את תפקידו בעוד כמה חודשים, וזהו טון סיום חיובי לקדנציה שלו. המהלך של מדטרוניק גרר גם תגובות סקפטיות - היו שטענו כי החברה תרוויח מכך שיהיו בשוק עוד מכונות שיתאימו לחלפים ולמכשירים אחרים שהיא מוכרת. נאמר גם כי המכונות הללו אינן עיקר פעילותה והן תורמות חלק קטן מהכנסות החברה, וגם שבכל מקרה, למדטרוניק אין את היכולת לענות על הצורך הגלובלי למכונות הנשמה.

כך או כך, המהלך הזה נתפס כצעד של סולידריות עולמית, ואם זה היה קל - גם חברות אחרות היו עושות אותו דבר. המגפה העולמית, ובאופן ספציפי המקרה של מדטרוניק, מציפים שאלה מעניינת - האם במקרה של משבר עולמי ניתן לצפות מחברות עסקיות לוותר על נכסים בלעדיים שיש להן - פטנטים, קוד, ידע וכו' - על מנת לסייע במציאת פתרון? 

לפי ארגון "רופאים ללא גבולות", התשובה היא חיובית. בסוף השבוע קרא הארגון לכל חברות התרופות, החיסונים והבדיקות, לוותר על הפטנטים שלהן למוצרים שנועדו להילחם בקורונה. הארגון קרא לממשלות למנוע מן החברות לרשום פטנטים למוצרים חדשים למחלה או למוצרים שהוסבו למחלה, וכן לקבוע תקרות מחיר למוצרים שנועדו לטפל במחלה. במדינות כמו קנדה, צ'ילה, אקוודור וגרמניה, כבר החלו הממשלות לחוקק חוקים שיאפשרו לדרוש מחברות בעלות פטנט להעניק רישיון ייצור לחברות אחרות למוצרים הקשורים לאבחון, טיפול או מניעה של קורונה.

הדרישות הללו מנסות למנוע מחברות להרוויח ממכירה של מוצרים בזמן המשבר - אבל מה קורה לאלו שכן מנסות לעשות זאת? הן זוכות לתגובות זועמות מן השוק ונאלצות לסגת במהירות. חברת גיליאד דווקא התחילה טוב: היא הסיטה את כל המשאבים האפשריים לייצור של התרופה Remdesivir, שעשויה להיות יעילה נגד קורונה, וחילקה אותה באופן חופשי לרופאים מסין, לשם ניסויים קליניים וטיפולי חמלה. כשנראה היה שהתרופה מראה ניצני פעילות בקורונה, ביקשה גיליאד לרשום בלעדיות על שימוש זה בארה"ב, אך נסוגה תוך ימים ספורים מהרעיון לאחר שהציבור הגיב לכך בשלילה. "לגיליאד אין זכות להרוויח מהמגפה העולמית ועליה להימנע מאכיפת הפטנטים שלה", אמרו ב"רופאים ללא גבולות".

הארגון השמיע טענות דומות גם נגד חברת הבדיקות המהירות Cepheid, כאשר נראה היה שהיא מתכוונת לדרוש כמעט 20 דולר עבור כל בדיקה גם במדינות מתפתחות, כולל העניות ביותר. הארגון קרא לממשלות לא לאפשר זאת. "אם אנשים לא יקבלו בדיקות ותרופות, כולנו נסבול ממגפה ארוכה יותר", אמרו בארגון. "חבל שחברות התרופות בוחרות להיות חלק מהבעיה ולא חלק מן הפתרון".

"פטנט נרשם לטובת הציבור"

הרצון למנוע רישום פטנטים שעלול להגביל את הגישה של חולי קורונה בכל העולם לטיפול מציל חיים, הוא מובן. ובכל זאת - גיליאד לוקחת סיכונים במשך שנים ארוכות ותוקפת את המחלות הקשות ביותר בעולם. גם בימים אלו, עובדיה עובדים מסביב לשעון כדי לייצר, להפיץ ולנתח את תוצאות השימוש בתרופה. האם לא מגיע לה תגמול על כך? מה, אם לא פטנט, ידרבן חברות לייצר תרופות וחיסונים למגפה הזו ולבאות?

לדברי ד"ר מירית לוטן ממשרד הקניין הרוחני ריינהולד כהן, "ברמת העיקרון, פטנט נרשם לטובת הציבור. זה אולי לא נראה כך, כי פטנט הוא אכן מונופול שמאפשר לשמור על מחיר גבוה, אבל מאידך הוא נועד לעודד את המחקר. גורמים שונים טוענים כי הפטנט ניתן לחברות למרות שהן מבססות את המחקר שלהן על גילויים שמקורם באקדמיה, ולכן הן בעצם מרוויחות מהשקעת כספי הציבור, אבל האקדמיה לא יכולה לממן את כל המחקר. החברות ומשקיעיהן מוסיפים סכומים גדולים על גבי ההשקעה הממומנת ממסים. כמובן, דרושה מערכת של איזונים ובלמים כדי למנוע מהפטנטים לאפשר לחברות לבצע צעדים חמדניים. המערכת הזו מעולם לא נבחנה באירוע של מגפה כלל עולמית".

 ד"ר מירית לוטן, משרד הקניין הרוחני ריינהולד כהן / צילום: דיויד גארב

לוטן מספרת על עוד צעד של סולידריות: החוקרים בעיר ווהאן בסין שפענחו את הרצף הגנטי של הווירוס, פרסמו אותו באופן מיידי. "בעבר זה לא קרה. ב-2012, בזמן מגיפת ה-MERS, נשמעו טענות נגד קבוצת חוקרים ברוטרדם שפענחה את הרצף לראשונה, שהם מערימים קשיים מול קבוצות אחרות שמעוניינות לעשות בו שימוש".

אולי זה קשור לכך שבמקרה של MERS החוקרים ההולנדים פענחו את הרצף בעוד מי שחלה אלו סעודים, ואילו כעת, הסינים פענחו את הרצף והסינים הם גם הראשונים שחלו?

"ייתכן, אך ישנם פה גם לקחים שנלמדו משנים קודמות. ברור שלטובת הציבור כולו, ישנו יתרון במעבר מידע מהיר. ברור גם שהחוקרים בווהאן שראו מסביבם את המתים והנצורים, רצו רק למצוא פתרון לבעיה ופחות התעניינו ברווח. אבל אני בטוחה שיש בקשות פטנט שקשורות לווירוס שאנחנו לא יודעים עליהן".

  אפשר בכלל להגיש פטנט על רצף גנטי של וירוס?

"לא, הרצף הגנטי שלו הוא שלו, אבל אם הם היו מעכבים את פרסום המידע, הם היו יכולים תיאורטית ליהנות מיתרון מחקרי. מבנה הווירוס רומז אילו תרופות קיימות יכולות להיות שימושיות בו, אילו בדיקות עשויות לזהות אותו, ועל כך כן ניתן לרשום פטנט. קבוצת החוקרים הסינית שפרסמה את הרצף, העדיפה שכולם יבצעו את המחקר על חשבון היתרון התחרותי שלה. הפרסום המהיר חסך זמן, ולמהלך הזה אני רוצה לפרגן".

המהלך הסיני שעורר כעס בעולם

המכון הווירולוגי של ווהאן עשה גם מהלך יותר תמוה ופחות סולידרי. כאשר הסתבר שאותה תרופה של גיליאד, Remdesivir שהוזכרה קודם, עשויה להתאים לטיפול בקורונה, רשמו הסינים פטנט בסין על השימוש בה. "כדי לרשום פטנט צריך להוסיף מעט מידע שמעיד שהמוצר אכן עובד, ולחוקרים הסינים היו את העדויות הראשוניות לאפשרות של פעילות של התרופה כלפי הקורונה", אומרת לוטן. "לכן הם היו הראשונים שיכלו לרשום את הפטנט עבור שימוש זה".

המהלך גרר הרמת גבות ברחבי העולם, ואפילו כעס - הנה חברת תרופות נותנת לכם גישה חופשית למוצר בלי חשבון, ואתם רושמים עליו פטנט לטיפול בקורונה מתחת לאף שלה? הסינים מיהרו להסביר כי הם עושים זאת רק כדי להגן על עצמם מפני מצב שגיליאד תדרוש מממשלת סין ומבתי החולים בה סכומים גבוהים עבור המוצר, שלא יאפשרו טיפול בכלל אוכלוסיית סין.

הביקורות נגד המהלך הזה טענו כי ממילא ממשלות יכולות לדרוש רישיון בכפייה מחברות עסקיות. על פי חוק לשעת חירום, ממשלות יכולות לקחת על עצמן לייצר את המוצר של חברת תרופות או לרכוש אותו מחברות אחרות שפענחו כיצד לייצר אותו, ולשלם לחברה בעלת הפטנט כראות עיניהן (הרחבה בהמשך). העובדה שיש להן בארסנל את הסנקציה של רישיון בכפייה, פירושה שהאינטרסים של העם הסיני מוגנים גם בלי שהווירולוגים של ווהאן ירשמו פטנט על המוצר.

הסיפור של גיליאד עוד הסתבך - חברת Brightgene הסינית החלה לייצר את התרופה של גיליאד. מכיוון שהיא אינה מוכרת אותה בכסף, היא אינה מפרה את הפטנט של גיליאד, אך העובדה שבחרה לעשות זאת בלי לבקש רישיון רשמי היא חריגה מאוד. גיליאד הודיעה כי בשלב הזה, אין לה עניין להיכנס למאבק בנושא, זו לא השעה לכך. לוטן טוענת כי בתקופה הנוכחית עקיפת הפטנטים נחשבת למהלך מתקבל על הדעת. "במצב חירום, אי אפשר שאנשים לא יקבלו את התרופה בגלל פטנט".

גם סרטן ואי ספיקת לב הם מקרי חירום עבור החולים, ותרופות להם עולות הרבה כסף. זה העסק של החברות הללו.

לוטן: "אני מבדילה בין מצב חירום כלל עולמי לבין מצב מתמשך. במצב שהוא חירום, אני חושבת שיש רמה אתית ורמה חוקית. ברמה החוקית - פטנט הוא פטנט. ברמה האתית, במיוחד בעולם של רשתות חברתיות וביקורת הציבור, הנכונות של חברות לאפשר שימוש בתרופות שלהן במקרי חירום קיצוניים, הוא יחסית גבוה".

"השיקולים הם עסקיים, אבל צריך לזכור את היום שאחרי", אומרת לוטן. "למשל חברת מרק האמריקאית התחילה לפתח חיסון לאבולה כשזו הייתה מגפה מסוכנת. על השלב הזה היא לא עשתה הון, אבל עכשיו היא מתחילה לעשות את הכסף על ההתפרצויות הקטנות. החברות לא עושות את הכסף הגדול על התפרצות שבאה והולכת אלא על שגרה. אבל מצד שני ממשלות צריכות לאפשר לחברות האלה להרוויח בשגרה".

עו"ד אפרים הייליקסר, עורך דין בכיר בקבוצת הפטנטים במשרד פרל כהן, מוסיף: "גם בתחום האיידס, למרות שבאפריקה המגפה משתוללת, התפיסה היא שמדובר באירוע שגרה. במצב כזה, חברות התרופות זכאיות לרווח סביר, והפילנתרופיה או הממשלה הן אלה שצריכות לדאוג למי שאין לו".

 עו"ד אפרים הייליקסר, פרל כהן / צילום: תומר יעקובסון

מרוץ חימוש בין מדינות וחברות

עו"ד לי ארדון, עורכת דין בכירה בקבוצת ליטיגציית הקניין הרוחני בפרל כהן, משערת כי בין החברות ובין מדינות ישנו "מרוץ חימוש" על רישום פטנטים על בדיקות, תרופות, חיסונים, מערכות ניטור ומוצרים אחרים לטיפול בקורונה, אבל "מרוץ החימוש הוא לא כדי לעשות כסף עכשיו, אלא צופה פני עתיד. יהיה קשה לאכוף פטנטים בתקופה הזו וזה גם לא יתקבל יפה. לכן חברות רבות פותחות את הפטנטים, ובינתיים נהנות מתועלת תדמיתית".

ללוטן חשוב לציין כי "אפשר ליישב הרבה מחלוקות מתוך שיתוף פעולה ורצון טוב, שגם אם לא מונע משיקול אלטרואיסטי, הוא מונע אולי משיקול תדמיתי ושיקול דיפלומטי של שיתוף פעולה בין מדינות. למשל, כשהיו חולי קורונה בסין ולא בארה"ב, אז היה שווה לשתף פעולה עם סין, גם משיקולים דיפלומטיים וגם כי זו גם דרך להשיג מידע על המתרחש".

דוגמא לסוגיית פטנטים שכמעט הפכה למשבר בינלאומי, אומרת לוטן, היא וירוס הזיקה. "המחקר הראשוני נעשה במשרד ההגנה האמריקאי, ולחברת סאנופי הצרפתית ניתן רישיון בלעדי לפיתוח שלו. הציבור האמריקאי זעק על כך שמשרד ההגנה נתן את הרישיון ללא כל הבטחה שבעת הצורך, תובטח האספקה לאזרחים האמריקאים". ובאמת, בימים אלה מדינות רבות מגבילות הוצאת ציוד רפואי ותרופות מגבולותיהן, באופן בכלל לא סולידרי. כלומר החשש לא היה מופרך. "הדרך הנכונה לפעול במקרה הזה הייתה יכולה להיות הכנסה לרישיון של הגנות על הציבור במקרה של מגיפה", אומרת לוטן. סאנופי הביטה מסביב - מצד אחד ראתה שערורייה והשמצות בארה"ב, ומאידך ראתה את הווירוס מאבד תאוצה וחוזר להיות בעיה בעיקר של מדינות עניות, והחליטה לוותר על כל העניין. כעת החיסון נמצא בידי משרד ההגנה האמריקאי, ולא בשוק - גם כן מצב בעייתי.

 עו"ד לי ארדון, פרל כהן / צילום: תומר יעקובסון

כך ישראל ניצלה את החוק ההודי כדי להשיג תרופה

מצב חירום מאפשר לממשלות לדרוש רישיון בכפייה מחברות עסקיות, כשלא מצליחים להגיע להסדר. ישראל עשתה זאת החודש כאשר הפרה בכפייה פטנט של חברת Abbvie בישראל. המדינה רכשה מאגר של התרופה קלטרה של החברה שמיוצרת על ידי חברה גנרית בהודו, שם לא ניתן לתרופה פטנט. משרד הבריאות הישראלי טען שעשה זאת לאחר שביקש מן החברה לרכוש ממנה מאגר של התרופה אך לא נענה. גורמים בסביבת החברה טענו כי היא הייתה מעוניינת לשמור את המאגר לחולי האיידס הזקוקים לתרופה, ולא ליצור ערימה במחסן שאולי תשמש בעתיד בחולי קורונה - מכיוון שאין בכלל ודאות כי המוצר אכן יעיל.

המאבק לא היה מר: המדינה הצהירה כי תשלם ל-Abbvie דמי רישיון, גם אם ההפרה הייתה בכפייה. Abbvie מיד ענתה כי היא מסכימה למהלך ומאפשרת למדינות לייבא מוצרים גנריים שלה לטיפול בקורונה. גם מבחינה תדמיתית זה עדיף לה על פני רישיון בכפייה. גם לאף חברת תרופות אין רצון להרגיל את העולם להשתמש בכלי הזה, שעד כה השימוש בו היה נדיר. "צריך מאוד להיזהר עם הכלי הזה של רישיון בכפייה", אומרת ד"ר מירית לוטן ממשרד הקניין הרוחני ריינהולד כהן. "יש לו השלכות ארוכות טווח מבחינת הרצון של חברות לפעול בשטח המדינה ולהשקיע בה, ומבחינת יחסים בינלאומיים".

עו"ד אפרים הייליקסר, עורך דין בכיר בקבוצת הפטנטים במשרד פרל כהן, מציין כי "כאשר ישראל רושמת פטנט עבור מוצר של Abbvie והודו לא, ואז ישראל מייבאת את המוצר הגנרי מהודו, יש בכך בעיה - זה שוחק מאוד את היכולת של ישראלים לבקר בעתיד את הגנות הקניין הרוחני של הודו. הנה, אתה חשבת שההחלטה של הודו לא נכונה וקיבלת החלטה אחרת, אך כשרק החלה להסתמן בעיה דרסת את הפטנט שרשום אצלך והלכת לקניות בהודו. זה איתות שיש בו בעייתיות".  הוא שב ומדגיש כי Abbvie תקבל תמלוגים עבור המוצר, אם המדינה אכן תשתמש בו, אך גובה התמלוגים ייקבע על ידי ועדה שכמעט ואין על החלטתה זכות ערעור.

■ רוצים להצטרף לאחד המיזמים שמופיעים בפרויקט או לספר לנו על מיזם שלא הכרנו? כתבו לנו לאימייל i-can-help@globes.co.il