"המדינה אומרת לך: 'איבדת רגל, קח אקמול'"

לפני 12 שנה, עזבו יובל הלמן וגדעון בילינסקי את עבודתם. האחד, מנהל פרויקטים בבית חולים גדול, השני - איש הייטק. הם פתחו יחד עסק קטן וייחודי, המגדל ומשווק ירקות למסעדות. "חקלאי בוטיק", בשיתוף-פעולה עם חקלאים נוספים, והיום הם משווקים 350 סוגי ירקות למסעדות רבות ברחבי ישראל תחת המותג "עלה עלה". אם נתקלתם בחומר גלם מיוחד, כמו למשל יוזו יפני או גזר סגול, סביר להניח שהוא הגיע מהם.

הלקוח הכמעט בלעדי של "עלה עלה" הוא המסעדות. "כשהן נסגרו ללקוחות, ההזמנות שלנו נחתכו ב-80%. חקלאות מבוססת על שגרה יומית; אתה יודע כמה אתה שותל, קוטף, אורז וכמה פועלים אתה צריך. ברכבת ההרים הזו, צריך בכל יום לחשב מחדש. אנחנו מספקים סחורה טרייה, אין לנו חיי מדף", מספר הלמן.

לפני מספר שנים, הגה מי שהפך לשותף השלישי, אסי זהבי, את הרעיון להרחיב את העסק, והשלושה הקימו את "עלה הביתה", שירות עבור לקוחות פרטיים. כעת, התהפכו היוצרות, ועיקר עבודתם נשענת עליו. "עלה הביתה לא מפצה כלכלית על ההיעלמות של המסעדות, אלא מעניק חמצן סביר. אנחנו ממציאים את עצמנו מחדש; בשיתוף עם חקלאים נוספים, הכנסנו מוצרים כמו שמן זית, יין וגבינות, ואנחנו במגעים עם עסקים נוספים שאין להם מערך לוגיסטי. בתוך הכאוס, זה למצוא פתרונות שלא קשורים לשלטון ולעזור אחד לשני. אני לא מחכה שמשרד החקלאות ידפקו על דלתי ויגידו 'באנו לעזור'. זה לא קרה קודם, לא יקרה עכשיו".

התוכנית הממשלתית מסייעת לכם?

"ברמת העסק יחסית זניח. המדינה סגרה עסקים בצו, אבל את בעלי הנדל"ן היא לא עצרה. אם הייתה אומרת לבעלי הנכסים לעצור או לצמצם דמי שכירות, זה היה מסייע. זו הוצאה משמעותית. אומרים לך; איבדת רגל, קח אקמול, תגיד איך אתה מרגיש. אם לא טוב, נדבר הלאה. אין תוכנית סדורה. יש לנו תוכנית עסקית והיא כרגע לא מבוססת על עזרה מהמדינה. אני מקווה שהמדינה תעזור, אבל אני מתפלל שהיא לא תפריע עוד".

יש מסעדות שביקשו לדחות את התשלום?

"היו כאלו שביקשו מאיתנו לפרוס להם את התשלומים. גם הם חיים בעולם של אי-ודאות, ברגע אחד סגרו להם את המסעדה. הם משלמים על בסיס מה שהם מרוויחים כרגע. אני מבין שכולם במצב בלתי נסבל ומנסים למצוא פתרונות".

בתוך שגרת הקורונה, הלמן מרגיש שהממשלה מייצרת אי-ודאות. הנה, גם לפני החג, הודעת ראש הממשלה לא לוותה בהנחיות מפורטות לגבי הכללים החדשים, והבלבול היה רב. "אחרי שלושה שבועות היה ניתן לצפות לגוף שייתן הנחיות מפורטות מיד. אנחנו מתנהלים בחוסר ודאות. לקוחות מתקשרים אליי לברר האם הם יקבלו את המשלוח שלהם, ואני לא יודע מה לענות".

איך אי-הוודאות משפיעה על העסק?

"כשצריך לקבל החלטה האם לשתול לעוד 60 יום, זה כמו לשים מטבעות של שקל באדמה ולקוות שיצמח ממנו עץ של מטבעות. אם פותחים בעוד חודש והכול חוזר לשגרה, הלקוחות ידרשו סחורה מיד. איך אתה יכול להחליט האם להשקיע עכשיו ולשים כסף בתוך האדמה? אם המדינה הייתה אומרת: זו התוכנית, חלק מהעסקים יחזרו אחרי פסח ומסעדות ייפתחו בסוף, נדע לתכנן קדימה. אי-הוודאות מאוד מאתגרת".

בתוך המשבר הגדול, הלמן מציין נקודת אור; כשברגע אחד נסגרו המסעדות, הוא ושותפיו נותרו עם סחורה ובלי לקוחות. הם שלחו סמס לחברים, וביקשו מהם לקנות. ההודעה התפשטה כאש בשדה קוצים, והם קיבלו מבול של הזמנות עד כדי כך שהתקשו לעמוד בעומס. "זה הוביל לגל של תגובות, מאוד התרגשנו מזה. התחושה שחזרה לפה ערבות הדדית וסולידריות שאולי קצת נעלמו בשנים האחרונות, זה יותר משמעותי מהכול. אני מקווה שזה יישאר גם אחרי".