איך להשקיע בהיגיון כשסיר הלחץ עולה על גדותיו

בסוף יום המסחר של 18 במרץ עמדה התשואה לפדיון של מדד תל בונד צמודות בנקים על 3.84% בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן. חודש אחד בתוספת יומיים אחורה, אותו מדד החזיק בתשואה לפדיון של מינוס 0.5% בתוספת הצמדה. 

הגרף שאנו מפרסמים עם טור זה, המציג את התשואה לפדיון של מדד תל בונד צמודות בנקים, הוא בערך התשובה לכל מי ששאל את עצמו איך נראה איבוד עשתונות. אפשר כמובן לקחת את זה למקום ציורי יותר: משקיעים, למעשה, עמדו בתור כדי למכור איגרות חוב של בנקים בתשואה לפדיון צמודה הגבוהה מ-3%, כדי להפקיד את התמורה על האג"ח בפיקדונות של אותם הבנקים בדיוק, ובריבית שווה לכל כיס, של 0.1%, ביום טוב ונדיב של הבנק.

 התשואה לפדיון במדד תל בונד צמודות בנקים

אז נכון, זה אולטרה-ציורי, וחלק מאותם פדיונות ומכירות נבע מתוך צורך אמיתי לנזילות, שהרי התקופה הנוכחית הכניסה פרטיים ותאגידים כאחד לתוך סחרור, ששינה משמעותית את צד ההכנסות במאזן, והרבה פחות את צד ההוצאות. אבל, ויסלחו לי הפודים על המטאפורה הקיצונית, אם משקיעים צריכים לממש הפסדים בכל מחיר כדי למלא את הבית בנייר טואלט או בקופסאות שימורים של טונה במים, הם לא הגיעו מוכנים למשבר. סליחה, יותר מזה, הם לא הגיעו מוכנים כלל לשוק ההון.

גוף או פרט שלא ידע להקצות את הנכסים שלו לטווחי השקעה שונים בהתאם לשימושים החזויים, וגם להשאיר נזילות לטווח קצר (שנה עד שנתיים) שתדע לשמש "כרית ביטחון" לנחיתה רכה בעתות משבר - צריך להכות על חטא בתחילת הדרך שלו בשווקים, ולא להאשים עטלף זה או אחר במצב. 

כשיו"ר של תאגיד גדול שנפגע במשבר הנוכחי, מבקש בשיחת וידאו לדאוג שתהיה כמות מזומנים מספקת כדי לשרוד שנה במצב הנוכחי, והתשובה שהוא מקבל היא שיש אפילו יותר, כי דאגו מבעוד מועד לכרית ביטחון קצרת טווח, אז ההחלטה שהתקבלה בתחילת הדרך מאפשרת למזומן שבתוך תיקי ניירות הערך להתחיל לאסוף אג"ח, כמו בדוגמה שהבאנו קודם, ולשפר את התשואה הפנימית העתידית של ההשקעות. כשיו"ר של קרן מילואים בקיבוץ נלחץ מהפנסיות שצריך לשלם לחברים השנה, ומזכירים לו שתמהיל ההשקעות בקרן נבנה על סמך התחייבויות הקרן בשנים הקרובות, כך שהתשלומים לשנה הקרובה כבר מזמן נמכרו ונמצאים במזומן, אז ההחלטה שהתקבלה בתחילת הדרך מאפשרת למזומן שבתוך תיקי ני"ע להתחיל לאסוף פה ושם גם מניות, רחמנא לצלן, במחירי דיכאון ולכל אורך הירידות.

מה שנכון לפנסיה נכון גם לתיקי ההשקעות

ואם כבר נגענו בתשלומי פנסיות בקרנות המילואים, אפשר להישאר כבר בכסף הגדול של הפנסיה בקרנות המוסדיות ובקופות הגמל לתגמולים. אכן, הפגיעה הגדולה ביותר תהיה לאותם חוסכים שנמצאים צעד אחד לפני היציאה לפנסיה, כפי שמוזכר לא מעט בתקשורת הכלכלית, אבל חשוב להזכיר פה גם את הצעד המקדים שנעשה על ידי קברניטי משרד האוצר לפני שנים אחדות באימוץ המודל הצ'יליאני, שיכול ואף צריך להלחיץ פחות את החוסכים המבוגרים.

כזכור, תכליתו של המודל שאומץ על ידי ממשלת צ'ילה כבר בשנות ה-80 של המאה ה-20 היא התאמת מידת הסיכון לגיל החוסך. בהקצאת מדיניות לפי טווחי שימוש פוטנציאל התשואה הגלום באפיקי ההשקעה השונים רלוונטי פחות ביחס לתנודתיות ההיסטורית הגלומה בכל אפיק.

כך, אותם חוסכים שבחרו ב"טייס האוטומטי" במסלולים תלויי הגיל, ומצויים במסלול בני "60 ומעלה", נכנסו אל המשבר עם פחות ממחצית מהחשיפה המנייתית מאשר מסלולי "בני 50 ומטה", כמו גם בחשיפה הגדולה יותר מפי שניים לאג"ח מדינה, שהציגה פגיעה פחותה ושולית יחסית במשבר הנוכחי. עכשיו נשאלת השאלה, האם מה שנכון לנכסים הפנסיוניים אינו נכון לנכסים הפיננסיים?

התשובה היא בוודאי שהוא נכון לשני המכשירים. הרי אפקט הזמן הוא פרמטר חשוב ביותר לניהול תיקי השקעות. מדיניות הקצאת נכסים איננה מדיניות שגר ושכח, והיא עשויה להשתנות מעת לעת בהתאם לשינויים באופק ההשקעה (השקעה לטווח בינוני תהפוך עם הזמן להשקעה לטווח קצר), השימושים העתידיים, היכולת הפיננסית לעמוד בתנודתיות ולספוג הפסדים, מקור הכספים המושקעים ועוד.

מכאן שההצלחה האמיתית בניהול השקעות במשבר הנוכחי ובכלל מתבטאת, לטעמי, בשלושה גורמים: הגורם הראשון הוא היכולת להמשיך בפעילות השוטפת, הן העסקית והן הפרטית, בלא הצורך לממש הפסדים "בכל מחיר". כי המושג "בכל מחיר" מקבל משמעות מיוחדת בתקופה הנוכחית. אותם משקיעים שהעבירו הוראות מכירה במינוס 20% במניות בשל צורך במזומן, בשל לחץ מוגבר או אפילו מתוך ניסיון חסר תוחלת לתזמן את השוק, פגשו את הכסף שלהם גם במינוס 25% או 30%. זה מה שקורה כשהמרחק בין הקונים והמוכרים מגיע למרווחים שאנחנו לא מכירים בימי שגרה.

הגורם השני הוא המספרים הסופיים כמובן. האם הקצאת הנכסים על פני גרף הסיכון ובחירת ניירות הערך מתוך המדדים השונים מצליחה לייצר תשואת יתר על השווקים? כשה"בוקר טוב" של מדדי השוק המרכיבים מדיניות של תיק השקעות, מראה ירידה של 7%-8% בחודש מסוים, ואילו תיק ההשקעות מצביע על מינוס 5%, אז עם כל הצער וכאב הבטן, צריכה להיות שביעות רצון גדולה מניהול ההשקעות.

הגורם השלישי בבחינת תוצאות ניהול ההשקעות יתבטא כמובן ב-Recovery, לכשיגיע יום בהיר אחד. האם הפעולות שבוצעו בפורטפוליו במהלך המשבר, יאפשרו לקצר את משך זמן ה-Recovery, ואף ישביחו את פוטנציאל התשואה העתידי של התיק?

וכדי להצליח בשלושת המשתנים האלה, התנאי ההכרחי הוא שלחץ המשקיע לא ייטול את תפקיד הניהול מידיו של מנהל ההשקעות. והיכולת לשמור על אותו שיקול-דעת גם בתקופות שבהן סיר הלחץ עולה על גדותיו, נמצאת למעשה בתחילת הדרך של תיק ההשקעות - כשתמהיל ההשקעות ופרופיל הסיכון נקבעים על ידי כמה משתנים, והחשובים שבהם הם השימושים העתידיים, סיבולת הסיכון ובעיקר אופק ההשקעה.

הכותב הוא מנכ"ל נוסטרו החלטות השקעה בע"מ, מלווה ועדות השקעה/כספים ודירקטוריונים בניהול ההשקעות הפיננסיות והריאליות. אין לראות בסקירה ובאמור בה תחליף לייעוץ השקעות כהגדרתו בחוק.