כך החזירה הקורונה עשרות אלפי ישראלים לארץ

היקפו של גל החזרה לישראל בעקבות נגיף הקורונה מתחיל להתבהר וגם הפילוח הסטטיסטי שלו - מי חוזר מרילוקיישן של שנים, מי בעקבות הפסקת הלימודים באוניברסיטה ומי הפסיק טיול אחרי צבא. גם אם לא מביאים בחשבון מי שהיו בטיולים קצרים, ההערכה היא מדובר בעשרות אלפי ישראלים לכל הפחות שניצלו את משבר הנגיף כדי לשוב הביתה.

על-פי הערכות של משרד הפנים, מאז תחילת המשבר נחתו בנתב"ג כחצי מיליון ישראלים. מתוכם, כ-15% חזרו אחרי "שהות ממושכת", כהגדרת משרד הפנים. סיבת החזרה ארצה של הרוב המכריע של אנשים אלו משויכת למשבר הקורונה.
ז’אנר המטיילים אחרי צבא חזר לכאן משלוש סיבות עיקריות: האחת, החשש מטיפול רפואי לקוי, בעיקר במדינות עולם שלישי; השנייה, לחץ מההורים לשוב; והשלישית, השלטונות שדחפו תיירים החוצה - זה קרה בתאילנד, בדרום אמריקה ובמקומות אחרים.

המדינה, יש לומר, עשתה מאמצים רבים להביא את אלה שנתקעו במקומות רחוקים או בעייתיים מבחינת החשש של סגירת השמים.

קבוצת הסטודנטים נאלצה לחזור בשל הפסקת הלימודים ברוב האוניברסיטאות בעולם - מדובר בצעירים, שהגיעו בגל השני של החזרה, מאחר שהיו צריכים זמן על מנת למצוא פתרונות לדירות השכורות שבהן התגוררו, חובות לימודים וכדומה.

קבוצת החוזרים משהות ממושכת, אלה שכונו "יורדים" וכיום ברילוקיישן, מעניינת במיוחד שכן מדובר באוכלוסייה מבוססת ששוהה ברובה בארצות המערב. אנשי הייטק, אקדמאים ואנשי עסקים. ההערכה הרווחת היא כי מדובר בלפחות חצי מיליון ישראלים, לא כולל ילדים שנולדו להם במהלך השהייה בחו"ל.

מרבית חוזרי הרילוקיישן הם כאלה שבשל הקורונה ניתק הקשר שלהם לארץ המארחת, כאלה שפוטרו או הוצאו לחל"ת בשל הקורונה וכו’. החוזרים האלה הם ברובם מי שנמצאים בחו"ל זמן קצר יחסית, בין שנה לשלוש.

היטיב לתאר זאת עיתונאי תאגיד כאן שאול אמסטרדמסקי, ששהה בבוסטון שנה וחצי והחליט לחזור עם משפחתו: "ככל שהמגיפה התפשטה, היה ברור שמקומנו אינו בארה"ב. בלב כבד, בתחושת החמצה, אבל מתוך הבנה שהעולם השתנה עבור כולם ושאין סיכוי גדול שביוני הכל יהיה בסדר ונוכל לצאת לטיול שתכננו בחוף המערבי, החלטנו לחזור...עקבתי בדריכות אחר מספר החולים בישראל, לא באמריקה. עקבתי ודיווחתי אחר הנעשה במשרדי הממשלה בישראל, לא באמריקה".

בקרב ה"יורדים" המבוססים לא נרשמה תנועה ערה במיוחד. אבל גם אצלם יש התעניינות. גילי דבש שליחת הסוכנות היהודית בלונג איילנד אמרה ל"גלובס", כי במהלך ימי המשבר קיבלה פניות מצד ישראלים הנמצאים שנים ארוכות בארצות הברית שביקשו לברר את תהליך החזרה ארצה, זכויות תושב חוזר ועוד.

הערכות: יותר יהודים יעלו לארץ

"אין לי ספק שנראה זינוק של ממש בעלייה לישראל", אומר יו"ר הסוכנות יצחק בוז’י הרצוג. "מי שהתלבט ושקל - עכשיו מכריע ומגיע. ישראל נתפסת כמקום יציב ומבוסס, שזוכה להרבה שבחים בעולם על טיפולה במחלה, וכמקלט בטוח שנמדד בעת צרה. המשבר משנה סדרי עולם באופן חסר תקדים, ואין ספק שבהרבה מקומות יהיו הרבה יהודים המחפשים לא רק מקום בטוח, אלא מקלט מהאנטישמיות הגואה ושתגאה עוד יותר".

כיום מגיעים לישראל כ-30 אלף עולים בשנה, והצפי הוא לגידול של עשרות אחוזים. הנתון המפתיע שיכול להעיד על המגמה הזו, הוא שלמרות הקורונה הגיעו לישראל בשבועות האחרונים אלף עולים, ששוכנו בבידוד לשבועיים. "הם לא ויתרו על העלייה דווקא בגלל התדמית של ישראל כארץ המקלט, ולמרות שתהליך הקליטה שלהם הפך למסורבל וקשה הרבה יותר כעת", אומר הרצוג.

כמה עשרות מהם הם אקדמאים צעירים, רובם מארצות הברית ששוכנו במרכז קליטה זמני בתל אביב, ורוב הקשר עימם נעשה באמצעים דיגיטליים. "ארץ חדשה, שפה חצי זרה ובידוד, ולמרות זאת הם פה", אומר הרצוג.

חלק גדול מהישראלים שחוזרים עושים זאת בין היתר גם בשל הטבות כלכליות שמובטחות להם, כאשר גם המדינה מנסה להתחשב במצבם של החוזרים. למשל, דמי אבטלה - מי ששהה בחו"ל פחות מ-18 חודשים, תנאי שבו עומדים רוב הישראלים החוזרים, זכאי לקבלה מיידית של כל נגזרי הביטוח הלאומי לרבות דמי אבטלה (אם הוא עומד בתנאים) וטיפול רפואי, בכפוף לתשלום של של 177 שקל בחודש. בשל תנאי המגיפה בביטוח הלאומי מאפשרים קבלת השירותים גם אם מתעכב תשלום החוב.

 יצחק הרצוג/ צילום: תמר מצפי

מי ששהה בחו"ל יותר מ-18 חודשים ולא שילם את דמי הביטוח בתקופה הזו, מחויב בתקופת המתנה של חודש על כל שנת שהייה בחו"ל לקבלת השירותים לרבות טיפול בריאותי. עם זאת, ניתן לבטל את תקופת ההמתנה בתשלום החוב וקנס נוסף. גם במקרה זה כל מי שנזקק לטיפול רפואי מקבל אותו, ובוודאי כשמדובר בחולי קורונה. "אין התחשבנות בשלב הזה בכל הקשור לטיפולים רפואיים לסוגיהם, גם בתי החולים וקופות החולים נוהגים כך וגם הביטוח הלאומי", אומר גורם בביטוח הלאומי העוסק בביטוח הבריאות.

מקצת השבים עד כה הם מהסוג השני של שוהים ממושכות בחו"ל במסגרת רילוקיישן תעסוקתי או אקדמי, זכאים להטבות נוספות מהמדינה, בעיקר הטבות מס. וכך, מי ששהה בחו"ל מעל שנתיים או שלוש (תלוי בסוג השהיה) מקבל תואר תושב חוזר המעניק לו זכאות מיידית לשירותים רפואיים ולכל תשלומי הביטוח הלאומי, ובלבד שיחל לשלם את דמי הביטוח והבריאות לאלתר. לכל ההטבות האלה זכאים גם סטודנטים ששהו במוסד אקדמי מוכר בחול לפחות 18 חודשים.

השבים לארץ לאחר שהייה של חמש שנים לפחות בחו"ל זכאים להטבה נכבדה בדמות פטור מלא ממס הכנסה לחמש שנים, וממס רווחי הון לעשר שנים. אלה השבים לאחר עשור בחו"ל זכאים לפטור ממס הכנסה לעשר שנים.

בכירה במשרד הקליטה אומרת ל"גלובס" כי אין כוונה לשנות את התנאים הללו, וכי יש בהחלט סיכוי ואינידקציות שהקורונה תביא לגל מסויים של חזרה לארץ לאור מה שנראה כהצלחה יחסית של ישראל בטיפול במשבר, מול ארצות אחרות לרבות ארצות הברית.

החשש: הרבה פחות תרומות מחו"ל

אבל לא רק שאלת החוזרים נמצאת על השולחן. בזמן שבאוצר ובממשלה מנסים לאמוד את הנזקים הכלכליים הצפויים למשק ואת השלכותיהם, עולה חשש כבד לגבי פעילותן של עמותות רבות בישראל ובחו"ל הנשענות על תרומות של יהודים עשירים בתפוצות.

בסוכנות היהודית אומרים ל"גלובס" כי קודם כל מדובר בעניין הומני - חלק מהקהילות היהודיות בחו"ל יפגעו באופן אנוש. זאת, לאור הנתונים המראים כי שיעור ההידבקות והתמותה הגבוה בקרב יהודים בחו"ל ביחס לאוכלוסייה, שמקורו בין היתר בגיל הממוצע המבוגר יחסית של יהודים בחלק מהקהילות.

אל נתוני התמותה הגבוהים יצטרף המשבר הכלכלי שחתך את הפילנתרופיה היהודית המפורסמת.

ההשלכות הן לא רק על הקהילות אלא על מדינת ישראל עצמה. על-פי הערכות, יהודי התפוצות תורמים לישראל, לעמותות, לארגונים, למטרות ישירות ובמגוון דרכים אחרות, כ-11 מיליארד שקל בשנה. החשש הגדול, להערכת אנשי הסוכנות, הוא כי סכום זה יחתך לפחות בחצי ואף יותר. המשמעות היא מכה אנושה למלכ"רים התלויים בתרומות - מוזיאונים, מוסדות אקדמיים, ארגוני סיוע לקהילה ופרוייקטים כמו "תגלית" ו"מסע".

ההערכה היא כי משבר הקורונה פגע קשות בכיסם של התורמים הקבועים, וגם אלה שנחלצו ממנו בנזק קטן יחסית יפנו חלק מתרומותיהם פנימה אל תוך הקהילות בחו"ל שניזוקו קשה כדי לשקמן.

לדברי הרצוג, המדינה נחלצה לעזור למגזרים שונים, מובטלי הקורונה, העצמאים החברות הגדולות, אבל המלכ"רים נותרו מאחור אף שהם חשובים מאוד לחוסן הלאומי. "מדובר בארגונים המגלגלים 15% מהתל"ג ומעסיקים 16% מכוח העבודה. כמעט כל מוסדות התרבות בישראל הם כאלה, וכן עמותות וארגונים של החברה האזרחית שפעילותם שותקה לחלוטין. חלק מהארגונים עוסקים בפעילות שוטפת לאוכלוסיות הפגיעות ביותר. למשל, ‘כנפיים של קרמבו’ שהמייסדת שלו עדי אלטשולר אף נבחרה להשיא משואה בטקס יום העצמאות, אבל הארגון שלה קורס, כמו ארגונים אחרים, והמחיר החברתי, נורא".

הרצוג פנה לראש הממשלה בנימין נתניהו ולכמה מהשרים, ובינתיים קיבל הבטחה להקמה של קרן סיוע בהיקף של 200 מיליון שקל - קרן שטרם הוקמה. הסוכנות עצמה ביחד עם עמותת "עוגן" הקימה קרן חירום מיוחדת למתן הלוואות למלכ"רים, אבל לדבריו זו טיפה בים. הרצוג מעריך כי רק אחרי הקמתה של ממשלה ניתן יהיה לתת טיפול של ממש לסוגיה הזו.

כאמור, הפילנטרופיה היהודית העולמית מעניקה לישראל כ-11 מיליארד שקל בשנה. רוב הכסף מוענק לארגוני מגזר שלישי, לא כולל התרומות המגיעות לסוכנות היהודית ולארגונים ממשלתיים או יהודיים עולמיים.

התרומות מגיעות למוסדות אקדמיים, שהכסף הזה הוא נתח נכבד מתקציבן. כך למשל, האוניברסיטה העברית בירושלים מגייסת בין 150 ל-200 מיליון שקל בשנה מתרומות מחו"ל - כעשרה אחוזים מתקציבה. המוזיאונים ומוסדות תרבות אחרים בישראל תלויים גם הם בתרומות המגיעות ברובן מיהודי חו"ל. ארגוני הסיוע האזרחי תלויים עוד יותר בתרומות אלה, ביניהם כאלה העוסקים בטיפול באוכלוסיות מוחלשות כנכים, נוער במצוקה ובסיכון ועוד. כאן הצפי הוא למכה קשה במיוחד.

הפרויקטים הזוכים לתמיכה יפגעו גם הם. הרצוג אומר כי "העם היהודי תרם תרומה מכרעת לבניית חברה ישראלית בריאה ומשגשגת, ואנחנו צופים פגיעה אפשרית בהכנסות ובתוכניות שאנו מפעילים. וביניהם ירידה של מספרי משתתפים ב’תגלית’ ו’מסע’ שבינתיים הושעו בשל המגפה. עם זאת, כ-4,500 חניכי ‘מסע’ - פרוייקט הבאת צעירים יהודים בתפוצות המגיעים לישראל לתקופה של מספר חודשים ועד שנה, ללמוד, להתנדב ולהתמחות - נותרו ברובם המכריע בישראל, מהם 100 רופאים העובדים בבתי החולים ובמרפאות".