פרשנות: בכחול לבן רוצים ממשלת חירום, אבל לא יפתרו לנתניהו את הבעיות הפליליות

שגרת המשבר הפוליטי הגדול בתולדות המדינה מפעפעת ברקע של ימי המחלה. הציבור ספון בבתים, חוגגים את חגיהם בהפרדה חברתית כואבת מנשוא, והפוליטיקאים בשלהם, מפרקים מפלגות, מגבשים גושים ומתעלמים מבעלי העסקים במדינה המתחננים על נפשותיהם.

כניסתו החפוזה של ח"כ בני גנץ למשא-ומתן עם נתניהו לפני שלושה שבועות התרחשה בצל הקורונה. המגפה הלמה בישראל בעוז, מספר הנדבקים במחלה טיפס וכבר היו מתים ראשונים. גנץ, ואשכנזי צמוד אליו, החליטו להפר את כל הבטחות הבחירות שלהם. אחרי שהבטיחו לא לעבוד עם הרשימה המשותפת, הם פעלו איתם לכונן את הרוב הדרוש להחלפת יו"ר הכנסת, אך במקום למנות את ח"כ מאיר כהן מיש עתיד לתפקיד יו"ר הכנסת, לפי התוכנית המקורית, נכנס גנץ בעצמו למשרה הרמה, וניתץ את כחול לבן לרסיסים. באותו יום, 26 במרץ, נכנסו כל חברי גוש 58 למליאת הכנסת, בזוגות או בשלשות, והצביעו על מינויו. גם נתניהו התייצב להצביע. התמיכה בגנץ ממפלגת ימינה ועד חוסן לישראל, המפלגה של גנץ, הייתה האינדיקציה התיאטרלית החשובה לכך שהממשלה ה-35 עומדת לקום. עניין של יום-יומיים. לכל היותר עד שני בבוקר, הבטיחו אז.

יאיר לפיד הזהיר את גנץ, משה יעלון התריע. על אביגדור ליברמן אין מה לדבר, הוא צעק. "נתניהו עובד רק תחת לחץ, רק תחת איום". אם לא תאפשר למנות את מאיר כהן ליו"ר הכנסת, אם לא תניח את החקיקה שתגביל כהונת ראש ממשלה לשלוש קדנציות, נתניהו לא יתקדם מולך. כולם אמרו, צעקו, הסבירו. דבר לא עזר. גנץ החליט למלא את תפקיד הנאיבי התורן (רבים היו שם לפניו, יצחק הרצוג, ציפי לבני, אביגדור ליברמן, משה פייגלין, משה כחלון, שאול מופז, הרשימה מאוד ארוכה). מבחינתו, הוא לקח את הסיכון הפוליטי והנחתו היא שבבוא היום, הציבור הישראלי יכיר לו תודה על המאמץ ויבין שמי שחותר תחת עקרונות השיטה הוא נתניהו, לא הוא.

האם 61 ח"כים יפתרו את הפלונטר?

בצוותי המשא-ומתן של כחול לבן מדברים בימים אלה על הרצון שלהם להקים ממשלת אחדות-חירום, אבל על התנגדות מוחלטת לפתור לנתניהו את הבעיות הפליליות שלו אל מול מערכת המשפט. אם שופטי בג"ץ יכריעו שהוא לא יכול לכהן כראש הממשלה, זבש"ו, כלומר זו הבעיה שלו. הם לא רוצים לאפשר חוק עוקף הכרעת בג"ץ. לא באמצעות פסקת התגברות ולא באמצעות הסכמה קואליציונית ליציאה למערכת בחירות רביעית. "גלובס" ניסה לברר בליכוד מהי דרישתם המדויקת, אך הם לא היו מוכנים להשיב.

יחד עם זאת, בעת כתיבת טור זה, לא ברור כיצד יסתיים המשא-ומתן בין הצדדים. האם המשנה לשעבר ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, הצליח להניח מטעם גנץ מתווה כלשהו שיאפשר לנתניהו להמשיך להיות ראש הממשלה, גם אם בג"ץ יפסוק נגדו? יש לומר, קצת תמוה לראות את ליכט, מי שהיה אמון על המערכת החוקתית של ישראל, מפרק במו ידיו את המבנה החוקתי, משכתב את חוקי היסוד, פועל כדי להתאימו באופן פרסונלי לכל הדרישות של הצד השני למשא-ומתן.

חוקי היסוד של המדינה כפלסטלינה. אפילו הילדים הנמצאים בסגר או עוצר זה חמישה שבועות, כבר לא רוצים לשחק בזה יותר. קשה לראות את הפוליטיקאים ושלוחיהם רומסים את כל הנורמות של המדינה.

בשלבים מאוחרים של חג הפסח עבר הוויכוח בין הצדדים לדיון בשאלת התערבות בג"ץ בחצי השני של הרוטציה. נתניהו, כך לפי אנשים שהיו מעורבים במשא-ומתן, היה מוטרד מכך שבג"ץ יתערב במעמדו כממלא מקום ראש הממשלה בתוך 18 חודשים. הגישה הזו הרימה גבות. אם נתניהו ממילא לא מתכוון למלא אחר ההסכם (כך אומרים כל מי שמכירים את המצב הפוליטי, מכל הצדדים), מדוע הוא מתווכח כעת על העתיד הרחוק? מנגד, האם יש היגיון במחשבה שבג"ץ יקבע שהוא יכול לכהן כראש הממשלה אך לא כשיר להיות ממלא המקום?

כל העיסוק במשא-ומתן, המפורט בדפים אלה לסירוגין, מבהיר עניין אחד מרכזי. העיתות הן חירום, הימים בבית אפלים, העסקים קורסים, הצמיחה שלילית והאבטלה גואה, אך המשא-ומתן הקואליציוני מוקדש רובו ככולו לדבר אחד בלבד, עתידו האישי של נתניהו כמנהיג המדינה. מטעם הליכוד לוקחים בכך חלק: השר יריב לוין, עו"ד יעקב אטרקצ'י (יו"ר חברת הנדל"ן אאורה), עו"ד מיכאל ראבילו, שותף במשרד עורכי הדין שמרון-מלכו. מטעם כחול לבן משתתפים ח"כ אבי ניסנקורן, ליכט, הוד בצר. וביום רביעי בלילה, הצטרף לבית ראש הממשלה שר המשפטים אמיר אוחנה, כדי לתת גם הוא את תובנותיו על נושא הוועדה למינוי שופטים, על זכויות של אופוזיציה בישראל להיות מיוצגת בוועדה. בחצות הליל פקע המנדט שהוקצב לגנץ להקים ממשלה. גנץ ממילא ניצל את מרבית הימים שהוענקו לו בחוק כדי להרכיב ממשלה בראשות נתניהו, כך שלא היה טעם רב להעברת המנדט הלאה לידיו של נתניהו. המנדט שוגר לכנסת. עכשיו ש-61 ח"כים ירימו ראש ויפתרו את הפלונטר. או שלא.

ה"בלייר האוס" ברחוב רחל המשוררת

אחד הסעיפים בטיוטת ההסכם הקואליציוני בין כחול לבן לליכוד, טיוטה שעד לרגע זה לא ברור אם תהפוך למסמך שעליו יחתמו, הוא הכנת מבנה משני למי שישמש כממלא מקום ראש הממשלה. הכוונה היא כמובן לבית רשמי, דירת שרד כפי שכונתה, למי שלא גר בבית ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים. כחול לבן טענו באוזניי "גלובס" כי אין ליו"ר הכנסת, ח"כ גנץ, כל כוונה להשתמש בבית מסוים בירושלים בתקופה הראשונה שבה הוא משמש כממלא מקום ראש הממשלה וכי הוא ימשיך לגור בביתו בראש העין. אף על-פי כן, הסעיף נמצא בטיוטות ההסכם.

כאשר עיתונאים החלו לברר במה מדובר, האם למדינת ישראל יש בנוסף ל"בלפור" איזה "בלייר האוס" (מעון האירוח הרשמי של נשיא ארה"ב הנמצא מול הבית הלבן שם מארחים מנהיגים שהנשיא חפץ ביקרם), התברר שיש בית בירושלים, שלא ברורה הבעלות עליו, ושהיה בעבר בשימוש שרי החוץ.

מדובר בבית פרטי, המורכב משני אגפי דירות מופרדות וממוקם ברחוב רחל המשוררת בשכונת בית הכרם. אך הדבר המפתיע שנודע ל"גלובס" הוא שאף אחד מצמרת משרד החוץ הנוכחית לא הכיר את קיומו של הבית הזה. שר החוץ ישראל כ"ץ מתגורר במושב כפר אחים, הסמוך לעיר קריית מלאכי ולא נוהג להישאר בירושלים. הוא תמיד נוסע הביתה בסיום שעות העבודה הארוכות בירושלים. אוקי, זה לא מסובך לעשות זאת כאשר לאדם יש נהג ורכב שרד. אולם השר כ"ץ שמע לראשונה על קיומו של הבית ברחוב רחל המשוררת כאשר התקשורת דיווחה על סעיף זה בהסכם הקואליציוני. גם מנכ"ל משרד החוץ לא ידע שיש תחת אחריותו נכס שכזה.

"גלובס" פנה למשרד ראש הממשלה ולמשרד האוצר לברר מי מנהל נכסים פרטיים המצויים לכאורה בשליטת המדינה. כך לפחות הניח נתניהו, מי שמטעמו עלה העניין במשא-ומתן הקואליציוני. ניסינו להבין מי חתום על ניירות השכירות, מה גודל הבית, האם הוא מצויד, ומי מתגורר בו. במשרד האוצר מסרו לנו שהדירה אינה בבעלות המדינה. לדבריהם, היא נשכרה בעבר לשימוש נושאי משרה שלטוניים והוחזרה לבעלים לפני כ-20 שנה.

אף על-פי כן, הרעיון לכלול את הבית הזה בהסכם הקואליציוני עלה על הפרק כבר בנובמבר 2019. כזכור, הנשיא ריבלין הציע אז את מתווה הנבצרות, לפיו יכהנו שני ראשי ממשלה זה לצד זה. הראשון יהיה נתניהו ולכשיחל משפטו ייצא לנבצרות ואז ייכנס ראש הממשלה גנץ. זה לא קרה מעולם, אבל על הפרק עלה הרעיון של העמדת בית פרטי נוסף לנתניהו (ככל הנראה) לכשיסיים את ימיו בבלפור.

סיפורו של הבית ברחוב רחל המשוררת מסקרן. הוא היה שייך בשנות ה-90 לקבלן ירושלמי בשם אלישיב. מאחר שהיה גדול מאוד, חולק לשתי יחידות נפרדות. בבית העליון התגוררה משפחת אלישיב ואת החלק התחתון, בית פרטי עם מדשאה נאה, השכירו לממשלת ישראל. שרי החוץ שנהגו להשתמש בבית היו שר החוץ דוד לוי ושר החוץ שמעון פרס.

גם משפחת נתניהו התגוררה בבית לזמן מה, ככל הנראה ב-1996. אולי הנכס בבית הכרם עורר בו נוסטלגיה לשנת 1996, כשיאיר היה בן חמש ולא בעל כישורי טוויטר בוטים. אבנר היה בן שנתיים, ולא הפר הוראות ריחוק חברתי. השכנים, אז ילדים, היו צופים מחלון הבניין הסמוך בפרס, לוי ונתניהו עולים במדרגות בשביל הסמטה המשותפת.

 דוד לוי / צילום: מרק ניימן, לע"מ

חלק מילדי השכונה היו בכיתה אחת בתיכון עם בתו של דוד לוי, סימה. על כל פנים, מרחק כמה רחובות משם מתגוררים פוליטיקאים מפורסמים אחרים. דירתו הפרטית של נשיא המדינה ריבלין נמצאת בבניין בשכונת יפה נוף הסמוכה. גם ח"כ לשעבר בני בגין מתגורר בבניין אחד עם ריבלין.

השבוע סיפר לנו אחד השכנים שהוא זוכר את משפחת נתניהו מתגוררת בנכס. ייתכן שזו הסיבה שהוא חשב על הנכס הזה כמקום מתאים עבורו אחרי שיעזוב עם משפחתו את הבית בבלפור. מצד שני, נתניהו נמלך בדעתו בנוגע לחתימה על ההסכם הקואליציוני מספר רב של פעמים בשבועות האחרונים. היציאה מבלפור היא קריעת ים סוף עבורו.
מצד שלישי, למשפחת נתניהו יש שני נכסים פרטיים נוספים בעיר ירושלים, ונכס גדול מאוד נוסף בקיסריה. מדוע הוא צריך דירת שרד שלישית?