דעה: חוויות מ"טרמינל הקורונה" - מה דווקא כן כדאי לנו ללמוד מהסינים?

בימים בהם אנו חווים את אחד המשברים החמורים שידע העולם במאה האחרונה, יש מי שכבר מתמודד עם השלב הבא של השלכות נגיף הקורונה. בעוד אזרחי ישראל מתכנסים מדי ערב מול ההנחיות המשתנות ותוהים מתי כבר יוכרז סגר מלא, חלקי או אם בכלל - בסין מנהלים אופרציה חדשה ומסובכת לא פחות: חזרתם של אלפי זרים לשטחי המדינה בצל מגפה עולמית.

בזמן שאצלנו מחפשים מי יקח אחריות למחדל שמתרחש בנתב"ג כאשר מאות אזרחים ששהו בחו"ל נוחתים בו מדי יום. עד לפני כמה ימים, איכות הבידוד של השבים ארצה היתה נתונה לשיקולי האזרחים עצמם. כיצד להגיע מהשדה הביתה מבלי לסכן אחרים, מה עושים עם בני הזוג והילדים המתגוררים בבית, מהם התסמינים שמחייבים שיחה למד"א - כל אלה שאלות שנותרו עד היום ללא מענה הולם.

לפני כשבוע וחצי חזרתי לבייג'ין, בה התגוררתי בשמונה השנים האחרונות אחרי חודשיים בישראל. בעוד שבארץ ההנחיות משתנות מיום ליום, ותחושת אי-הוודאות הולכת ומתעצמת - בסין, המדינה שלה פז"ם ההתמודדות עם הנגיף הארוך ביותר, השיטה כעת ברורה לכולם וכבר מיושמת בעשרות ערים במדינה.

המסע המפרך שלי לסין ארך כמעט שתי יממות, שבסיומן נכנסתי ל-14 ימי בידוד במתחם ממשלתי מוגדר (בתי מלון ומגורים שהוסבו למטרה זו). טרם הטיסה לבייג'ין עצמה, מחייבות הרשויות לעבור שלל בדיקות בשדה התעופה בערים שנבחרו כערי מעבר, הכוללות מפגשי תשאול רבים ובדיקת חום מדי שעה. התהליך כולו מבוצע על-ידי מאות עובדי ממשלה סבלנים ואדיבים הממוגנים בחליפות ייחודיות, שספק אם קיימות במתחמי הקורונה בבתי החולים בארץ. לאחר למעלה מ-10 שעות, המראנו להמשך התהליך בשדה התעופה בבייג'ין, בידיעה שהמסע עוד רחוק מלהסתיים. בבייג'ין המתינו לנו אוטובוסים אשר אוספים אותנו ישירות מהמטוס ל"טרמינל הקורונה". האוטובוס כמובן היה ממוגן במלואו, ואת הנהג המבודד יכולתי לראות בקושי דרך מסך ניילון ייעודי.

"טרמינל הקורונה" הוא שילוב של סצנה מסרט מדע בדיוני עם פסטיבל וודסטוק, כאשר גם בשעות הקטנות של הלילה הוא עמוס בזרים המבקשים להיכנס לסין - שבאופן אירוני הפכה למקום הבטוח לשהות בו בימים אלה. בחלל הנועד למנוע את הפצת הנגיף הקטלני מוצגים שלטים רבים הקוראים לשלום, אהבה ואחדות עולמית (ביניהם: "אנחנו מבודדים את הווירוס אך לא את האהבה").

כלל הנוחתים מופרדים על-פי שפת האם שלהם ומקום הסגר מועדף עליהם. עם סיום המיון מועברים המבודדים לבית מגורים שהוקצה לבידוד, או במקרה שלי, ל"מלון הסגר", שעלותו כ-70 דולר ללילה, שם פגשתי צוות עובדים מטעם הממשלה אשר מפקחים על הכניסות והיציאות מהמתחם. את הארוחות ל-14 ימי הבידוד אני מקבל ישירות לחדר, אותו אסור לי לעזוב, לצד טלפון של איש קשר למקרה הצורך, כאשר הנציג הממשלתי מתקשר פעמיים ביום להזכיר לי למלא את תוצאות בדיקת החום באפליקציה הממשלתית.

מה שמדהים באמת הוא שהאופרציה, אשר קמה בין-רגע וביעילות רבה, כבר מיושמת בעשרות ערים במדינה שמונה 1.3 מיליארד תושבים, עם אלפי זרים הנוחתים בה מדי יום.

אינני תומך נלהב של ממשלת סין, ובוודאי שלא ניתן להתעלם מאחריותה להתפרצות נגיף הקורונה בעולם, אך אני כן מצליח להבחין ברצון לסייע לזרים שמגיעים למדינה לעבור את המסע בצורה יעילה, מקצועית, אדיבה ואחראית.

מאמצי מדינת ישראל להתמודדות עם הנגיף אינם מוטלים בספק, אך נכון להיום, ישראל איננה ערוכה לבלום את התפשטות הנגיף בקרב השבים ארצה. בין אם נרצה בכך ובאים אם לא - יש לנו עוד הרבה מה ללמוד מהסינים. 

הכותב הוא מנהל הפעילות בסין של חברת Fyber המפתחת טכנולוגיות לפרסום מודעות וידאו במובייל