דעה: המעבר הפזיז ללמידה מקוונת מהבית פוגע בהורים ובילדים

רגע לפני סוף השבוע, קיבלו ההורים בשורה הנוגעת למערכת החינוך - אמנם הלימודים לא ישובו לסדרם כפי שהיכרנו אותם, אולם הם יחזרו, מיד ביום א', במתכונת של למידה מרחוק.

על פניו מדובר בבשורה מצוינת: כבר מעל חודש שהתלמידים, צעירים ובוגרים, מנותקים מכל מסגרת. לכן, כניסה, גם אם זמנית, למתכונת שכזו, אמורה להשיבם למסלול ולהעסיקם, בתקווה שבקרוב תשוב גם השגרה המוכרת. האמנם? מאז פרוץ משבר הקורונה השתנה שוק העבודה בישראל. חלקו עבר בהצלחה יחסית לעבודה מרחוק, ואף יש שאמרו שמפירות ההסתגלות הזו נהנה גם בהמשך. אבל המצב החדש רחוק מלהיות אופטימלי - רבים יצאו לחל"ת, אחרים פוטרו, וגם מי שממשיך לעבוד מהבית עושה זאת בתנאי לחץ לא פשוטים, לצד טיפול בילדים.

לכאורה, ניתן להניח שמערכת שעות מוסדרת הכוללת שיעורים בזום, הפעלות ושיחות עם הצוות החינוכי אמורה להעסיק את הילדים ולסייע, אבל ההפך הוא הנכון. נראה כי מי שקיבל את ההחלטה הביא בחשבון תנאים אופטימליים שרחוקים שנות אור מהמציאות שנכפתה עלינו במיוחד בעת הזו. גם הודעתו העדכנית של שר החינוך רפי פרץ, וההבהרה שלא מדובר בחובה, לא מקלה על האתגר. הפלטפורמות מגוונות, ועדיין נראה שהדבר בוצע בפזיזות, מתוך לחץ, וללא מחשבה יתרה.

אלו הן הבעיות העיקריות בלמידה מרחוק. 

ציוד: כדי שילדים יהיו בקשר עם הכיתה הם זקוקים למחשב או טאבלט. כל עוד מדובר בשיחות זום אקראיות עם חברים, או בשעת סיפור מזדמנת, זה בגדר בילוי, אבל כשמדובר במערכת שעות שבועית קבועה, על ההורים לצייד את התלמיד במחשב משלו. האמנם בכל בית קיים מחשב לכל ילד? ובהנחה שברוב המכריע של הבתים יש ציוד. מי יקבל אותו - ההורה שעובד בתנאים מיוחדים ותחת לחץ לשמור על מקום עבודתו, או התלמיד? ומה כאשר בבית יש מספר תלמידים? נוסיף לכך את המצוקה הכלכלית של רבים ואת הצורך בצמצום ההוצאות שנובע מכך, ונבין שזה לא הזמן לרכישות לא פשוטות שכאלו. ולא, גם המענק בסך 500 שקל לילד, נועד להוצאות שוטפות שצמחו משמעותית מאז פרוץ המשבר. טאבלט הוא לא הוצאה שכזו. נכון, נוספו פלטפורמות אחרות כגון טלוויזיה, ועדיין - הדבר הונחת בצורה לא מאורגנת ולא מסודרת.

זמן: אז נכון שיש גילאים בהם התלמידים מגלים עצמאות רבה, אבל התוכנית שהונחתה מהרגע להרגע נוגעת גם לילדי הגן. מי מההורים יישב עם הילד כדי להקפיד שהוא מצטרף לכיתה? מי יתמוך בו, ילווה ויעודד אותו? בהנחה שאף אחד מההורים לא פוטר, חלילה, או יצא לחל"ת, אחד מהם יצטרך לשלם מחיר. אז מה הסיכוי לדעתכם שתהיה זו דווקא האם? ומה אמור לקרות במשפחות חד הוריות?

פערים: בכל הנוגע לגילאים הצעירים במיוחד, נראה שמערכת החינוך מגלה גמישות ולא מחייבת כל ילדה וילד להשתתף בתוכנית. התחשבות ראויה ומתבקשת, אבל יש לה (שוב) מחיר. הרי אין ספק שיהיו הורים שכן יוכלו להרשות לעצמם את הלוקסוס, יישמו בקפידה את ההנחיות, וכך חלק מהכיתה אכן יתקדם ואף ישמור על קשר שהוא לא רק טלפוני. אבל מה יהיה ביום שאחריי? היכן תהיה נקודת הפתיחה כשנשוב (אמן) לשגרה?

הצוות החינוכי: אני לא מורה. אני רק מעריכה מאוד גננות, גננים, מורים ומורות, ויודעת כי בעת הזו גם הם רחוקים מליהנות "מהחופשה" שנכפתה עליהם ומאי הוודאות. רבים מהם הורים בעצמם. מטריד לחשוב כיצד על הגננות להתאים עצמן בבת אחת לשיטת העבודה החדשה ולציפיות מהן, כשחלקן מהגננות מעסיקות את ילדיהן שלהן. עכשיו גם הן עובדות מהבית, ומוצאות עצמן בפרדוקס.

פתרון טוב, אבל לא מהיום למחר

שיהיה ברור - למידה מרחוק היא פתרון סביר ואפילו טוב. כל עוד אין תאריך ברור לחזרה ללימודים, היא מענה מתבקש. אולם כפי שהיא מבוצעת כרגע, שכרה יוצא בהפסדה - לא ניתן להטיל על ילדים בגילאי הגן (ליתר דיוק - על הוריהם) את האחריות לעמידה בתכני המערכת בהחלטה של רגע, גם אם לא מדובר בתוכנית שהיא חובה. יש למצוא פתרונות ישימים ושוויוניים ולאפשר להיערך. בטח שלא מהיום למחר.

האם מדובר בהחלטה פזיזה שמטרתה למנוע ברגע האחרון את ביטולו של החופש הגדול? איני יודעת. כמו בהרבה נושאים אחרים במשבר הקורונה, גם כאן נותר להסיק מסקנות לעתיד, כדי שבפעם הבאה שנזדקק לכך, לא נאלץ לשלוף פתרונות מהמותן. בואו נקווה שאכן כך יקרה.