דעה: המקום שמעודד מדענים לחשוב מחוץ לקופסה

בימים אלה אנו נמצאים בעיצומו של משבר כלל-עולמי. במצבים בלתי-שגרתיים כאלה יש ציפייה מאנשי המדע להבין ולפרש את ההתרחשויות ולמצוא פתרונות חדשניים, מבוססי מחקר, שיצילו את העולם. כדי למלא משימה זו בעתות חירום, חוקרים ומדענים חייבים להתמודד גם בשגרה היומיומית עם אתגר חשיבתי מורכב, להיות מסוגלים להתנתק מה"כאן ועכשיו" ולדמיין את מה שבעתיד עשוי להפוך למציאות. שאלה מעניינת בהקשר זה היא כיצד האקדמיה, שבמסגרתה נעשה רוב המחקר הבסיסי כיום, מספקת למדענים סביבת עבודה המעודדת חשיבה בלתי קונבנציונלית כזאת. תשובה אפשרית מציעה הסתכלות מזווית קצת אחרת על אחת התובנות שניתן להפיק מהמשבר הנוכחי.

בשנים האחרונות מתפתח מחקר העוסק בהגדרה של חשיבה יצירתית ובתנאים לקידומה. במחקר זה יש עניין רב בתהליך המכונה "אינקובציה" או "דגירה", הנחשב אחד השלבים המרכזיים בחשיבה יצירתית ומתבטא בהפסקת החשיבה הממוקדת בנושא מסוים, תוך הסטת הקשב מהעולם החיצוני לתוך העולם הפנימי, לעתים לפרקי זמן ממושכים. פעמים רבות קורה שבפרק הזמן של ההתנתקות, לעתים בתוך נדידת מחשבות, חלימה בהקיץ וכדומה, הפתרון לבעיה מופיע כביכול "משום מקום".

יש כמה הסברים פסיכולוגיים לתופעת האינקובציה, הנתמכים גם בממצאים מחקריים. חלקם מייחסים אותה למעבר מתהליכים מודעים, הכבולים לתמונת מציאות קיימת ומקשים על חשיבה "מחוץ לקופסה", לתהליכים לא-מודעים, שהם מטבעם כאוטיים ופחות מאורגנים. מעבר זה מקל על החיבורים המנטליים החדשים, לעתים נועזים, הכרוכים בחשיבה יצירתית. ממצאים תומכים בתחום  מחקר המוח מצביעים על כך שאותם אזורים מוחיים הפעילים כאשר אדם עובר מעיסוק במטלות ממוקדות כלפי חוץ להפעלת תהליכים מנטליים (כמו התבוננות פנימית, דמיון ויצירת תרחישים עתידיים), מעורבים גם בתהליכי אינקובציה.

תיאורים אנקדוטליים רבים של השראה יצירתית אצל אמנים, יוצרים, נביאים, הוגים ומדענים מתארים את החשיבות של טיולים בטבע, התבודדויות ממושכות, וחלימה בשינה ובהקיץ, לדוגמה. גם תגליות מהפכניות לא מעטות מיוחסות בהיסטוריה של המדע לפסקי זמן כאלה של אינקובציה. בהקשר זה ראוי לציין שהמילה האנגלית "scholar" - אינטלקטואל - מתקשרת למילה היוונית העתיקה "schola", שאחת המשמעויות שלה היא "פנאי".

ההבנה שפנאי פיזי ונפשי הוא גורם מרכזי ביכולת לחוות תהליכי אינקובציה התומכים בחשיבה יצירתית באה לידי ביטוי באופן ההתנהלות של המחקר בחברה המודרנית. הקריירה של חוקרים באקדמיה מתאפיינת באווירה שיש בה עידוד, סובלנות ומתן לגיטימציה לזמן אינקובציה כמו גם ללימוד נושאים חדשים, לניסוי וטעייה ולחילופי מחשבות ורעיונות.

התנהלות זו מבטיחה את הקיום של קבוצת אנשים הצוברים כל העת ידע רב ועדכני ועסוקים בחשיבה מתמדת, ממוקדת אך גם מפוזרת ולא-מודעת, על בעיות מחקריות בתחום התמחותם. כאשר נוצר הצורך הדחוף לפתור בעיות, המלווה בדרך כלל בהשקעה מוגברת של המשאבים והקשב של החברה, קבוצה זו מצופה למנף את התובנות שצברה לפירוש המצב וגילוי הפתרון. תצפיתו המפורסמת של לואי פסטר ש"המזל מעדיף את הנפש המוכנה" מסבירה את הקשר בין ההכנה המנטלית התמידית והממושכת של חוקרים לבין היכולת שלהם להגיע לגילויים חדשים.

דוגמה מעניינת לצורך של החברה בקבוצת אנשים חיונית שפטרו אותם מלחצי היומיום מופיעה בתלמוד (מגילה, א', ג'): "איזו היא עיר גדולה? כל שיש בה עשרה בטלנין". אימרה זו מתייחסת לכך שמעמד העיר כ"גדולה", כלומר כמקום מושבה של ציביליזציה, נקבע על יסוד קיום מסגרת של "עשרה בטלנים". על פי הפרשנות, מדובר בחוג מצומצם של אנשים חכמים שהיו בטלים מכל מלאכה. ייתכן מאוד שבזכות הפריבילגיה הייחודית הזו הם היו מצופים לסגל לעצמם הסתכלות אחרת על המציאות ובשעת הצורך להציע פתרונות בלתי-שגרתיים לאתגרים חדשים של החברה. אפשר גם שעצם הקיום של אנשים העוסקים באופן קבוע בנושאים המנותקים, לכאורה, מחיי היומיום, הוא יעד חברתי בעל חשיבות רבה.

המשבר הנוכחי הוא אתגר חדש ומאיים. החוקרים במוסדות המחקר מצופים לגייס את יכולותיהם המקצועיות כדי להתמודד עם הלא-נודע. זה הרגע להזכיר שלמערכת המחקר הבסיסי, שרובה מתרכז באקדמיה, יש תפקיד ייחודי וחשוב מאין כמוהו. זוהי המערכת הציבורית המשמעותית ביותר כיום שיש בה את התנאים האופטימליים להתמודד עם אתגרי המציאות בעזרת חשיבה יצירתית, צופה פני עתיד.

הכותבת היא רקטור אוניברסיטת בר-אילן, וחוקרת במרכז המוח של אוניברסיטת בר-אילן