דעה: התנהלות זוגית ומשפחתית בימי קורונה

בימים כתיקונם אנו מכירים את הסטטיסטיקה המראה כי בין 33% ל-35% מהזוגות הרשומים כנשואים ברבנות -מתגרשים. בפועל במספר הזה גדול יותר כשאנו כוללים את הזוגות שנישאו שלא באמצעות הרבנות אלא נישואים אזרחיים, טקסי נישואים אזרחיים או נישואים בחו"ל.

עובדה נוספת שחוזרת על עצמה באדיקות היא כי מידי שנה, בסופם של חגי ראש השנה ופסח, ישנו גידול בבקשות לפתיחת תיקי גירושים. סטטיסטיקה זו משקפת את התוצאה של כינוס ביתי בחופשות חג אלה, חופשות אלה מציפות ביתר שאת את הבעיות שבני הזוג והמשפחה חוו לאורך כל השנה, אלא שבתקופה שכזו הדבר מתעצם הרבה יותר, מעצם "שהות הביחד" בבית, חוסר היכולת להכיל, עצבנות יתר, הילדים שהם "מנוע" שמייצר צרכים ודרישה לפתרונות לחוסר המעש. על כל אלה באות אי הבנות בין בני הזוג.

לימי הקורונה, לצערי הרב, אין כל דומה לאותן חופשות חג שתיארתי, בעייתיות ככל שיהיו.

הקורונה הגיע לפתחנו ללא כל הכנה, היא פגשה אותנו בהפתעה כשאנו לא מכירים ולא מוכנים לאירוע עולמי שכזה ובסוף היום הוא מתנהל בבית האישי והפרטי שלנו.

הקורונה הביאה איתה לא רק את השהייה בבית, אלא את ההגדרה של סגר ובידוד. סגר כי אנו אפילו לא יכולים לאפשר לנו לצאת "לנשום אוויר". בידוד במובן שאנו נאלצים בהכרח לבודד ולנתק את עצמנו מהמשפחה הגרעינית והחברים. אימא, אבא, סבתא וסבא אשר היו חלק מהתנהלותנו בשוטף בסיוע, בעזרה ובשמרטפות גם הם כבר לא חלק מהיום יום ומהשגרה.

על כל אלה מתווסף קושי נוסף ומהותי להתנהלות הבית, הזוגיות והמשפחה. מדובר על הקושי והלחץ הכלכלי באופן הבוטה והקשה ביותר שהכרנו, החשש של איבוד הפרנסה, סוגיה שכשלעצמה מייצרת לחץ ודאגה ואינה מוסיפה בחלק גדול מהמקרים להתנהלות מכבדת, מכובדת ונוחה. הלחץ שנגרם כתוצאה מהריחוק ממקום העבודה, המשפחה והחברים יש בו כדי להחמיר את הלחצים ולהביא לכדי סכסוכים.

חוקים חדשים הביאה הקורונה, ובעיקר היא הביאה איתה באופן הנוכח ביותר את אי הוודאות באשר למקור הפרנסה - בין אם אנחנו שכירים או עצמאים. אי הוודאות והפחד הם מוטיב פסיכולוגי ידוע שמאיץ רגישות, עצבנות ודאגה. הפרנסה היא ערך בסיסי, אשר מעבר לפרקטיקה שמאפשרת תשלום חשבונות מייצרת פן פסיכולוגי של ביטחון וכמובן בימים שבתיקונם אומרת עלי "מי אני" ו"מה אני שווה". ביכולת להתפרנס יש סוג של שליטה על החיים, ולבטח האפשרות הבסיסית לשרוד ולהתנהל במובן של תיכנון העתיד.

הקורונה נטלה ממאות אלפי אזרחים את הביטחון "לשלוט על החיים", גם אם הוא היה "לכאורה" ההשפעה הפסיכולוגית של איבוד הפרנסה. יש בה נזק וסכנה גדולה מהמהות עצמה. במצב שכזה עשוי הפחד לנהל אותנו.

כשנהפוך את המילה פחד, נקבל את המילה דחף. לפחד במובן הכללי ישנם שני צדדים: יש בו כדי להעיר אותנו, יש בו כדי לגרום לנו לדריכות, אבל יש בו גם את הצד השלילי שמביא אותנו לחוסר שליטה, להתנהגות לא אחראית, בעיקר אם קודם לכן השגרה הייתה עבורנו מקור ליציבות, מקור ליכולת השליטה שלה אנו נדרשים, ועכשיו המציאות המוכרת התהפכה עלינו.

אי היכולת לצפות עתיד ולהתפרנס מייצר פחד קיומי. זה עשוי להביא לדיכאון ולערער איזונים בתא המשפחתי וכמובן להביא לידי מחלוקות.

כשכל אלה מתקיימים ובאים על רקע בית או זוגיות שלא הייתה קודם לכן במתכונת יחסים בריאה, הרי שהדבר מציף רגשות נוספים, עם כעסים וחוסר יכולת הכלה. התוצאה היא הרעה ביחסים עד גדי אלימות מילולית ופיזית. לאחרונה דיווח משרד הרווחה על עליה של 760% במקרי אלימות בקרב משפחות, אלימות שהופגנה על ידי נשים וגברים גם יחד.

ראוי לציין כי מצב אנומלי זה הוא רלוונטי גם לבתים ומשפחות שמבחינתם לא חוו קשיים בהתנהלות הזוגית שלהם, אך כאמור תנאים חדשים ובלתי מוכרים אלה מביאים אותם להכיר בהכרח התנהלות שונה של בני הזוג שלהם והדבר עשוי לייצר בעיות בקשר שלהם לעתיד לבוא.

הציניקנים אומרים כי בסוף ימי הקורונה נגלה שני סימפטומים עיקרים שיבואו לידי ביטוי: או באמצעות ילודה מוגברת של ילדי קורונה - Baby Corona - והשני יבוא לידי ביטוי בכמות הבקשות לפתיחת תיקי גירושים ופירוק משפחות ובתים, ולאספקט הקיומי הכלכלי יש משקל לא מבוטל בנושא לאורך זמן.

בהינתן שאלה העובדות ואלה גם מוכרות לרשויות המדינה, ולצערי כמו אזרחים רבים אני חווה כאוס בהחלטות משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה וביכולות לתת מענה למובטלים הרבים, הייתי מצפה שמי מבין הגורמים האחראים ייקח על עצמו את האחריות ההסברתית, או יפעיל מוקד שיעזור ויסייע במתן הדרכה כלכלית כיצד נכון וניתן להתנהל בימים אלה על מנת להקטין תסכולים וחרדות.

בהינתן שזהו אסון בינלאומי שניחת על האזרחים, הרי אחריותה של המדינה לספק תשובות, סיוע ועזרה. במתן ייעוץ ככלי הרגעה יש בהם תרומה לא פחות חשובה מפיצוי כספי.

סוגיה נוספת שעשויה להדאיג וביום שאחרי תישאר "מנת חלקו של האזרח הקטן", היא מדיניות בנק ישראל והתנהלות הבנקים כתוצאה מתשלומים שלא שולמו, צ'קים והוראות קבע שלא כובדו. עד כה אין החלטה ברורה אשר מטרתה לשמור על האזרח ביום שאחרי, נוסף למכלול הקשיים שבהם הוא ימצא את עצמו תתווסף הסכנה וההגדרה שלו כ"מוגבל" או ככזה שאינו זכאי לקבל תקרת אשראי כפי שהיה בעבר, דבר שיש בו כדי להכביד על בניית העתיד.

לצערי, צעדי הבנקים נכון להיום הם בבחינת אשליה ובעיקר ניצול הזדמנות של מצב בו ישנה הקשבה אליהם, לאור נתוני הצפייה והשמיעה במדיה, זהו ניסיון ליצירת תדמית חיובית עבורם בקשר המושג "ערבות הדדית", שבפועל אין בו כל ממש.

הפרסומים שנקטו הבנקים, יש בהם ניצול הזדמנות ציני שבעיקר מבקש לשרת את תדמיתם. ההבטחות על דחיית הלוואות, מלווה בתשלום ריביות חריגות (ריבית על ריבית), הבטחות להתחשבות והגדלת מסגרות אשראי מתקיים ברובו לאלה שבימים כתיקונם "זכאים לזה" המדיניות המוכרת של מתן "מטרייה בקיץ" לאלה שנזקקים, לו לרוב, מתקיים לצערי גם בימים אלה ונדמה לי שבעיקר זו אחריותו של בנק ישראל לקבוע צו שעה אחר ולא רק בהיבט הכלכלי אחא גם בהיבט שלוות הנפש והרוגע שהציבור ומשרי הבית זקוקים לו מאוד בימים אלה.

הכותב הוא יועץ זוגי, מומחה להתנהגות צרכנים