קו המשווה | פרשנות

פרשנות: הסיפור המוזר על מיזורי הקטנה שתובעת את המפלגה הקומוניסטית הסינית

התובע הכללי הצעיר והימני מאוד של מדינה קטנה במערב התיכון של ארה"ב גורר את המשטר הסיני לבית משפט אמריקאי • אין לתביעה סיכוי, אבל היא מתיישבת עם מאמץ בחירות של טראמפ להטיל את אשמת הנגיף על סין ולתאר את ג'ו ביידן כמשרת של האינטרסים הסיניים

נשיא סין שי ג'ינפינג (במרכז) בוועידת המפלגה הקומוניסטית בסין / צילום: Ju Peng, Associated Press
נשיא סין שי ג'ינפינג (במרכז) בוועידת המפלגה הקומוניסטית בסין / צילום: Ju Peng, Associated Press

בינואר 2020, דונלד טראמפ האמין שהוא יוכל לחזור ולהיבחר לנשיא על יסוד השגשוג הכלכלי: הבורסה גאתה, האבטלה הייתה הנמוכה ביותר זה 60 שנה, ומלחמות־הסחר שלו הניבו הסכמים או הבנות, שעמדו להועיל למאזן התשלומים של ארה״ב ולתעשיותיה.

בראיון טלוויזיה (בערוץ הפיננסי CNBC), ב־22 בינואר, נשאל טראמפ על הגילוי של חולה ה־Covid-19 הראשון על אדמת ארה״ב. השם המדעי עדיין לא הומצא. אז עדיין קראו לזה רק ״נגיף הקורונה״. האם עלינו לחשוש מפני מגפה? שאל המראיין.

״לא. בהחלט לא״, השיב הנשיא. ״זה נמצא תחת שליטתנו המלאה. זה אדם אחד שהגיע מסין, וזה בשליטתנו הגמורה. הכול יהיה בסדר גמור״.

להלן שאל אותו המראיין, בנימוס מופלג, אם הוא מרוצה ממידת השקיפות שנוהגת סין בפרטי המגפה המשתוללת בתחומיה. ״האם אתה סמוך ובטוח שאנחנו עומדים לדעת כל מה שאנחנו צריכים לדעת מסין?״

הנשיא לא היסס. ״כן, בהחלט. כן, בהחלט. יש לי מערכת יחסים אדירה עם הנשיא שי. עתה זה חתמנו על העסקה הגדולה ביותר מאז ומעולם, כנראה״. והוא חזר על גדולתה של העסקה, ועל גדולתם של היחסים. אף מלה אחת של דאגה בעניין הקורונה.

"תודה לנשיא שי!״

בימים הבאים הוא חזר וצייץ הבעות אמון בטיפולה של סין בקורונה, עם ביטויים חוזרים של ״תודה לנשיא שי!״ ו״אני חושב שיחסינו עם סין עשויים להיות הטובים ביותר זה זמן רב מאוד מאוד״.

אין לנו כאן המקום להביא את מלוא השתפכויותיו בשבח סין, ובייחוד בשבח נשיאה. אבל מונחים לפנינו ציוציו מ־27 בינואר, מ־29 בינואר, מ־30 בינואר (ארבע פעמים), 2 בפברואר (ראיון עם שון האניטי בפוקס), 7 בפברואר (תיאור מתמוגג של שיחת טלפון בינו לבין שי), 10 בפברואר (בעצרת בחירות, ״יש לנו רק 11 מקרים, וכולם משתפרים״), 13 בפברואר (״12 מקרים, והם משתפרים״).

ב־13 בפברואר מתחיל להיתקע לנשיא משהו בגרון. מראיינו ברשת פוקס, הראלדו ריברה, שואל אותו אם הסינים אמרו לו את האמת. ״ובכן״, פותח הנשיא את תשובתו, ״זה משהו שלעולם אין לדעת״, אם כי הוא אינו מרחיב את הדיבור על ההסתייגות הזו, הראשונה כנראה שבקעה מפיו.

במרץ הוא כבר ידע שהכלכלה עוצרת בחריקה, שהבורסה מתמוטטת, שתעסוקת־השיא מפנה מקום לאבטלת־שיא. באפריל הוא יודע שיהיה קשה מאוד, אולי בלתי אפשרי, להחזיר את המשק אל שגשוג מלא לקראת הבחירות בנובמבר.

הוא זקוק להסברים, שיסירו כל חשד של אוזלת־יד מעצמו. לבביות יחסיו עם הנשיא שי ג׳ינפינג, יעילותה של ממשלת סין ושקיפותה אינן מטבעות העוברים לבוחר. זה הזמן לעשות פניית פרסה חדה, ולהגיד את ההיפך: סין אשמה, סין רעה, סין שיקרה, סין הרסה, סין רוששה; וגם ג׳ו ביידן אוהב את סין, וסין אוהבת את ג׳ו ביידן.

אתמול, 21 באפריל, כנראה בפעם הראשונה בתולדות ארה״ב, אחת ממדינותיה תבעה לדין ארץ זרה בבית משפט אמריקאי. מיזורי, מדינה צנועת־אוכלוסין במערב התיכון, המתפארת שיש בה יותר חוות מאשר בכל מדינה אחרת זולת טקסס, מאשימה את סין שממשלתה שיקרה לעולם החיצון, והשתיקה אזרחים סיניים אשר הקדימו והתריעו מפני המגפה.

את התביעה הגיש התובע הכללי של מיזורי, אריק שמיט, בבית משפט פדרלי מחוזי בג׳פרסון סיטי, עיר הבירה של מיזורי. הנתבעים הם שלושה משרדי ממשלה בבייג׳ינג, שתי ממשלות מקומיות, שתי מעבדות וגם, ליתר בטחון, המפלגה הקומוניסטית של סין על מאה מיליון חבריה. שמיט מאשים אותם ב״עיוות האמת, חיפוי ופעולות עונשין כדי להסתיר את חומרת ההתפרצות של Covid-19 משאר העולם״.

מה ייצא לשמיט מזה?

יש אולי מידה כלשהי של יומרנות בהתייצבותו של פרקליט פרובינציאלי ממדינה קטנה בארה״ב נגד ממשלתם של מיליארד וחצי סינים. אבל את מעשהו של שמיט צריך להבין בקונטקסט פוליטי אמריקאי.

תובעים כלליים של מדינות בארה״ב נבחרים בבחירות כלליות, ונהנים מדרגה ניכרת של עצמאות. הכהונה הזו היא לעתים קרובות קרש קפיצה לכהונות בכירות בהרבה ממנה, כמו מושל המדינה, או הסנאטור שלה בוושינגטון. שניים מקודמי-קודמיו של שמיט היו שרי המשפטים של ארה״ב. קודמו המיידי נבחר ב־2018 לסנאטור, ומדברים בו נכבדות כמועמד אפשרי לנשיאות יום אחד מטעם המפלגה הרפובליקאית.

בחירתו היא שפינתה את המושב בשביל שמיט. הוא לא נבחר, אלא מונה בשנה שעברה, ויהיה עליו להתמודד בבחירות הכלליות בנובמבר. התביעה נגד סין תועיל ללא ספק לסיכוייו, גם, או אולי בעיקר מפני שהיא טבועה בחותם טראמפ. מיזורי הצביעה לטובת טראמפ ברוב עצום ב־2016, ותעשה כן אל נכון גם השנה. היא חפצה ביקרו של הנשיא, והנשיא רגיל לעודד את מעריציו להצביע בעד מעריצים אחרים.

מה ייצא לטראמפ מזה?

מה יוצא לטראמפ מתביעה נגד סין, שאין לה כמעט כל סיכוי, מפי שחוק אמריקאי בן 45 שנה מעניק חסינות רחבה לממשלות זרות מפני תביעות בבתי משפט אמריקאיים? ובכן, היא עוזרת לו במאמץ הדמוניזציה המתרחב שלו. התקפות על סין עזרו לו במערכת הבחירות הקודמת; הוא מקווה שהן יעזרו לו במערכת הבחירות הנוכחית.

מרכז פיו (Pew) בוושינגטון, מקור מוערך של סקרי דעת קהל, בדק בחודש שעבר ומצא, כי 66% מן האמריקאים רואים את סין בשלילה. הסקר התפרסם בדיוק אתמול, בסמיכות זמנים מקרית לתביעה של שמיט. 71% ממרואייני הסקר דיברו בגנותו של נשיא סין, שטראמפ הרבה כל כך לקלס. 62% הביעו חשש מפני התגברות כוחה הפוליטי והצבאי של סין.

הנטייה האנטי־סינית אמנם מודגשת יותר בין רפובליקאים, אבל גם אצל הדמוקרטים רוב גדול מתייחסים אל סין בשלילה. המגמות האלה הואצו מאז תחילת השנה, אבל הן עמדו בסימן עלייה בשנתיים האחרונות. בעשר השנים הראשונות של המאה, רוב קטן של האמריקאים דווקא התייחסו בחיוב אל סין.

לפני שבועיים ניתנה עדות ברורה שדונלד טראמפ מאמין, כי איבה גלויה לסין - שכרה האלקטורלי בצידה. מטה הבחירות שלו הפיץ תשדיר, המתאר את ביידן כמשרת של האינטרסים הסיניים. פגישה פנים אל פנים עם נשיא סין שי נזקפת לחובת ביידן, אף כי טראמפ אירח את שי בלבביות ניכרת במועדון הגולף הפרטי שלו בפלורידה; ותיאר אותו בהתפעלות כ״מלך סין״, לאחר שנפטר מן ההגבלות החוקתיות על אורך כהונתו, ב־2017.

התשדיר אפילו כלל מעמד שבו נראה ביידן בחברת סיני לא מזוהה, שכן זוהה מייד כאזרח אמריקאי ממוצא סיני, גארי לוק, המושל לשעבר של מדינת וושינגטון, שגריר ארה״ב בבייג׳ינג בימי הנשיא אובמה. ״ביידן מסוכן לאמריקה״, מכריז התשדיר, ללמדך מה מצפה לנו בחודשים הבאים.

׳ועד פעולה פוליטי׳ (ישות חוקית בארה״ב, שלא זה המקום להסביר את מורכבותה), הפועל לטובת טראמפ, התחיל בשבוע שעבר מערכה במדינת מישיגן, אחת הקריטיות ביותר בבחירות של נובמבר, לתאר את המועמד הדמוקרטי לנשיאות כ״ביידן של בייג׳ינג״ (בטווויטר, BeijingBiden#).

אסטרטג רפובליקאי ותיק, כריס לאצ׳יוויטה, צוטט ב׳ניו יורק טיימס׳: ״טראמפ תמיד מצליח כאשר יש לו דחליל - וסין היא דחליל מושלם״. הבעיה היא שהדמוקרטים לא יתקשו לשדר אוסף הרבה יותר גדול של קטעי וידיאו, שבהם נראה טראמפ מתגפף עם אנשי ממשל סיניים וחולק להם מחמאות. לבחירות האלה יש הפוטנציאל ליהפך למאבק על עוצמת המסרים האנטי־סיניים של כל אחד משני הטוענים העיקריים לנשיאות.

מי המציא את האיידס?

סין יכולה להאשים בייחוד את עצמה. הטענות הכלולות בכתב האישום נגדה במיזורי מעוגנות בעובדות, כולל חיפוי והשתקה. יתר על כן, הסינים מוסיפים חטא על פשע.

דובר משרד החוץ שלהם, ג׳או ליג׳יאן, שנעשה אולי הדיפלומט הפופולרי ביותר במשרד החוץ הסיני בזכות האגרסיביות של סגנונו, הגיב אתמול על התביעה במיזורי בטענה הניצחת שנגיף האיידס נולד בארה״ב, אבל איש לא תבע את האמריקאים למשפט על הנזק שהם גרמו לשאר האנושות.

זה שקר כה וולגרי עד שקשה להאמין במקריותו. נגיף האיידס נולד באפריקה, וממצאים רפואיים הראו, כי תסמיניו תועדו בבתי חולים במזרח אפריקה עוד במחצית הראשונה של המאה העשרים, שלושים או ארבעים שנה לפני הופעתו באמריקה.

דיסאינפורמציה היא עכשיו כלי רב־שימוש באמתחתם של משטרים אוטוקרטיים, וסין מצטיינת. ג׳או ליג׳יאן הנ״ל התחיל את עלייתו המסחררת בהאשמה ש״הצבא האמריקאי הביא את המגפה לווהאן״, עיר המחוז שבה כנראה נולד הנגיף. ממשלת סין לא התנערה מן הדובר החרוץ. ההאשמה עוררה תחילה את טראמפ ואת מזכיר המדינה פומפיאו להגיב ברוגז, ולדבר במשך ימים אחדים על ״הנגיף הסיני״ ועל ״נגיף ווהאן״. אבל הרוגז, או לפחות הביטוי הזה של הרוגז, לא האריך ימים.

ה׳וול סטריט ג׳רנל׳ כותב הבוקר, כי מחלקת המדינה בוושינגטון הגיעה למסקנה שסין, רוסיה ואיראן מנהלות מערכת דיסאינפורמציה ״מתואמת ואינטנסיבית יותר ויותר״, כדי להבאיש את ריחה של ארה״ב ולייחס לה את משבר הקורונה. אבל לא ברור מן הדוח המצוטט אם המסקנה הזו מיוסדת על עובדות, או על התרשמות.

דרישת שלום מן הים הדרומי

ביטוי נוסף להידרדרות ביחסי ארה״ב עם סין בא מזירה אחרת, הרחק מן הקורונה: שתי אניות מלחמה אמריקאיות הפליגו אל תוך ים סין הדרומי, שסין תובעת ריבונות מלאה עליו. ארצות אחרות לחופי הים הזה כופרות בטענה הסינית, והספינות האמריקאיות התקרבו אל חופיה של אחת מהן, מלזיה, שהסינים מנסים למנוע אותה מלקדוח נפט.

תאבונה הטריטוריאלי של סין לא שכך כלל בימי הקורונה, אלא אדרבא, באחרונה נרשמו גילויים עוד יותר אגרסיביים שלו. ארץ נוספת לחופי הים הזה, וייטנם, האשימה החודש את סין בניגוח סירת דיג וייטנאמית ובהטבעתה.

תביעת הריבונות של סין מיוסדת על התיישבות באיים זערוריים, לפעמים לא יותר מסלעים בלב ים, וביצירת עמדות צבאיות ואלקטרוניות עליהן. לא פעם, סין מרחיבה את האיים האלה באופן מלאכותי. ארה״ב אינה מכירה בתביעת הריבונות הסינית, ומומחים צבאיים ואסטרטגיים חוששים שהחיכוכים באיזור עלולים יום אחד לצאת מכלל שליטה ולחולל עימות.

איך ליישב את כל זה עם ההתפארות החוזרת של הנשיא, שהוא הצליח לקבל התחייבות סינית לרכוש מוצרים אמריקאיים ב-250 מיליארד דולר? ובכן, קשה ליישב, וסגנונו של הנשיא משתנה מיום ליום במידה הגורמת אי נוחות לאנשי מטה הבחירות שלו. משמעת עצמית אינה מתכונותיו העיקריות.

______________________

רשימות קודמות ב yoavkarny.com וב https://tinyurl.com/yoavkarny-globes

ציוצים (באנגלית) ב twitter.com/YoavKarny