פרשנות: יש מנצחים בבורסה הפוליטית הקורסת

כמו בבורסה קורסת, גם בפוליטיקה של עידן המגפה ושל השבר הכלכלי הגדול יש מנצחים פוליטיים. זה מובן מאליו. זה אנחנו יודעים עוד מן הפעמים הקודמות, בין שזו 1929 ובין שזו 2008.

ההבדל אולי הוא במצב הסבלנות. בפעמים הקודמות, הניצחונות היו תוצאה של סבלנות פוקעת. הפעם בוחרים מאריכים את רוחם. זה אומר שרצינות באה על שכרה, או שחרדה מניבה זהירות.

הפוליטיקאי בר המזל ביותר בעולם הדמוקרטי הוא נשיא דרום קוריאה. לפני משבר הקורונה, מניותיו הפוליטיות עמדו בסימן שקיעה, ומפלגתו התכוננה לתבוסה ניצחת בבחירות לפרלמנט (נפרדות מן הבחירות לנשיאות). הדרום קוריאנים התנסו במשבר הקורונה החמור הראשון מחוץ לסין. התנהלותם אישרה את מעמדה של דרום קוריאה כארץ מודרנית, מאורגנת ורצינית.

ההצבעה בדרום קוריאה הייתה בעצם אקט היציאה החלקית מן הסגר. מפלגת הנשיא זכתה ברוב המושבים באסיפה המחוקקת, הישג כמעט ללא תקדים.

היא יודעת על מה היא מדברת

לא הצבעה בפועל אלא סקרים מראים כי הקנצלרית של גרמניה, אנגלה מרקל, היא המנצחת הגדולה ביותר מבין מנהיגי הדמוקרטיות המערביות. על-פי אינדקס הסקרים של "פוליטיקו", נכון ל-17 באפריל, הקואליציה של שתי מפלגות המרכז-ימין בראשות מרקל הייתה מקבלת 37% מן הקולות אילו הבחירות היו נערכות עכשיו (הן צפויות ב-2021). בתחילת מארס הן קיבלו 27%.

מרקל קנתה את עולמה בימי המשבר הכלכלי הגדול הקודם, מ-2008 ואילך. היא הרשימה את כל צופיה (לפחות הגרמנים) ביציבות אחיזתה בהגה ובקור רוחה. היא התקרבה לאבד את עולמה לפני חמש שנים, בימי השיא של משבר ההגירה, כאשר הניחה למיליון פליטים להציף את גרמניה. עונשה היה כניסתה של מפלגת ימין קיצונית לפרלמנט, בפעם הראשונה מאז הבחירות של 1932. אבל לעת בלותה הייתה לה עדנה. נראה שהגרמנים חוזרים ומעריכים את הצירוף של יציבות ושל קור רוח. למרקל צומח יתרון ניכר מן הרקע המדעי שלה. היא פשוט יודעת על מה היא מדברת.

היא אינה היחידה בדמוקרטיות האירופיות שהטיפול בקורונה הבריק את מקטורנה. ראשי ממשלה ימניים באוסטריה ובהולנד משפרים את מעמדם בסקרים במידה ניכרת; וראשי ממשלה סוציאל דמוקרטיים משתפרים בסקרים בשוודיה ובדנמרק. אפילו עמנואל מקרון, הנשיא שהצרפתים אוהבים לשנוא כמעט מיום כהונתו הראשון, עומד עכשיו על 40% פופולריות, 10% יותר מאשר בקיץ שעבר.

בוריס, כמו מתוך שינה

קשה לדעת איפה עומד בוריס ג'ונסון. כנגד פקטור האהדה למנהיג הראשון שניצל מטיפול Covid19 נמרץ עומד הקטרוג החמור על קלות הדעת שבה נהג בנגיף בתחילת התפשטותו. "סאנדיי טיימס" של לונדון פרסם השבוע כרוניקה מצמררת של המחדל תחת הכותרת "38 הימים שבהם בריטניה צעדה לעבר אסון כמתוך שינה".

מה אירוני הוא שג'ונסון, המחקה את סגנון הדיבור של ווינסטון צ'רצ'יל ואת לשון הגוף שלו, וכתב ביוגרפיה של המדינאי הגדול, לא הצליח לנצל את המשבר הזה כדי להתעלות אל מעלת צ'רצ'יל. מותר להניח שאילו צ'רצ'יל היה נפצע קשה בהפצצה גרמנית בימים הראשונים של הקרב על בריטניה, הבריטים היו זוכרים אותו לטובה, אבל לא היו שומעים לעולם את "אף פעם אחת בקורות המלחמות לא חבו כה רבים כה הרבה לכה מעטים". הבריטים היו זקוקים לצ'רצ'יל לא פצוע ולבוריס לא חולה. יחידת הטיפול הנמרץ הייתה נחסכת ממנו אלמלא הקל ראש בנגיף.

 שער הסאנדיי טיימס, השבוע. "38 הימים שבהם בריטניה צעדה לעבר אסון כמתוך שינה" / צילום: צילום מסך

מרקל, בניגוד לאחרים, אינה מתכוונת להפקיד את הצ'ק שלה בבנק. מנוי וגמור איתה לסיים את הקריירה הפוליטית שלה בעוד שנה וחצי. היא תכהן עד אז 16 שנה ויותר.

להצהיל - או להיות צ'רצ'יל

חוקת ארה"ב מגינה על אמריקאים, לטוב ולרע, מפני מנהיגים ללא תאריכי תפוגה. שמונה שנים הן המקסימום, ותקופת הכהונה השניה מצטיינת בדרך כלל בשקיעה הדרגתית. אבל הנשיא האחרון שוויתר על הניסיון לחזור ולהיבחר היה קלווין קולידג', לפני 92 שנה.

בניגוד לידידו בוריס, דונלד טראמפ לא ניסה מעולם לחקות את צ'רצ'יל. המילים "אינני יכול להבטיח לכם אלא דם, יזע ודמעות" לא היו מצליחות לבקוע מגרונו של נשיא המאמין שמשימתו העיקרית היא להצהיל את העם האמריקאי (בלשונו שלו). בימי הווירוס הראשונים הוא חזר והביע את התקווה ש"יהיה נס", והקורונה תואיל לדלג על אמריקה. "נשיא של ימי מלחמה", כפי שהוא קורא לעצמו, אינו מייחל לנסים.

הנשיא החמיץ את ההזדמנות לעלות אל דרגה גבוהה יותר של מנהיגות, זו הנובעת מן הצירוף של שכל ישר ושל פסימיות בונה. שני שלישים מן הנשאלים בסקר אחרון של מרכז פיו (Pew) אמרו כי אין הם סומכים על המידע שהנשיא מספק. איש לא היה פוקד עוון כזה על צ'רצ'יל.

בהיעדר פוזה צ'רצ'יליאנית, המגינה על בעליה מפני התוצאות של חדשות רעות, טראמפ זקוק להרבה חדשות טובות בששת החודשים הבאים.

בסופו של דבר, אין לנו כמובן כל מושג מה יהיו התוצאות הפוליטיות ארוכות הטווח של המשבר הזה. טראמפ עצמו עלה לשלטון שמונה שנים לאחר משבר הסאב-פריים, שהאמריקאים קוראים "המיתון הגדול", ובקשר ישיר איתו. שמונה שנים הפרידו בין המשבר ליציאת בריטניה מאירופה. שמונה שנים הפרידו בינו להתמוטטות המערכת המפלגתית בצרפת. עשר שנים לניצחון היסטורי של השמאל במקסיקו ולתבוסה ניצחת של השמאל בברזיל. הקשר ברור, אם כי לא תמיד אחיד, אבל מאלף הוא העיכוב בהתממשותו.

העולם של מחר והעולם של מחרתיים עשויים להיות שונים זה מזה במידה שעדיין אינה עולה על הדעת. אנחנו נוסיף להציע כאן ניחושים.