דעה: האם הפוסט-אמת מתה מקורונה?

אי-הוודאות שמאפיינת את משבר הקורונה מספקת בסיס לאינספור שקרים ותיאוריות קונספירציה: החל מכך שבצל ואקונומיקה מהווים חיסון או שאריות מסתובבים ברחובות מוסקבה, וכלה בכך שהיהודים מפיצים את הנגיף, ושחסן נסראללה נדבק גם הוא. יחד עם זאת, קשה להתעלם מכך שהמוצר הכי מבוקש כיום הוא עובדות. כולם משתוקקים לניתוח מקצועי מבוסס עובדות, למודלים מתמטיים ואפידמיולוגיים ובאופן כללי - לאמת, כפי שהיא באמת.

אלה חדשות מפתיעות, כי עד לפני כמה שבועות חיינו בעידן של פוסט-אמת. חוקרים ומומחים, אלה שהופקדו משך שנים על ניתוח מקצועי מבוסס עובדות, מצאו את עצמם תחת מתקפה והאמון בהם ירד: נטען כי הם מוטים פוליטית, ממומנים על-ידי חברות מסחריות, וכי האוניברסיטה של החיים מלמדת יותר מאשר מחקר מדעי.

ואז באה הקורונה והביאה איתה מאמץ חדש להבין את המציאות. הציבור דורש עובדות וצורך אותן בכמויות ענק. אמצעי התקשורת מציבים את הרופאים ואת אנשי המדע והנתונים בחזית. הרשתות החברתיות נותנות עדיפות לאתרים אמינים, מאפשרות לדווח על מידע שקרי ומשתפות פעולה עם מנגנונים לבדיקת עובדות. שורה של מנהיגים פופוליסטים יישרו קו עם הניהול המדעי של המשבר, אחרי שמצאו את עצמם בריאליטי אכזרי וקטלני המעניש אותם מיידית על הסתמכות היתר שלהם על תחושות בטן.

אם כחלק מן התופעות שיישארו איתנו ביום שאחרי הקורונה - כמו למידה מרחוק ועבודה מהבית - תהיה גם החזרה לשיח מבוסס עובדות, אלה הן חדשות טובות בתוך ים הקושי. אבל יש לזכור כי המשבר ואי-הוודאות האופפת אותו חושפים גם את המגבלות של העובדות ושל המומחים. העובדות לא תמיד יודעות לספר סיפור בלי שיפוט, הערכה, ביקורת ומסגרת נכונה להבנתן.

המומחים עומדים חיוורי פנים כי המגפה לא מתנהגת לגמרי לפי הספר שלהם. ומי בכלל מומחה למצב החדש שנוצר? רק רופאים? מכל סוג של התמחות? האם גם אנשי דאטה ונתונים שהופכים ל"אפידמיולוגים בכורסה" רק מפני שהם יודעים לתאר באמצעות גרפים תופעות מתמטיות? כלכלנים שיודעים לתאר את מתווה היציאה מהמשבר? היסטוריונים שיודעים לחזות את העתיד? אנשי ביטחון שיודעים לעשות השוואות לאיומים מתחום המלחמה?

החשש הוא שככל שהמשבר יתמשך, כך יפחת האמון במומחיות ובעובדות, ונחזור לוויכוח הפוליטי שמבוסס על רגשות ודעות. אכן, ככל שהקהילה המדעית תתקדם במחקר, כך יהיו יותר מאמרים שיסתרו אלה את אלה, וזה חלק מן הקושי שהיה תמיד לברר את המציאות ולהבין אותה.

אולם האחריות לכך שהשיח ימשיך להיות שיח מבוסס עובדות היא על המתווך העיקרי של השיח - אמצעי התקשורת. כדאי להתבונן גם על המתרחש עכשיו: למשל, לאמצעי התקשורת עצמם אין עורכים מדעיים שיכולים להבין ולתקשר בעצמם את המערכת המסובכת. נדב איל מחדשות 13 זוכה לתשבחות על כך שהוא מתווך ידע ומידע המתפרסמים בחו"ל, אבל הוא החריג המלמד על הכלל. ככל שהתקשורת תידרש למלא עוד שעות מסך, נראה עוד "כוכבים" שמטרת הבאתם היא לעורר מהומה ולהגיש לציבור את המנה היומית של ויכוחים עקרים וצווחות מיותרות.

האחריות היא גם על מקבלי ההחלטות, שצריכים לנהוג בשקיפות כלפי הציבור בעובדות ובממצאים שעליהם הם מבססים את המדיניות שלהם, ולא לנהוג בהם כאילו היו סודות צבאיים; על המומחים עצמם, שנדרשות מהם צניעות ומחשבה שנייה בטרם יגישו את מסקנותיהם לציבור בטון פסקני; ועל הרשתות החברתיות, שיצטרכו להתמיד במלחמה בהפצת דיסאינפורמציה.

ההבדל בין אמת לפוסט-אמת אינו הבדל של יכולת אלא של רצון לחזור לשיח מבוסס עובדות. משבר הקורונה, במובן הזה, יכול לסייע, וחבל יהיה אם בסופו נחזור שוב לשיח המבוסס על פוזיציה ולא על המציאות. 

ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר היא עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה. תא"ל (מיל') איתי ברון הוא סגן ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי. 

*** גילוי מלא: ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר חיברה את הקוד האתי של "גלובס"