פרשנות: שיכון מורחב - מה עומד מאחורי ההחלטה של ליצמן לעזוב את תיק הבריאות, ומה הוא מתכנן בתחום הדיור

הפגישה של השר יעקב ליצמן ביום שישי עם האדמו"ר מגור, נועדה רק לקבל אישור סופי למהלך שהחל כבר לפני כשלושה שבועות להעברת ליצמן ממשרד הבריאות למשרד השיכון.

הסיבות לכך רבות, אבל לפי גורם מקורב לליצמן היוזמה באה מתוך המעגל הסגור של חסידות גור, ליצמן קיבל אותה בשמחה, והאדמו"ר נתן את ברכתו. ליצמן כזכור סירב בתוקף לוותר על התפקיד כאשר במשא ומתן בין גנץ לנתניהו דרש גנץ את תיק הבריאות, בין השאר כדי להצדיק את עצם כניסתו לממשלה, ממשלת חירום לטיפול בקורונה.

במהלך השיחות בין נתניהו לליצמן הציע לו ראש הממשלה שורה של תיקים חלופיים, ובהם תיק השיכון. ליצמן כאמור סירב בתחילה, אך כשהביא את ההצעות לאדמו"ר ולחוג הקרוב, היה מי שאמר שם כי זה לא רעיון רע כל כך.

ראשית - בשל משבר הקורונה הפך ליצמן לשק חבטות של הציבור. הופעותיו הטלוויזיוניות לא מרשימות, אם לומר בעדינות. ראש הממשלה נתניהו נטל את ההובלה והקרדיט על ההצלחה היחסית בעצירת ההתפשטות, המנכ"ל משה בר סימן טוב הסתמן כעוגן של החלטות שקולות וליצמן חלה בקורונה בעצמו.

הוא הסתבך במה שנראה כהפרות של החלטות של משרד הבריאות, ולכך נוספה ההתפשטות הנרחבת של המחלה בציבור החרדי, אף שהאדמו"ר מגור היה דווקא מהמנהיגים שדי בהתחלה קראו לציבור שלהם להישמע להנחיות ולהפסיק את הלימודים והתפילות ההמוניות. ליצמן, שבעבר היה שר פופולרי יחסית, ספג חלק ניכר מהאש על התנהלות הממשלה. לא שהפופולריות בציבור הרחב היא שיקול של ממש, אבל אותו גורם בכיר מספר כי בחסידות מנסים לצאת מאור הזרקורים כלפי גור, מהחשיפות העיתונאיות על הקשרים עם אנשי עסקים בכירים, ומהמערבולות הפוליטיות.

אמש צוטט כאומר כי מיצה את עצמו במשרד הבריאות והגיע הזמן לטפל בבעיות הדיור. מקורביו דוחים את הטענה כי הוא מתחמק מביקורת על תיפקודו, ומציינים כי אף שלא הוא זה שקצר את השבחים, האחריות לסגירת השערים לזרים והצעדים הראשונים שהתבררו כיעילים במיוחד, היא שלו.

אבל הסיבה המהותית יותר היא כמובן גם תיק הנדוניה, השיכון. משרד השיכון בעבר היה מתווה הדרך והמדיניות בענייני בנייה ונדל"ן דרך הזרועות שהיו כפופות לו. ליצמן מבקש כעת להותיר בו את מינהל התכנון שעבר בקדנציה הקודמת ממשרד הפנים, ואת השליטה ברשות מקרקעי ישראל.

דרעי, שכבר דרש וקיבל את החזרת מנהל התיכנון אליו, יאלץ ככל הנראה לוותר. בעלי התפקידים החרדיים בממשלה ובכנסת אחראים במסדרת תפקידיהם על כלל הציבור אבל המוקד של פעילותם הוא תמיד צרכי הציבור החרדי, הם שליחי הציבור החרדי במסדרונות השלטון. אחת הבעיות הכואבות ביותר של הציבור הזה היא הדיור. המצוקה אמיתית, והשכונות הנבנות בריכוזים החרדיים בית שמש, מודיעין עילית, ביתר עילית, חריש ומקומות אחרים, לא מספיקות להדביק את הביקוש.

נתוני המכון החרדי למחקרי מדיניות מראים כי צפיפות הדיור בחברה החרדית היא היא גבוהה במיוחד, ועומדת על 1.42 נפשות לחדר בממוצע לעומת 0.78 בחברה הלא חרדית. רכישת דירה היא נטל כלכלי גדול עבור זוגות צעירים, ורבים מהם בוחרים לגור בשכירות.

עם זאת, בחברה החרדית נהוג לרכוש דירה עם הנישואין בגיל צעיר, ככל שמתאפשר. בקרב חרדים, שיעור משקי הבית הגרים בשכירות עומד על 29%, בדומה ליהודים לא-חרדים (30%), וזאת למרות רמת ההכנסה הנמוכה יחסית של משקי ה בית החרדים.

עבור הגרים בדירה בבעלותם, שיעור משקי הבית המשלמים משכנתה בחברה החרדית גבוה ועומד על 55%, בהשוואה ל-44% בקרב יהודים לא-חרדים.

נתון זה מעיד על הקושי היחסי שבמימון רכישת דירה בחברה החרדית. נוסף לנטילת משכנתה, הרכישה מתאפשרת גם באמצעות סיוע במימון מצד המשפחה והקהילה תוך פשרה על איכות וגודל הדירה. שיעור הצע ירים הגרים עם הוריהם בחברה החרדית עומד על 9 אחוזים בלבד, לעומת 36 אחוזים בחברה היהודית הלא-חרדית. הסיבה העיקרית היא הולדת הילדים כבר לאחר החתונה המחייבת דירה נפרדת.

הימצאות של שר חרדי במשרד השיכון מבטיחה מיקוד של המשרד בבעיות המגזר, ועשויה להביא תועלת רבה ופתרונות לאחת מבעיותיו העיקריות. ליצמן כמו גפני יטפלו כמובן בענייני כלל הציבור, אבל נוכחותם במוקדי קבלת ההחלטות מאפשרת להם לדאוג טוב יותר לשולחיהם.