פרשנות: בחזרה לעתיד - כיצד ייראה העולם שלאחר קורונה?

החיים העסקיים בעולם בכלל, ובישראל בפרט, כמשק שכחצי מהצמיחה שלו נובעת מייצוא סחורות ושירותים, מושפעים מאוד מהמגמות הגלובליות.

● הכתבה הראשונה בסדרה: לאן יחזור העולם אחרי שהווירוס ייצא מחיינו?

אחת הסכנות המאיימות על המשק הישראלי היא עתידה השנוי במחלוקת של הגלובליזציה. יש הרואים במשבר הנוכחי את המסמר האחרון בארון הקבורה של הגלובליזציה לאחר שהיא כורסמה על-ידי מלחמת הסחר ארה"ב-סין, ונתקלה בהתנגדות חזקה של כל מי שחש שפירותיה הגיעו רק לעשירון/מאיון העליון ולא אליו.

על פניו, המגפה חשפה את חולשת הגלובליזציה, את חולשת שרשרת האספקה העולמית במצבי חירום, ולפיכך אפשר שתובנה זו תביא להקמתם של מפעלים מקומיים בארצות המערב שלא תרצנה להיות תלויות יתר על המידה בסדנאות הייצור של מדינות מתפתחות, גם במחיר של עלות ייצור גבוהה יותר. מדובר בעיקר במה שנוגע לתעשיית הציוד הרפואי והתרופתי, וכן במוצרים שתלויים יותר מדי בשרשרת האספקה הטכנולוגית.

אפשר, איפוא, שהגלובליזציה של סחורות תיפגע, אם כי לא הייתי מגזים בממדים של הפגיעה, גם הואיל וזהו תהליך שלוקח זמן, ובהנחה שהעולם יחזור לקדמותו, הלקח של תלות עשוי להישכח.

גשם של כסף מן המרומים

אבל, וזהו אבל גדול, הגלובליזציה, להערכתי, לא רק שלא הולכת לשום מקום, אלא שבחשבון הכולל היא גם תתחזק. הגלובליזציה של השירותים תתעצם כחלק מלקחי המשבר. אי אפשר יהיה לעצור אותה ואי אפשר יהיה בלעדיה, והמשבר ופתרונו יוכיחו זאת. ללא שיתוף פעולה בינלאומי בתחום הרפואי ובתחום הכלכלי יהיה קשה, עד בלתי אפשרי, להימנע ממיתון ממושך.

הגלובליזציה אולי סייעה לווירוס להתפשט, אבל היא תהיה זו שתהרוס אותו. החדשנות הטכנולוגית משולבת כל כך חזק בגלובליזציה והן תלויות זו בזו כל כך חזק שאין אפשרות להפריד ביניהן.

מה נעשה עד כה לריכוך ההשפעות הכלכליות של המשבר ששיתק בבת אחת את הפעילות הכלכלית בעולם כולו?

המכנה המשותף כמעט לכל המדינות הוא הדפסת כספים - "הליקופטר" הממטיר גשם של כסף מן המרומים. איך שלא מסובבים את זה, ברור לכל שהזרמה מסיבית של כספים לעסקים, לשכירים ולעצמאיים על חשבון תקציב המדינה, יחד עם מהלכים מוניטריים אגרסיביים, הם תנאי הכרחי ליציאה מן המשבר.

בישראל ננקטו כמה מהלכים, ובהם הורדות ריבית, הקלה בדרישות הנזילות של הבנקים, ומעורבות ישירה בשווקים הפיננסיים באמצעות רכישת כמויות אדירות של אג"ח ממשלתיות כדי להקל על גיוס ההון של האוצר, הן כמותית והן איכותית (עלות גיוס נמוכה). כל המדינות נקטו באמצעים דומים מאוד, גם אם לא באותו עיתוי, וגם אם לא באותה עוצמה.

יש אף הצעות למדיניות עוד הרבה יותר אגרסיבית, שגורסות שבמקום להנפיק אג"ח ממשלתיות ולהגדיל את החוב של המדינה לאזרחיה, עדיף להדפיס כסף, פשוטו כמשמעו, על ידי הבנק המרכזי, אם זה על ידי הפד בארה"ב, ואם בישראל זה על ידי בנק ישראל.

אינפלציה vs חדשנות

נהוג לומר בכלכלה ש"אין ארוחות חינם", ולכן למדיניות הזו, האגרסיבית כל כך, מתלווים שני חששות מרכזיים לגבי תוצאות הלוואי האפשריות.

החשש הראשון הוא מפני עלייה ניכרת ברמת החובות של מדינות, של חברות עסקיות ושל יחידים, שכבר היום נמצאת ברמה גבוהה ביותר. התשובה לחשש הזה של גירעון תקציבי ענק והר של חובות של מדינות, היא שכל עוד שיעור הצמיחה של המשק גבוה מעלות גיוס החוב, זהו מצב שניתן לקיימו, אבל ממש אסור להקל ראש, לא בזה, ובוודאי לא בחובות של חברות עסקיות ושל יחידים.

החשש השני הוא שנשלם על המדיניות האגרסיבית הזו באינפלציה גבוהה, ואולי אף באינפלציה שתצא משליטה, והעולם ייכנס למצב של סטגפלציה שהיא חיבור גרוע מאוד של היעדר צמיחה ואינפלציה נוראית.

האם החשש הזה מוצדק? קשה מאוד לקבוע בנקודת הזמן הזו. לכאורה, ההיסטוריה של הטיפול במשבר הקודם, מראה שהזרמות הכספים האדירות לא גרמו לאינפלציה, להיפך. העובדות מצביעות על שיעור אינפלציה נמוך בהרבה מאוד מדינות. אבל, בכל זאת, במשבר הנוכחי, בהבדל מהמשבר הקודם, חלק מן ההזרמות מגיעות היישר לכיסי הצרכנים וזה כבר סיפור אחר, כי זה עלול להגביר משמעותית את הביקושים במשק. בנוסף, יש סכנה שבשלב הראשון של ההתאוששות, ההיצע של סחורות יהיה עדיין קטן והוא ייתקל בביקושים מוגברים.

ובכל זאת, לא נראה לי שהאינפלציה תתעורר מתרדמתה, שכן עדיין יהיה משקל מקזז לרמת מחירים נמוכה יחסית של סחורות, לרבות נפט, ושל החדשנות הטכנולוגית שתרומתה לירידה בקצב האינפלציה היא ניכרת מאוד.

עם זאת, אין לשלול את הסכנה דווקא בסיטואציה שבה יתברר שהמשבר יהיה קצר ממה שכרגע מעריכים, ואז יתברר גם, שהתמריצים שהוזרקו למשק, והם חסרי תקדים, היו במינון גבוה מדי. בנק ישראל, שפרסם לאחרונה את הפרוטוקול של הדיון שבו הוחלט על הורדת הריבית מ-0.25% ל-0.1%, מתייחס לנושא ואינו רואה כרגע סכנה של עלייה באינפלציה, אלא להיפך - צופה ירידה באינפלציה.

ולכן, אם בכל זאת האינפלציה תעלה מדרגה משמעותית, אז הכלים שיעמדו לרשות מקבלי ההחלטות לטפל בסיטואציה המורכבת הזו, מבלי להסיג את הכלכלה לאחור, יהיו מאוד מוגבלים, וזו סכנה אמיתית.

חיי אדם מול כלכלה חיה?

המשבר הנוכחי חידד את ה"שאלה המוסרית" של סולם ההעדפות בין חיי אדם לבין תפקודם של החיים הכלכליים והחברתיים, או במלים אחרות - האם חיי אדם הם חזות הכל ואסור להקריב אותם על מזבח של "אינטרסים כלכליים", או שיש גבול לשמירה על חיי אדם, כאשר המחיר הכלכלי הוא כבד מנשוא.

לכאורה, זו דילמה אכזרית שמאלצת לבחור בין שתי אפשרויות גרועות, סוגיה מוסרית שאין למעלה ממנה. אני טוען שצורת ההצגה הזו של הדילמה היא מוטעית וגם מטעה, ושאין כאן באמת שאלה מוסרית, אלא שאלה מאוד מעשית.

ומדוע? לא בגלל שאני מזלזל, חס וחלילה, בחיי אדם, אלא משום שמניין יומי של מספר מתי הקורונה משכיח את העובדה שיש מספר, שלהערכתי, הוא גבוה הרבה יותר, ויהיה עוד הרבה יותר גבוה ככל שהמדיניות הנוכחית של ממשלת ישראל תימשך ותתארך, של מתים שלא מקורונה, אבל מתים בגללה.

נכון, הסגר חוסך בחיי אדם כי הוא מקטין את הסיכון שאנשים, כולל אנשים שהם בגיל של מתחת ל-60, אבל יש להם מחלות רקע, יידבקו בקורונה מילדיהם שיילכו לבית הספר, וגם נכון שהסגר חוסך הרוגים בתאונות דרכים אבל יש גם את החשבון הנגדי.

השאלה היא: את מתי הקורונה צריך לספור, ואת אלה שמתים בגללה - לא? מה יקרה אם נתחיל לספור את הגידול בשיעור ההתאבדויות, את מספרם של כל אלה שהניתוח שלהם נדחה כי הוא לא דחוף כרגע, אבל ייהפך לדחוף ככל שהזמן יחלוף, ואולי הם ישלמו על כך בחייהם, מה עם כל אלה שחשים מיחושים בחזה אך חוששים להגיע לבתי החולים מחשש להידבק בקורונה ומשלמים על כך בחייהם? מה עם מקרי אלימות קשים במשפחה, שרק יתגברו? מה עם כל אלה שיגיעו לפת לחם וישלמו בדיכאון שלא ייצאו ממנו?

החיים חשובים. אף אחד לא מטיל ספק בכך, אבל גם איכות החיים חשובה. בנוסף, אפשר רק לדמיין את התארכות התורים לניתוחים שייערמו ביום שאחרי הקורונה, ושגם היא תגבה מחיר יקר נוסף בחיי אדם. וכל זה, עוד לפני שאמדנו את הנזק הכלכלי האדיר שגורמת המדיניות הנוכחית, ולא רק בישראל. לא רק חולי הקורונה הקשים זקוקים למכונות הנשמה, גם המשק זקוק למכונות הנשמה. המשק הוא אמנם מושג ערטילאי מופשט, אבל מאחוריו עומדים אנשים שכירים ועצמאים, שחלקם, עולמם חרב עליהם.

אז מה הפתרון, מהי אסטרטגיית היציאה מהמצב הנוכחי? כאמור, בעיניי, זו פחות שאלה מוסרית ויותר שאלה מעשית מאוד. הפתרון הוא יציאה של המשק מהסגר החונק לפעילות כמעט מלאה. יהיה בה מרכיב של ניסוי וטעייה, ואולי נסיגה אחת או שתיים לנוכח נתונים שיתקבלו, אבל המסלול עצמו ברור. אין פתרון אחר. כל מדיניות של המשך הסגר, אמנם חלקי, כפי שהוא כיום, פשוט לא מחזיקה מים, מהטעם הפשוט שהכלכלה הישראלית פשוט לא תעמוד בזה, היא תקרוס, מה שאומר מיתון ממושך, אבטלה עצומה, קריסת מערכת הבריאות וחוסר יכולת לממן צרכים בסיסיים של אזרחים שהמדינה אמורה לדאוג להם, לרבות ביטחון, לא רק רפואי, ולא רק תזונתי, אלא גם ביטחון מול האיומים הנשקפים עלינו מכל עבר, ואנה אנו באים.

אסטרטגיית היציאה שאני מציע, תעשה את ההיפך. היא תחסוך בחיי אדם, היא תחסוך מיתון ממושך מאוד ובלתי נשלט, והיא תוכל לקיים את יכולותיה הטכנולוגיות והביטחוניות של המדינה.

כל מה שצריך כדי שהאסטרטגיה הזו לא תהיה מלווה בתשלום מיותר של חיי אדם, זה להמשיך, כן להמשיך בסגר על אנשים מעל גיל שייקבע (למשל, 60), להמשיך בסגר על אזורי אסון כדוגמת בני ברק ועל בתי אבות. אבל, כל זה לא יספיק אם לא ייעשו בדיקות המוניות, חוזרות ונשנות, של האוכלוסיה, שזהו כשל חמור של מערכת הבריאות. אם זה לא ייעשה, זה עלול להכשיל כל אסטרטגיית יציאה שהיא.

ואין לי אלא להיתלות באילנות גבוהים. גישה זו שלי תואמת מאוד את המתווה שפרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי, בראשותו של עמוס ידלין, שהוא קול צלול בשטף הרעשים וההפחדות שמלווים אותנו. בסופו של יום יגבר השכל הישר, גם אם זה ייקח עוד מעט זמן. רק שלא יהיה מאור מדי.

האם האסטרטגיה הזו מבטיחה יציאה מהירה מן המיתון?

לא, למרות שהיא בהחלט מקדמת את זה. צריך לזכור שהמשק הישראלי הוא חלק מהכלכלה הגלובלית ומאוד מושפע ממנה, שכן כחצי מהצמיחה של המשק מגיע מייצוא סחורות ושירותים לעולם ולא הכל תלוי בנו. אם העולם ימשיך במדיניות הסגירות שלו, יהיה קשה למשק הישראלי לצאת מהמיתון. המשק הישראלי מושפע הרבה יותר מהרבה משקים אחרים מן המגמות של הגלובליזציה. לכן, יציאה מהמיתון מותנית במדיניות החלטית, נחרצת ומתואמת של המדינות המובילות בכלכלה העולמית, והתובנה של מנהיגיהן שהן תלויות זו בזו, ועדיף כך מאשר להגיע למצב שהן תלויות זו לצד זו. 

הכותב הוא הכותב הוא מבעלי בית ההשקעות מיטב דש. אין לראות באמור המלצה או תחליף לשיקול-דעתו העצמאי של הקורא, או הזמנה לבצע רכישה או השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול שינויי שוק