צוואה הדדית היא החריג לעיקרון הקדוש ביותר בדיני צוואות, והוא החופש של המצווה לשנות את דעתו ולצוות את רכושו כרצונו עד למועד מותו. בצוואה הדדית בני זוג מורישים את רכושם זה לזה, בתנאי שלא ישנו את הצוואה ויערכו צוואה חדשה מאוחרת יותר; אך מה אם אחד מבני הזוג מתחרט על כך?
בני זוג שנישאו בנישואים שניים, חתמו על צוואה הדדית במסגרתה הורישו את כל רכושם זה לזו, וקבעו,כי לאחר מותו של הנותר מביניהם, יעבור הרכוש לבנו של הבעל מנישואיו הראשונים, עימו שמרו על יחסים אוהבים וחמים. ילדיה של האישה מנישואיה הראשונים, לעומת זאת, נושלו באופן מפורש מהירושה, עקב נתק רב שנים מאימם.
הבעל הלך ראשון לעולמו, והאישה ירשה את כל הרכוש, לרבות דירה הרשומה על שמו. לאחר מותו חודש הקשר בינה לבין ילדיה, והיא התחרטה על הדרתם מהירושה.
מאחר שהאישה הבינה כי אין באפשרותה לערוך צוואה חוקית חדשה, ובמטרה להבטיח שילדיה יקבלו בכל זאת חלק מהרכוש, היא נתנה במתנה לאחד מנכדיה את אחת מהדירות שירשה. בנו של הבעל המנוח מנישואיו הראשונים, הזכאי לרשת את הדירה על-פי הצוואה ההדדית, תבע את ביטול הענקת הדירה במתנה, וזכה בתביעתו. בית המשפט קיבל את הטענה כי לא ניתן לעקוף את הגבלת שינוי הצוואה ההדדית לאחר המוות, באמצעות שינוי מצבת נכסי העיזבון בעוד המצווה בחיים.
אדם שירש רכוש מכוח צוואה הדדית יכול להשתמש ברכוש כרצונו, גם אם שימוש זה פוגע בשווי הרכוש שיירש מאוחר יותר היורש הבא אחריו, ובלבד ששימוש זה נעשה בתום-לב, עבור צרכים אמיתיים של היורש הראשון.
העיזבון של הבעל המנוח כלל במקרה זה שתי דירות, שבנו היה אמור לרשת אחרי מות האישה; את האחת האישה מכרה, ואת השנייה נתנה במתנה לנכד. הבן לא מחה נגד מכירת הדירה הראשונה, מאחר שהאישה הייתה זקוקה לכסף תמורת הדירה ומימנה באמצעותו את מעברה לחיים בדיור מוגן. מסירת הדירה השנייה במתנה, לעומת זאת, הייתה מעשה שמטרתו הברורה היא שינוי הוראות הצוואות ההדדית בדרך עקיפה, ולכך בית המשפט סירב לתת יד. העברת הדירה לנכד בוטלה, ולאחר מות הקשישה, הדירה צפויה לעבור לבן, אלא אם תימכר אף היא לצורכי מחיה הנדרשים בתום-לב עבור הקשישה.
ההיגיון העומד מאחורי הסדר זה הוא הסתמכות בן הזוג שהלך ראשון לעולמו על קיום הוראות הצוואה ההדדית במלואן, כך שהרכוש יגיע בסופו של יום ליורש השני. במילים אחרות, אם הבעל המנוח היה חושש בעת כתיבת הצוואה ההדדית שהאישה תשנה את הצוואה, ורכושו לא יגיע לאחר מותה לבנו אלא לאנשים אחרים - הוא לא היה מוריש לה את רכושו מלכתחילה.
כיצד הייתה צריכה איפה האישה לנהוג כדי לבטל את הדרת ילדיה מהצוואה ולתת להם בכל זאת חלק מהרכוש? מדובר בשורה של צעדים משפטיים. ראשית, האישה הייתה צריכה להודיע כי היא אינה מעוניינת לרשת את הבעל על-פי הצוואה ההדדית עליה חתמו שניהם, ולהשיב את הדירות שירשה לעיזבון. הצעד הבא הוא לתבוע את החלק המגיע לה בדירה מכוח חוק יחסי ממון, המעניק לאישה זכויות בנכסים משותפים, גם אם אינם רשומים על שמה. בשלב השלישי האישה כבר רשאית לערוך צוואה חדשה בנוגע לחלק שנרשם על שמה מכוח החוק בלבד, ויתר הרכוש של הבעל המנוח יגיע לידי בנו.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.i
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.