דעה: הדילמה של טראמפ - מסתכן בפיצול מפלגתו אם יתמוך בחלוקת עוד טריליון דולר

הקונגרס האמריקאי הקציב בתוך שישה שבעות סכום מדהים של 2.9 טריליון דולר למלחמה בקרונה, והדמוקרטיים והרפובליקאים רוצים עכשיו עוד כמה טריליונים. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מדבר כאילו הוא מוכן לשתף פעולה, אך הוא עלול להיתקל בהתקוממות בסנאט הרפובליקאי. האסטרטגיה העדיפה היא להמתין, לראות איך מתנהלת הפתיחה מחדש של המדינה - ואז להחליט היכן נחוץ עוד כסף, אם בכלל.

בפרספקטיבה, 2.9 טריליון דולר הם 60% ממה שממשל ארה"ב צפוי להוציא בכל שנת 2021. משרד התקציבים בקונגרס אומר כי הגירעון הפדרלי צפוי כעת לזנק פי ארבעה ל־3.7 טריליון דולר ־ 17.9% מן התמ"ג. אפילו אחרי חוק ההוצאה של אובמה־פלוסי בסך 800 מיליארד דולר ב־2009, הגירעון היה רק 9.8% מהתמ"ג. כספי תוכנית התמיכה בעסקים TARP מ־2008 הוחזרו כולם. רוב ההוצאה וההלוואות של החוק מ־2020 לא יוחזרו.

מאז תום מלחמת העולם השנייה לא היה מקרה שבו החוב כשיעור מהתמ"ג עלה כה מהר. ב־1946, החוב (אג"ח) שהוחזק בידי הציבור עמד על 106.1% מהתמ"ג. לאט אבל בבטחה, הצמיחה הכלכלית של אחרי המלחמה הורידה את החוב הזה לשפל של 23.2% מהתמ"ג ב־1974. התגובה למיתון של 2008־2009 העלתה שוב את החוב, ושתי המפלגות המשיכו להעלות אתו בימי ממשל טראמפ. החוב היה אמור להגיע השנה ל־79% מהתמ"ג, אך משרד התקציבים בקונגרס מעריך כעת כי הוא יעלה ל־101% ב־30 בספטמבר השנה.

מעולם לא היינו שונאי גירעון כל עוד הוא קידם צמיחה כלכלית, ולארה"ב יש את היתרון של פירעון החובות שלה במטבע שלה. שר האוצר סטיבן מנוצ'ין אוהב לומר שהחוב אינו בעיה מפני ששערי הריבית קרובים לאפס. הוא צודק, בטווח הקצר לפחות, אבל הוא מתעלם מכך שכל-כך הרבה הלוואות פדרלית מעיקה על ההון המוגבל בעולם.

כל דולר שהממשל הפדרלי מוציא, וצריך לממן בשטרי אוצר, הוא דולר שלא יהיה זמין להלוואה לאנשים פרטיים או להשקעה בעסקים חדשים. אם אתם לא מאמינים שהממשל יוכל להחליף את הכלכלה הפרטית כמנוע צמיחה, כפי שמאמינים כעת דמוקרטים רבים, מהיכן תבוא ההשקעה הנחוצה להנעת הכלכלה?

בנקודה זו, קייסי מאליגן, כלכלן מאוניברסיטת שיקגו ולשעבר במועצת היועצים הכלכליים בבית הלבן, חישב במאמר חדש את העלות הריאלית של סגירת הכלכלה כפי שעשה הממשל. הוא מעריך אובדן של כ־6 טריליון דולר בתוצר של השוק הפרטי בשנה, ועוד 2 טריליון של עלויות עתידיות (מסים גבוהים יותר) של מימון אמצעי ההקלה הנוכחיים. אם נפחית את האפקט של הכלכלה השחורה ודברים נוספים, עלות סגירת הכלכלה היא 7 טריליון דולר נטו בשנה.

"בלי שיפור כלשהו בטכניקה של ההתמודדות עם הנגיף, הקורבן של משקי-הבית והעסקים יהיה מדהים וחסר תקדים היסטורי", כתב מאליגן. הנקודה היא ששום סכום של הוצאה ציבורית לא יוכל להחליף את ההפסדים הכלכליים לייצור הפרטי ולהון האנושי והפיננסי.

פירוש הדבר הוא פתיחת הכלכלה בראש ובראשונה ומציאת חיסון, אבל זה גם אומר שצריך לחשוב יותר על תגובת הממשל, במקום להוציא כמה שיותר על סדרי עדיפויות דמוקרטים ורפובליקנים כדי להגיע למה שוושינגטון מכנה "פשרה".

זהו המסר שמנהיג הרוב בסנאט מיץ' מקונל משגר למפלגה שלו בקונגרס - ולבית הלבן. איש אינו קשוב יותר לרחשי הלב של חברי המפלגה כמו מקונל, והוא יודע שקולם של הדיסידנטים (המתנגדים) הולך ומתגבר. מאחורי הקלעים, רבים מתחילים לשאול אם חתימה על כל מה שצ'אק שומר וננסי פלוסי רוצים היא דבר טוב למדינה.

מקונל עשה בשבוע שעבר שגיאה טקטית כשהוא הציף את הרעיון של פשיטת רגל של מדינות בארה"ב, שנתקל בבעיות חוקתיות, אבל לכל הפחות הוא מיקד את תשומת-הלב של כולם. הוא צודק בכך שהדמוקרטים רוצים לנצל את הקורונה כדי להשיג עדיפויות שלא קשורות לנגיף, בייחוד חילוץ המודלים של התנהלות האיגודים הציבוריים שגרמו כה הרבה נזק כלכלי ותקציבי במדינות כמו אילינוי.

הוא צדק גם שלשום (ג') כשהזהיר את טראמפ מפני תקציבים גדולים לעבודות ציבוריות. הכסף הזה לא יושקע בעיתוי שיעזור לכלכלה השנה. טראמפ זקוק להבראה בקיץ כדי שיישאר לו סיכוי לזכות בכהונה שנייה - או אם הרפובליקנים רוצים לשמור על הרוב שלהם בסנאט.

אם טראמפ ישלח את מנוצ'ין לנהל משא-ומתן על עוד עסקת הוצאה של טריליון דולר עם הדמוקרטים, הסכנה היא שהוא יפצל את מפלגתו שלו בקונגרס. פיצול כזה יהפוך את סיכויי בחירתו מחדש לאפסיים.

טראמפ לא חייב להוציא מכלל חשבון כל הוצאה נוספת. הוא יכול לומר, בואו נוציא את מה שהקונגרס כבר הקציב, כולל 150 מיליארד דולר למדינות, נראה איך עובדת תוכנית ההלוואות של הפדרל ריזרב, וכמה מוצלחת תהיה הפתיחה מחדש של הכלכלה. אז נוכל לראות מהם הצרכים הדחופים ולהגיב. הניחוש שלנו הוא שמיליוני משלמי מסים יריעו לו.