דעה: השימוש באמצעי מעקב ע"י השב"כ - אסטרטגיית יציאה לחופשי?

השימוש באמצעי ניטור טכנולוגיים ע"י השב"כ לא יורד מסדר היום. אחרי שבג"ץ אמר את דברו, וכך גם הכנסת וחלק ממשרדי הממשלה, דבר אחד ברור: בסיטואציה הנוכחית, רק המדינה יכולה לרסן את עצמה משימוש נרחב בטכנולוגיות אלה. מעבר לדיונים המשפטיים, החוקיים והפוליטיים, למדינה יש אינטרס ישיר לשלח את אזרחיה לחופשי על מנת לצאת ממשבר הקורונה בצורה מוצלחת. מדינות חפצות חיים יצטרכו לשלב ריסון עצמי כחלק אינטגרלי מאסטרטגיית היציאה שלהן.

למרות שהמדינה, בישראל ובעולם התגלתה בקלקלתה במשבר הנוכחי, מדינות רבות נוקטות בצעדים חסרי תקדים כמעט של ביצור הכוח שלהן והעצמתו. למי שציפה שהמדינה תרכין ראש אחרי כישלונות הקורונה ותגביל את עצמה, נכונה הפתעה. לא רק שהמדינות כאן כדי להישאר, אלא שהן לוקחות לעצמן סמכויות ויכולות שעד כה היו רק בגדר פנטזיה של מנגנוניהן. בישראל, בדרום קוריאה, בחבל לומברדיה שבאיטליה, ובמקומות אחרים, השימושים שמדינות עושות באמצעים טכנולוגיים כדי להילחם במגפת הקורונה פוגעים בחופש, בחירות ובפרטיות.

במבט ראשון נראה שהשימוש הנרחב בטכנולוגיות הוא מחויב המציאות ואפילו מוצדק. הדיון עסק עד כה בעיקר בשאלות משפטיות וחוקתיות כגון האם הפגיעה בדמוקרטיה מצדיקה את המהלכים הללו. אבל הדמוקרטיה היא לא הנפגעת היחידה בסיפור הזה. לא פחות חשובות לאסטרטגיית היציאה הן ההשלכות הנוגעות ליכולת של כל אחת ואחד מאיתנו להרים את הראש ולמצות את הפוטנציאל שלנו כבני אדם יצירתיים ויצרניים. רמיסה של זכויות יסוד באמצעים טכנולוגיים משמעותה מחיקה של התנאים לפריחה נפשית, יצירתיות וחשיבה מקורית, שבלעדיהן לא ברור איך כחברה נצא מהמשבר.

הנזקים הכלכליים, החברתיים, הנפשיים והפוליטיים של מגפת הקורונה הולכים ומתבהרים. חלקים נרחבים מהאנושות עדיין נמצאים עמוק במשבר וחלקים עוד טרם צנחו אליו, למרות שנראה שלשם פני הדברים. גם במקרים הבודדים של מדינות שמתחילות לטפס החוצה מהתהום, ברור שהן יצטרכו להיאחז בציפורנים כדי שלא להידרדר חזרה פנימה. על מנת שהטיפוס הזה יצליח, יהיה צורך לשחרר לחופשי את מיטב הפוטנציאל הגלום בחברה האנושית. אנשים יצירתיים ויצרניים זקוקים למידה סבירה של חופש, חירות ופרטיות. בלי תנאים בסיסיים כאלה, הם לא יתקרבו למיצוי הפוטנציאל שלהם, והמדינה לא תצליח לצאת מהמשבר.

אחת הסוגיות שסביר שתבחין בין מדינות שיצליחו להתאושש מהמשבר בהקדם, לבין אלו שייגררו לתקופה ארוכה של מיתון ודכדוך לאומי, היא המוכנות של המדינה להחיל על עצמה בחזרה את אותן המגבלות שלאחרונה התנערה מהן. יהיו מדינות שיהפכו לשיכורות כוח מסמכויות השיטור והאכיפה שהטכנולוגיה מאפשרת להן. חלקן אף ירחיבו את השימוש גם לטכנולוגיות זיהוי פנים, בינה מלאכותית וזיהוי תרמי. מדינות אלה עשויות לגלות במהרה שהכלכלה והחברה שלהן מתקשות להתעורר.

מי שימשיך למשטר את האזרחיות והאזרחים שלו יקבל סדר חברתי בטווח הקצר, אולי. אבל בטווח הארוך ידון את המדינה לתהליך ארוך ומייגע של התאוששות, שתהיה אולי חלקית בלבד מתהום המשבר. אותם כוחות יצירה, המצאה ויצור לא ישתחררו. לא מדובר בבריחת מוחות כיוון שיהיה קשה לעבור בין מדינות בתקופה הקרובה. מדובר בדיכוי.

אפילו אם אין זו המטרה, מגבלות על הרוח האנושית, גם אם "רק" דרך מעקב אחר גופו של אדם באמצעים טכנולוגיים, חונקות פוטנציאל שטמון בכל אחת ואחד מאיתנו. כתוצאה מכך הן גם חונקות את הסיכוי שלנו כחברה לצאת מהמשבר. המודל הסיני לצמיחה כלכלית, שמשולב בו דיכוי מהסוג הזה, יכול להתקיים רק כל עוד לצידו מתקיים מודל מערבי שבו החירות והפרטיות מוגנות היטב וכתוצאה מזה הרוח האנושית חופשיה ומשגשגת. הרבה מההמצאות והפיתוחים במערב מניעים את הצמיחה הסינית שניזונה בין השאר מייצור בעלות נמוכה של גרסאות גנובות של אותן המצאות.

היציאה לחופשי צריכה להיות אחת הסוגיות המרכזיות בדיון על אסטרטגיית היציאה הלאומית מהמשבר. המדינה צריכה לשלב באסטרטגיה לא רק שאלות הנוגעות להקלות בסגר ופתיחה מחודשת של בתי הספר, חשובות ככל שיהיו. מרכיב קריטי לא פחות הוא הגבלה מתוכננת מראש ומובנית מבחינה מוסדית של שימוש באמצעים טכנולוגיים שלא היו בארסנל לפני משבר הקורונה. אנחנו צריכים לדעת אילו טכנולוגיות יוגבלו בחזרה, באיזה אופן, באיזו סמכות ומתי על ציר הזמן זה יקרה.

מדינות שישכילו לרסן את עצמן, ובכך לשחרר את אזרחיהן, יהיו גם אלה שיצליחו להפיח בקרב אותם אזרחים את הרוח האנושית ואת התקווה שיאפשרו לכולנו עתיד טוב יותר. מדינת ישראל הייתה מהמובילות בשימוש בטכנולוגיות במשבר הקורונה, וחשוב לא פחות שתהיה גם מהמובילות בהתאוששות מהמשבר. כדי שזה יקרה, היא צריכה לשחרר את אזרחיותיה ואזרחיה בהקדם האפשרי לפי תכנית סבירה, שקופה ומוסדרת, שבמסגרתה שד הטכנולוגיה יחזור לבקבוק. רק המדינה מסוגלת לעשות זאת, וקברניטיה, שמרבים להלל את היצירתיות והיזמות באומת הסטארט-אפ, יודעים כמה זה חשוב. 

הכותב הוא ראש המרכז לחקר ארה"ב בשיתוף תכנית פולברייט באוניברסיטת תל-אביב, חבר סגל בכיר בביה"ס למדע המדינה, ממשל ויחב"ל באוניברסיטת תל-אביב וחבר בוועדה המדעית של מרכז הסייבר ע"ש בלווטניק