בכמה מהטורים האחרונים התייחסתי לבעייתיות הגדולה בהסבה מקצועית בעת משבר כלכלי, המלצה שגררה לא מעט תהיות של קוראים שסוברים ההפך, והם אינם היחידים. בשבועות האחרונים אני מקבלת פניות רבות מאנשים שמעוניינים לנצל את העובדה שפוטרו או הוצאו לחל"ת כדי לעשות שינוי קריירה, ולא רק הם. גם עובדים שהקורונה לא פגעה בפרנסתם מרגישים אף הם שזה הזמן לשינוי, הגם שלא נשקפת סכנה לחוסנם התעסוקתי.
חיים פעם אחת
הגורמים לכך פסיכולוגיים ואחרים, ובראשם התחושה "חיים פעם אחת, אז נעשה מה שאנחנו אוהבים", שכה מתעצמת לנוכח הסכנה לבריאות הפיזית, או כפי שאמרה מרואיינת באחת הכתבות: "החיים קצרים, אני לא מתכוונת לעבוד יותר בשום דבר חוץ ממוזיקה". לזה מתווספות המלצות נחרצות של יועצים תעסוקתיים למנף את המשבר לחיפוש אחר הייעוד, ומספר מחפשי השינוי נוסק.
המעוניינים בשינוי איתם שוחחתי הם אנשים בגילאים שונים, מקשת רחבה של מקצועות ומגזרי תעסוקה, אך בעלי מאפיין משותף בולט - כמעט 100% מהם נשים, רובן ככולן אקדמאיות בעלות תואר אחד לפחות (בין הפונים היה גבר אחד שעשה הסבה בעבר אך הוא איננו מרוצה מעיסוקו החדש).
ההתפלגות המגדרית הזו איננה מקרית (הרחבה בטור 130 מנהלים עשו הסבה מקצועית). למרות ששיעור הנשים שפוטרו או הוצאו לחל"ת גבוה בכ 25%-30% משיעור הגברים, הוא איננו מסביר את פער העצום ברצון להסבה מקצועית, שכן גם בימי פריחה כלכלית ושיעורי אבטלה נמוכים גברים ממעטים מאוד לעשות הסבות, משתי סיבות עיקריות.
הראשונה - הסבות מקצועיות כרוכות כמעט תמיד בירידה דרסטית בשכר (מעסיקים משלמים על ידע/ניסיון ולא על פוטנציאל), וגברים, שהם מכווני שכר הרבה יותר מנשים, לא מוכנים ו/או לא יכולים להרשות לעצמם לשלם את מחיר ההסבה, מה גם שבמרבית המשפחות הם המפרנסים העיקריים. לעומת זאת, נשים מוטות יותר גמישות/נוחות המאפשרות להן גם לעבוד וגם לשאת בעיקר העול של גידול המשפחה, ובעבורן הן מוכנות לפשרות עמוקות יותר בשכר.
נשים פתוחות יותר לשינוי
הסיבה השנייה, שלהערכתי משמעותית לא פחות, היא הפתיחות הגדולה יותר של נשים למסרים של שינוי, חיפוש עצמי, מימוש ומציאת ייעוד, ולתכנים/תהליכים רוחניים יותר באופיים. לזה מתווספת העובדה שרבות מהנשים אינן המפרנסות העיקריות, מה שמקל עליהן מאוד לספוג את הירידה המשמעותית בהכנסה, למרות הסיכון לחוסן התעסוקתי ולכושר הפרנסה העתידי, שלהן ושל ילדיהן.
למה משבר הקורונה הוא לא הזמן לשינוי קריירה? כי מדובר בתהליך מורכב מאין כמוהו, שלוקח חודשים ארוכים ואף יותר גם בזמנים רגילים, ובעת משבר כלכלי סיכויי ההיתכנות שלו קלושים עד לא קיימים. המשמעות הפרקטית היא התארכות תקופת האבטלה עד כדי פגיעה משמעותית לא רק בפרנסה אלא גם בערך השוק, גם למי שבסופו של דבר יוותר על רעיון ההסבה, וזאת עקב "חור" של שנה פלוס בקורות-החיים. ומאחר שמדובר בעיקר באוכלוסיית נשים, שממילא סובלות מאפליה בשוק העבודה ונפגעות כלכלית יותר מגברים במשבר הקורונה, מומלץ בחום שלא להעמיס קשיים מיותרים על הפוטנציאל התעסוקתי.
ומה בתום המשבר? גם אז צריך לשקול בזהירות רבה את רעיון ההסבה המקצועית, בפרט למי שמתכוון להישאר שכיר, ולקחת בחשבון שורה של פרמטרים ובראשם גיל. מדוע? ככל שגיל ההסבה מאוחר יותר סיכויי ההצלחה יורדים, כי לעובד אין מספיק שנים לטפס חזרה בסולם הארגוני/מקצועי (כמעט כל ההסבות כרוכות בירידה משמעותית בדרג הארגוני), והוא לא מגיע לממש את הפוטנציאל המקצועי/ניהולי/כלכלי שלו.
מהסיבות הלא נכונות
לזה תוסיפו את העובדה שמרבית ההסבות המקצועיות נעשות מהסיבות הלא נכונות, כלומר סיכוי לא מבוטל לחזור תוך שנתיים-שלוש לאותו מקום של חוסר שביעות-רצון מהעבודה גם לאחר השינוי.
לסיכום, אם המשבר מאלץ אתכם לעשות שינוי כדי להתפרנס, אל תהססו. קחו כל עבודה והמשיכו במקביל לחפש תפקיד איכותי בתחום בו ערך השוק שלכם הוא הגבוה ביותר. ולכשיסתיים המשבר, אם עדיין תחשקו בהסבה מקצועית, שיקלו בכובד-ראש את המהלך, וצאו אליו בזהירות רבה. בהצלחה.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
