היום שאחרי הקורונה: היכונו להשתלטות המונופולים

"בסך הכל", אומר ד"ר אלון איזנברג, "הקורונה באמת נותנת רוח גבית לחברות הגדולות". לפני פרוץ משבר הקורונה, המונופולים והצורך בתחרות תפסו מקום גדל והולך בשיח הציבורי. לא רק בישראל שאחרי המחאה החברתית, אלא גם בעולם: פוליטיקאים דיברו על הצורך לרסן את המונופולים הגדולים. ה"אקונומיסט" הקדיש לכך כתבות נרחבות. הרגולטורים החלו להקדיש תשומת לב גוברת לענקיות מעמק הסיליקון.

אבל התפרצות הקורונה, אומר איזנברג, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית, "במובן מסוים עושה קצת רברס לתופעות האלה, למודעות לחשיבות ריסון כוחם של המונופולים הגדולים". הוא מציע לדוגמה את המונופולים הדיגיטליים. "המשבר הזה מצוין בשבילם מהרבה מבחינות. אנחנו כולנו בבית צורכים הרבה יותר את השירותים שלהם. והרבה מהדברים שהרגיזו את הציבור ביחס למונופולים הגדולים האלה מתעמעמים. פתאום אמזון זה החברה שמצילה אותי, כי היא מביאה לי הכל הביתה. פתאום כשאני נכנס לפייסבוק, יש למעלה מרכז מידע בלי פייק ניוז על קורונה. פתאום כולם ילדים טובים ומאוד עוזרים".

מוזמנים להאזין ולעקוב אחר הפודקאסט בספוטיפיי, באפל פודקאסטס , בגוגל פודקאסטס או באפליקציה האהובה עליכם

"מהסיבה הזאת, וגם ממגוון סיבות אחרות שנוגעות ליכולת של חברות גדולות להתמודד טוב יותר עם משבר הקורונה, כנראה שנראה עלייה בכוחם של המונופולים הגדולים, של החברות הגדולות. זה לא מקשה אחת, ונראה גם הזדמנויות לחברות קטנות יותר. צריך לבחון תחום תחום, ענף ענף. אבל בגדול, אנחנו הולכים לכלכלה ריכוזית יותר בעקבות הקורונה, ולא פחות".

"מי שהכי צריכים עזרה יקבלו אחרונים"

איזנברג, המתמחה בחקר מבנה שווקים ותחרות, וביקוש צרכנים, אומר את הדברים לראיון בפודקאסט "הצוללת" מבית "גלובס". הוא מזכיר, בפתח הדברים, שההתמודדות עם נגיף הקורונה תדרוש הרבה משאבים. לא רק עבור הממשלות, שנדרשות להתמודד עם גל אבטלה, או עם הצורך לרכוש ציוד רפואי יקר. גם חברות צריכות לעמוד עכשיו בדרישות חדשות: למדוד חום ללקוחות ועובדים, לבנות מחיצות, להקפיד על ריחוק.

ויש עוד השקעות אפשריות: ממינוי "אחראי קורונה", שיוודא שמירה על התקנות, דרך הקמת מערך משלוחים, ועד חזרה "לפעולות שבעבר לא חשבתי שאני צריך לעשות בעצמי. למשל לארגן הסעות לעובדים. או לסבסבד עבורם קפיטריה כדי שהם פחות יתחככו באוכלוסייה הכללית ואיכשהו נוכל לשמור אותם קצת יותר מבודדים". כל הדברים האלה דורשים השקעה. ולעסקים גדולים קל יותר לעמוד בה: כשפורסים אותה על נפח פעילות גדול, העלות שלה נמוכה יחסית. אבל לעסק קטן, שמראש רווחי פחות, ההתמודדות עם ההוצאות החדשות שהמשבר מביא איתו הרבה יותר מכבידה.

לאור כל זה יכול להיות שמבחינת משרד הבריאות, למשל, יש היגיון בלתת לעסקים כמו איקאה לעבוד ראשונים?

"זה מהדברים שמעוררים אצלנו תחושת חוסר צדק, אבל כנראה שיש מאחוריהם איזשהו היגיון. מכיוון שמשרד הבריאות או הרשויות, מבינים שלעסק הגדול יש יותר משאבים ואפשר לדרוש ממנו יותר, ואפשר אולי לקבל ממנו יותר, בכל המישורים האלה, אז סביר שגם האישורים וההקלות ניתנים לעסקים הגדולים לפני הקטנים. זה מרגיש מאוד מאוד לא הוגן, כי אלה שהכי צריכים את העזרה או את ההקלות יקבלו אותם אחרונים. גם זה שיקול, וצריך להביא אותו בחשבון. אבל זה לא רק שהגדולים מקבלים כי הם מקושרים. יש מאחורי זה איזושהי לוגיקה".

"מצד שני", מדגיש איזנברג, "צריך גם לבדוק איך הדברים מתקבלים בציבור. אנחנו רואים מה קורה כשהציבור מאבד את האימון שלו ברשויות, כשהוא מרגיש שיש בלגן, שהדברים נעשים בצורה של שליפות ומי מכיר את מי. אם אנחנו כציבור מרגישים ככה, אנחנו גם פחות נציית להוראות, וגם זה לא טוב. זה לא טוב לפעילות הכלכלית, וזה לא טוב עבורנו כחברה. ולכן, אם עושים דברים שהם לא פופולריים, חשוב להסביר אותם ולנמק אותם כדי שאנשים יבינו יותר. למה וכמובן לנסות שהמדיניות תהיה כמה שיותר קוהרנטית".

אוזן קשבת ליוזמת שהיו נזרקות מכל המדרגות

"יכול להיות שהנושא הזה של הריכוזיות כרגע הרבה פחות מטריד את הציבור הרחב", אומר איזנברג. "אנשים מתמודדים עם בעיות הרבה יותר קיומיות ומיידיות. אבל תפקידנו, כאנשים שעוסקים בזה וחושבים על זה, גם לנסות להתוות את הדרך, איך אפשר גם לתת מענה למגזר העסקי ולאפשר לו להמשיך לנשום, אבל לא בהכרח לאפשר לו לעשות איזה שהוא ניצול הזדמנויות באופן שלא בהכרח מתחייב מהמשבר".

באופק, הוא כבר רואה גל לחצים להקלות מכיוון הרגולטורים, ואולי גם שינוי בהלך הרוח הציבורי, שהיה הרבה יותר מודע לתחרות בעשור שאחרי המחאה החברתית. כל זה עשוי להשתנות בתקופת המאבק בקורונה, שהוא סוג של מלחמה, כהגדרת אייזנרבג. "בתקופה של מלחמה, ובמיוחד מלחמה מהסוג הזה, שהביאה להרבה מאוד מובטלים ואנשים בחל"ת, השיקולים האלה בהחלט עלולים להישמט מנגד עיניו של הציבור הרחב וגם להיראות קטנוניים יחסית מול המוכר והידוע, כלומר החברות הגדולות. מה יותר יציב מהמונופול הגדול שנותן תעסוקה להרבה מאוד אנשים? מול זה תחרות יכולה להיתפס דווקא כמשהו מערער, שיוצר חוסר יציבות, שזה אולי הדבר האחרון שאנשים מרגישים שהם זקוקים לו כרגע".

"אז בהחלט יכול להיות שכל מיני יוזמות שבשגרה היו נזרקות מכל המדרגות על ידי רשות התחרות והגופים האחרים בממשלה, יקבלו עכשיו רוח גבית הרבה יותר גדולה, מתוך הרצון להעמיד את המשק על הרגליים". איזנברג מזכיר לדוגמה את יוזמת הקמעונאים שביקשו לנהל מו"מ משותף מול הממשלה - ואמנם זכתה לביקורת מצד רשות התחרות, "אבל היוזמות האלה ממשיכות לעלות, ולא נראה בהכרח שראינו את סוף העניין".

במקביל, אומר איזנברג, אנחנו עשויים לראות בקשות למיזוגים של חברות שנקלעו לקשיים (מה שמכונה "דוקטרינת הפירמה הכושלת"). בדרך כלל, הוא אומר, בקשות כאלה נתקלות ב"סקפטיות מצד הרשויות", כפי שקרה בבקשת המיזוג של גולן טלקום וסלקום לפני כשלוש שנים. "אבל עכשיו יש לנו מצב שבעצם כמעט כל הפירמות הן כושלות, ולא כל כך באשמתן. כולם בקשיים, וכולם יכולים להגיד 'תנו לנו להתמזג כפתרון לקשיים שלנו'".

"הממשלה צריכה להיות קשובה לסקטור העסקי וזה ברור. אבל לא בהכרח ברור לי שמיזוגים הם דווקא הדרך הנכונה להתמודד עם המשבר. אתה צריך איזושהי הזרמה של סיוע ממשלתי לטווח קצר? בסדר גמור. הרי אנחנו כבר קצת יוצאים מהסגר, ואנחנו לא רוצה לחזור לעולם שבו פתאום עוד פעם בכל תחום יש חברה אחת שמשרתת אותנו. לטווח ארוך, זה עלול להיות רע מאוד".

אחת הביקורות שנשמעות על תוכניות החילוץ הממשלתיות בעולם היא שהן עוזרות יותר לעסקים הגדולים, שלרשותם עומדים עורכי דין, רואי חשבון ולוביסטים, שמסייעים להם להבטיח לעצמם נתח נגיד במיוחד מהסיוע. איזנברג מכיר את הביקורת הזאת, אבל מציע דווקא לא לתת לה להאפיל על התמונה הגדולה. "כדי שלא נחזור לעולם שבו נשארנו עם חברה סלולרית אחת, ורשת סופרים אחת, אז כן, צריך לעזור. וכאשר אנחנו עוזרים אנחנו יודעים שנעזור גם לאלה שלא מגיע להם. עוד לא נמצא הפטנט שמאפשר להעביר כסף רק בדיוק לאיפה שצריך ורק למי שבדיוק מגיע".

שינוי ההרגלים יחזק את המגמה

אם יש תחום אחד שבו הישראלים ערים לנושא ריכוזיות זהו תחום המזון. הרי אחד הגורמים שהביאו לפרוץ המחאה החברתית, ב-2011, היה מחיר הקוטג'. אז מה המשבר יעשה לתחום? האם למשל רשתות השיווק הגדולות יתחזקו עוד יותר?

"אני חושב שגם שם הכיוון יהיה יותר ריכוזי. ראינו גם את רמי לוי וגם את שופרסל מנסים לעבור למרכזים לוגיסטיים רובוטיים האלה, שהופכים את ליקוט המוצרים ואת כל החוויה של קניית מוצרי סופר באונליין להרבה יותר יעילה והרבה יותר משתלמת. אם המגמה הזאת תמשיך, וכרגע איך אפשר לחשוב שהיא לא תמשיך, זה בהחלט לא משחק לטובתן של הרשתות הקטנות".

המגמה הזאת, אומר איזנברג, תתחזק גם בגלל שינוי ההרגלים שלנו. "כולנו ישבנו בבית חודש וחצי ולא יצאנו, והתרגלנו להביא את הדברים אונליין. והרגלים שנוצרים סביר שימשיכו. חלק מהמנגנון הגדול שהפך את אמזון לכל כך כך דומיננטית בארה"ב זה השקעות אדירות, שרק חברה גדולה יכול לעשות, במערך לוגיסטי. סביר שאנחנו נתקדם לכיוון הזה גם כאן. ומי שיכול לעשות השקעות כאלה, לבנות את המערך הלוגיסטי, אלה לא הרשתות הקטנות. אלה לא המכולות הקטנות, שאמנם חוו עכשיו איזה רנסנס, וכולנו הלכנו אליהן כי הן היו ממש בשכונה. בטווח הארוך יותר כנראה שהכיוון הוא שהרשתות הגדולות הן אלה שירוויחו".