ד"ר ג'וזף גוטסמן, רדיולוג ומנכ"ל חברת Brightview Radiology, ורבקה רידל, מורה ומאמנת אישית, תקועים כבר שבועות בדירתם בקומה העשירית, ליד ברודוויי. "אנחנו כמעט לא יוצאים מהדירה שלנו", מספר גוטסמן. "לגור בקומה העשירית זה עניין בעייתי. אם כבר יוצאים - וזה קורה לעתים נדירות - אנו יורדים ברגל וחוזרים במעלית, אך רק עם מסכות גז על הפנים".
הוא מספר שחברת הניהול של הבניין ביקשה מהדיירים לאפשר נסיעות לבד במעלית: אם המעלית עוצרת בקומה שלך ומישהו בתוכה, חכה לסיבוב הבא.
דירתו של הפסיכיאטר ד"ר פיליפ הרשנפלד, בשנות ה-70 לחייו, נמצאת במרומי מגדל מגורים באפר איסט סייד. "תודה לאל שאני במצב בריאותי טוב", הוא אומר. "אני יורד ועולה 23 קומות ברגל כשצריך. במעלית? עכשיו? אפילו לא פעם אחת".
ברוכים הבאים לחייהם של רבבות מתושבי ניו יורק, אלה המתגוררים בדירות בקומות הגבוהות, הדו-ספרתיות, במגדלי מגורים במנהטן, בברוקלין או בקווינס, בעידן נגיף הקורונה. אנשים משוכנעים שמלאך המוות ממתין להם במעלית, בדרך אל הרחוב למטה, 20, 35, או 52 קומות למטה. ולרוב אין כוח לרדת, ואחר-כך לעלות, עשרות קומות במדרגות?
עוצמת ההמונים התאיידה
הבעיה הזו היא אחד מסימני המצוקה הקיומית שלופתת עתה כצבת את ניו יורק בעקבות פלישת נגיף הקורונה.
הקיץ מתקרב, ובכמה מדינות בארצות-הברית הסגר מתחיל להתרופף. אך לא בעיר ניו יורק, שמספר החולים בה הגיע לכ-180 אלף איש, וליותר מ-18 אלף מקרי מוות.
כל הדברים שהפכו את ניו יורק למה שהיא, מגנט לעולם כולו, קורצפו ממנה בבת-אחת. עוצמת ההמונים, שנמצאת ביסוד המודלים הכלכליים של כל מה שמושך במנהטן, התאיידה, כי המון, כלומר כל קבוצה בת יותר מעשרה אנשים, הוא עתה דבר מגונה, ובמקרים מסוימים אפילו פלילי.
ובמילים אחרות: צפיפות האוכלוסין בניו יורק נעשתה במרוצת השנים מנוע כלכלי אדיר. צפיפות תושביה - 10,194 לקמ"ר בכל השטח המוניציפלי, 25,846 לק"מ רבוע במנהטן - היא הגדולה בארה"ב. הגודש הזה הפיק ומפיק את המוחות הטובים ביותר והיצירתיים ביותר. הוא הדשן שהפרה את ברודוויי, את וול סטריט, את הבנקים ואת בתי ההשקעות, אוניברסיטאות כמו קולומביה וניו יורק, את המוזיאונים הגדולים, את המו"לים החשובים, רשתות הטלוויזיה הארציות, חנויות הכלבו שהפכו רשתות כלל-ארציות, אימפריות ספורט ומבחר עצום של מלונות ומסעדות.
השפע האנושי של ניו יורק רבתי ושכנותיה צרך נתח גדול מתפוקת כל המוסדות הללו, איפשר את צמיחתם המתמדת ונתן תנופה לתנועת תיירות מסיבית (67 מיליון ב-2019) שהאיצה עוד יותר הצמיחה, וחוזר חלילה.
עכשיו, גודש בני האדם בניו יורק נהפך מברכה לקללה, מגורם מתמרץ צמיחה לגורם קוטל צמיחה. הצורך להצטופף כולא את האנשים בגבהים. מדינת ניו יורק כנראה עברה את שלב השיא של המגפה, אבל מאות אנשים מוסיפים למות בה מדי יום. החזרה לחיים נורמליים יחסית עודנה רחוקה, וכלכלת ניו יורק, העיר והמדינה, כבר שטוחה ומרוסקת על הקרשים.
"רוב רוכשי הדירות הקפיאו החלטות"
מכה קשה ביותר צפויה לנחות על ענף הנדל"ן בעיר. האנק אורנסטין, סוכן נדל"ן מחברת הנדל"ן הגדולה Corcoran, אומר ל"גלובס" כי פעילות הנדל"ן בעיר התכווצה ב-50%. "רוב הקונים הקפיאו את החלטתם; הלך הרוח הוא, 'בואו נראה מה עומד לקרות'". הוא מספר כי בחודש מרץ הועמדו למכירה 921 דירות חדשות, ירידה של 48% בהשוואה למרץ 2019.
רכישת דירות להשכרה לצורך השקעה נבלמה כליל לאחר הכרזת מורטוריום זמני על תשלום שכר דירה, איסור פינוי שוכרים והפרחת בלוני ניסוי של פוליטיקאים שונים על מתן הגנות והקלות לדיירים. בפועל, לפי הדיווחים רבבות הפסיקו לשלם שכר דירה באפריל, אולם במאי כבר עלה שיעור המשלמים. לפי דיווח ב"וול סטריט ג'ורנל", המועצה המפקחת על שכר הדירה בעיר הצביעה בעד הקפאת שכר הדירה בענף - והצבעה סופית תיערך רק באמצע יוני.
בענף מעריכים כי שוק המשרדים צפוי לספוג מהלומה, משום שלאחר הצלחת הניסוי הכפוי של עבודה מהבית, ישקלו חברות רבות את הכדאיות של השכרת קומות משרדים בעלויות עתק.
אורנסטין אומר כי הוא צופה שאוכלוסיית ניו יורק תתכווץ ב-5% עד 10% בשנים הקרובות, ומדובר בעיקר באלה שיכולים להרשות זאת לעצמם, ביחוד אנשים שמחזיקים בבית נוסף בלונג איילנד או בפלורידה. הוא מודה, שלנוכח הכאוס בניו יורק, הפרברים עם בתיהם צמודי הקרקע באגן ההדסון, מרחק שעה, שעתיים נסיעה ממנהטן, נראים לפתע פיסות גן עדן.
ובכל זאת, יש גם רוח של אופטימיות. רבקה רידל אומרת: "נכון שניו יורק נראית כמו עיר רפאים, אך כך נראות עתה המון ערים בעולם". לדבריה, "אחד מהדברים שעוזרים לי בהתמודדות היא הידיעה שהמצב הזה זמני, גם אם הזמני הוא ארוך", היא מוסיפה. "אני מודעת לכך שהעולם אחרי הקורונה יהי שונה, ושונה הוא לא תמיד רע.... אנו חזקים יותר מהמציאות שסביבנו".
והפסיכיאטר ד"ר הרשנפלד מוסיף: "אם עברנו את פיגועי 11 בספטמבר, נעבור גם את זה".
תרבות ואמנות: המנוע הכלכלי של העיר
מוסדות התרבות והאמנות בניו יורק הם מחוללי הכנסות עצומים לעיר, ואם הם יישארו סגורים זמן רב, התיירות תיפגע גם בטווח הארוך.
בואו נבחן את ברודוויי, למשל. בעונת התיאטרון של 28 במאי 2018 עד ל-26 במאי 2019 דיווח "ניו יורק טיימס", הניבו תיאטראות ברודוויי 1.83 מיליארד דולר, עלייה בשיעור 7.8% בהשוואה לעונה הקודמת, עם הפקות שוברות קופות כ"המילטון", "מרושעת" (Wicked), "מלך האריות" ו"הארי פוטר והילד המקולל".
אין עדיין נתונים רשמיים לעונה העכשווית הקטועה, אך ברור שהיא תתגמד בהשוואה לקודמתה. המודל הכלכלי של ההפקות הגדולות מבוסס על היכולת לדחוס לאולם התיאטרון 1,000 איש ללילה (ועוד שתי הצגות יומיות בשבוע) במחירים שנעים בין 90 ל-500 דולר. זה לא יקרה יותר בעידן הריחוק החברתי. איך יהיה אפשר להרים הפקת מיוזיקל עתיר הוצאות כאשר התפוסה המרבית באולם תהיה 200 איש?
גורל עגום מצפה גם למוזיאונים הגדולים, כמוזיאון לאמנות מודרנית, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות או המוזיאון לתולדות הטבע, שעד עתה היה מוצפים באלפי מבקרים ביום, מיליונים בשנה. בעתיד, סביר להניח, יהיה צריך להירשם חצי שנה מראש לביקור במטרופוליטן למשל, והמכסה המרבית תהיה, קרוב לוודאי, לא יותר מכמה מאות מבקרים ביום.
הפגיעה החמורה שצפויה בהופעות הבלט, האופרה והקונצרטים בלינקולן סנטר וצמצום הנגישות לאתרים פופולריים כמו פסל החירות, יחד עם ביטולם הוודאי של המצעדים הלאומיים בשדרה החמישית והמצעד של מייסיס בחג ההודיה, מבשרים על קיצוץ משמעותי במספר התיירים הזרים והמקומיים בניו יורק, וממילא על גוויעת מאות מסעדות במרכז מנהטן וסגירתם של עשרות בתי מלון בעיר. הברק של ניו יורק יכהה; אין ספק שהמנוע הכלכלי שלה יישנק.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.