פרשנות: הטלטלה הניהולית בחברות הביטוח - הכתובת הייתה על הקיר ולא במקרה

1. בענף הביטוח בועטים במוסכמות

סערות, דרמות והדחות תמיד היו חלק מהעולם העסקי, גם בגופים הפיננסיים. אחת לכמה זמן יש מנכ"לים או יו"רים שלא מסתדרים ביניהם או עם בעלי שליטה או עם הרגולטור ומי מהם מודח. אבל מה שקורה במגדל ביטוח בשנתיים האחרונות וביתר שאת בימים אלה, עם ההתפטרות של היו"ר הקודם פרופ' עודד שריג ועם ניסיון ההדחה של היו"ר הנוכחי ניר גלעד, שהתקבל פה אחד על ידי דירקטוריון החברה האם מגדל אחזקות, ובכלל ביטוח עם מהלך ההדחה של המנכ"ל יורם נוה שהיו"ר דני נוה מוביל - חורג מכל הכללים המוכרים.

לא אחת אומרים מנהלים, בעלי שליטה ורגולטורים, שככל שזה נוגע לניהול כספי הציבור, חשוב לפעול לפי סטנדרטים גבוהים מהמצופה מהחברות הציבוריות "הרגילות". בשבועות האחרונים ענף הביטוח בועט במוסכמות.

המציאות הבעייתית לא נכונה לכל ענף הביטוח אלא לשתי החברות שבעבר הלא כה רחוק היו המובילות של הענף ושהשינויים בהן קורים בתכיפות גדולה יחסית, בטח במגדל, שם הייתה תחלופה גבוהה של מנהלים ויו"רים בשנים האחרונות, אך גם בכלל ביטוח, שם המנכ"ל הנוכחי מכהן פחות משנתיים. בשתי הקבוצות הללו, שמניותיהן נסחרות בבורסה, קורים מהלכים חריגים ונשמעות טענות חריפות במיוחד שנחשפות לכל ויוצאות מהחדרים הפנימיים, באופן שגם פוגע במוניטין של החברות - במגדל עם המכתב של היו"ר הקודם שריג וכיום בכלל ביטוח עם המכתב של המנכ"ל שנשלח לחברי הדירקטוריון ובעקבותיו עם המכתב של היו"ר.

מנגד, כשדברים מעין אלה קורים בבנקים, זה נעשה לרוב בשקט ועם הרגולציה, ולא בחוץ, בפומבי ובמפתיע. האם זה עוד הבדל תרבותי אדיר שמשקף ארביטראז' רגולטורי? על פניו כן. גם בבנקים היו הדחות מהירות וחריגות, אך לרוב זה לא קורה בפרהסיה. אגב, בבנקים זכורה מעל הכל דווקא הדחה שונה ופומבית במהותה, של דני דנקנר מתפקיד יו"ר הפועלים, ביוזמת הפיקוח ובנק ישראל כשבעלת השליטה דאז, שרי אריסון, ניסתה להיאבק. לאחר ההדחה התברר שהיה צדק רב במהלך של בנק ישראל, כשגם בעיצומה לא הכל פורסם.

ההדחות הפומביות שקורות היום בביטוח משקפות גם הבדלים מ"פעם", שהם גם תולדה של השלכות חוק הגבלת שכר הבכירים בסקטור הפיננסים. פעם היה ניתן לתת תגמול גבוה כפיצוי ואנשים נפרדו בצורה שקטה, לפחות למראית עין. היום אין אפשרות לפיצוי כספי גבוה בגלל המגבלה, וזה אולי גורם למנהלים להיאבק על המשך כהונה ולא לוותר על "שמם הטוב", ללא הצד השני של המשוואה.

 שלמה אליהו / צילום: תמר מצפי

2. היסטוריה מכבידה ובעלי מניות חזקים

כלל ביטוח ומגדל הן שני מקרים שונים אבל דומים מאוד. בשני המקרים מדובר בחברות שהיו מובילות ענף וכיום רחוקות ממעמדן ההיסטורי. זה משפיע עליהן ופוגע בשקט הניהולי ומעורר חוסר נוחות אצל בעלי המניות שרוצים תשואה נאה להשקעה ורואים תשואות שליליות.

לא בכדי הסערות הגדולות קורות בשתי החברות האלה. מדובר בשתי חברות מאותגרות ניהולית עם ירושה היסטורית קשה, שגם הרגולציה המשתנה הפכה חלק ניכר מפעילויותיהן ממקור רווח למשקולת מכבידה, שהצריכה בשנים האחרונות עוד ועוד הון וחיזוק לעתודות. זה יוצר לחץ אמיתי ורצון לשינוי, וזה מה שגם שם את הרגולטור במקום בעייתי, במתח שבין מי שאחראי על הניהול התקין של החברות הללו (דבר חשוב מאוד) לבין מי שלא אמור לעמוד כחוצץ בין בעלי המניות לבין הרווח שהם רוצים לקבל מהחברה כדבר שבשיגרה (להוציא במקרים חריגים).

בכל זאת, המצב בכלל ביטוח שונה מאשר במגדל, מאחר והיא חברה ללא גרעין שליטה. מה גם ששם טרם נעשה דיון בדירקטוריון בעניין ההדחה - ובשל כך טרם התקבלה החלטה ממשית בנושא. במגדל, נציין, ההחלטה על הדחת ניר גלעד התקבלה פה אחד על ידי כל חברי דירקטוריון מגדל אחזקות, שרוצים בהזזת היו"ר של הנכס המרכזי של הקבוצה.

בכל אופן, בכלל ביטוח יש כמה בעלי מניות דומיננטיים ובעלי שם, ובראשם מורי ארקין, אלפרד אקירוב ואייל לפידות, שהיה בעבר המנכ"ל המצליח מאוד של הפניקס ושכיום מנהל את שיכון ובינוי. לטענת יורם נוה, בעלי מניות אלה רוצים בהדחתו ממניעים בעייתיים. דני נוה מאשר שניר ארקין, בנו של מורי, ולפידות שוחחו עמו וביקרו בחריפות את החברה, תוך שהוא מסביר כי מתפקידו לעמוד עם בעלי המניות בקשר להחזקתם, כאשר אקירוב מבהיר כי אינו פועל במישור זה.

לרוב, כשבעל מניות מיעוט ללא זכויות שליטה מנסה להשפיע על התנהלות חברה, קוראים לזה אקטיביזם, וכשזה נוגע לגופים המוסדיים, זה דבר מבורך שהרגולטור דוחף לו (ובצדק). לבעלי מניות יש זכות לדבר ולנסות להשפיע. בארץ המוסדיים נפגשים עם חברות שבהן הם משקיעים או חושבים להשקיע ובעולם זהו דבר נפוץ שבעלי מניות קטנים מנסים להשפיע על חברות ולהזיזן בהתאם לכוונותיהם.

כך, עצם השיחה בין בעלי מניות, שלהם זכות להתבטא בנוגע להחזקתם ככל שיחפצו, אינה בעיה כשלעצמה. זכותם לצעוק מעל כל במה אם הם לא מעריכים את הנהלת החברה ולנסות להשפיע על התנהלות החברה, גם באגרסיביות. השאלה היא אם הם השפיעו לכאורה באופן בעייתי כנקמה על עסקה כלשהי שלא צלחה עבורם והאם היו"ר מסייע להם בכך. אם התשובה היא חיובית, אזי נדרשת פה התערבות רגולטורית. ואם לא, חבל יהיה לקבור את הצידוק לאקטיביזם המוסדי.

3. התערבות הרגולטור אינה ברורה מאליה

זהו האתגר של הרגולטור. על פניו המשברים האלה מסייעים לו למצג של רגולטור חזק ועצמאי שעל פיו יישק דבר. אבל הרעש והניסיונות לשלוט בנרטיב דרך הפומביות, יוצרים גם לו קושי. כמו כן, המפקח הוא מפקח ולא מנהל על, והחברות לא בשליטת המדינה. זה יוצר שיווי משקל שלעתים מאותגר אך שחשוב לשמור עליו, בטח כל עוד אין פגיעה במבוטחים ובעמיתים - דבר שלדברי הרגולטור אין חשש לגביו כיום.

זה אומר שגם חשוב לדעת איפה לא להתערב. לכן לממונה משה ברקת יש אתגר לפקח ולראות שהמהלכים נעשים באופן תקין וראוי מבחינת ממשל תאגידי ומכל בחינה מהותית אחרת. אבל רגולטור הוא לא בעל שליטה, לא דירקטור ובטח שלא מנהל. הוא הרגולטור והחברות לא בשליטת המדינה, על אחת כמה וכמה כשלהחלטות שהרגולטור מונע, ובטח שלאלה שהוא מאפשר, עלולות להיות השפעות עתידיות מהותיות על התנהלות הגופים המפוקחים. זה אומר שלא בכל נסיבות הוא חייב להתערב. מה שקורה בכלל ובמגדל קורה בעיצומם של מאבקים אחרים של ברקת עם סוכני ביטוח, עם גופי רגולציה וממשל אחרים ועוד, וכל זה יהיה חלק ממה שיגדיר את כהונתו.

4. הבדיקה תיקח זמן והמתיחות נמשכת

ועוד היבט - הרגולטור הוציא את הפרשה בכלל ביטוח להכרעה של בודק חיצוני, כשמי שנבחר לשמש בתפקיד הוא שופט ביהמ"ש העליון בדימוס, יורם דנציגר. האם ברקת עשה זאת כדי להוציא מידיו תפוח אדמה לוהט בדמות היכרות קרובה עם גורמים מרכזיים בשני המחנות היריבים? בימיו כיו"ר הפניקס הוא עבד לצד המנכ"ל דאז אייל לפידות, ובימיו ברשות ני"ע, כשהיה ראש מחלקת תאגידים, ויורם נוה היה סגנו.

בכל מקרה, עד שהבודק יבדוק ויגיע למסקנות והדירקטוריון בכלל ביטוח יחליט החברה בעיצומה של מערבולת אדירה, כמו בית ששני ההורים שהחליטו להתגרש ונלחמים ביניהם נשארים בו - שקט לא יהיה. טובת החברה היא הכרעה מהירה - לפה או לשם, וזה נכון גם לגבי מגדל: הקפאת המאבק לכמה חודשים כשלעצמה היא לא הישג ושמירת המתיחות לא מסייעת לפתור את הבעיה.