למעלה מחודשיים משדרים יונה לייבזון, כתבת חדשות 12 בארה"ב, ואלעד שמחיוף, שליח החברה באירופה, מערים נטושות לחלוטין - הכי רחוק ממה שדמיינו כשנשלחו למשרה שנשמעת על פניו חלומו של כל כתב.
לייבזון ושמחיוף התארחו בפודקאסט "אוף דה רקורד" של "גלובס" עם האנשים שעושים את התקשורת בישראל, ושוחחו על ניהול המשבר של דונלד טראמפ ובוריס ג'ונסון, על ההבדל בין התקשורת הישראלית לזו האמריקאית והבריטית בסיקור הקורונה, על הממושמעות של הציבור הישראלי ומתי בפעם האחרונה ביקרו בישראל.
עקבו אחר הפודקאסט בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, בגוגל פודקאסטס או באפליקציית הפודקאסטים האהובה עליכם
בואו נתחיל מדוח מצב עדכני נכון לאמצע מאי. איפה בעצם בריטניה וארה"ב עומדות ביחס למשבר הקורונה?
שמחיוף: "אנחנו בעצם הפכנו להיות המדינה עם מספר המתים הכי גבוה באירופה, המדינה שהיא פוטנציאלית עם ההסגר הכי ארוך באירופה, ועכשיו מתחילים לדבר על יציאה שתהיה מאוד מדורגת ומאוד איטית. אנחנו בשלב בו התקשורת מתחילה לשאול את השאלות הקשות, אבל עוד לא ממש מוציאה את הסכינים".
לייבזון: "אצלנו זה מאד תלוי על איזה מדינה אתה מדבר, לדווח על ארצות-הברית בהקשר של הקורונה זה כמו שאלעד מדווח בכלליות על אירופה. בניו יורק העיר מאוד רחוקים מלצאת מאיזשהו סגר, אבל במקומות אחרים בארה"ב כבר רואים חזרה לשגרה. יש מקומות שפתוחים בהם כבר לגמרי מסעדות ובתי קפה וברים, ולצד זה רואים גם את העלייה בנתוניי התחלואה. צריך לזכור שארה"ב בפנים לא סגורה, יש טיסות פנים. יש משהו שאנשים לא מבינים בהקשר הזה, הגודל שלה הוא כזה שאי-אפשר לעשות בה אכיפה יעילה נגד הפרות כמו שעושים נניח בארץ. אם אני עכשיו עולה על טיסה אני חייבת להיכנס לבידוד אבל אין באמת מישהו שיפקח על זה. אין 'פיקוד העורף המקומי' שיעשה את זה כמו בארץ. אז זו בעיה מאד גדולה".
באיזה שלב הבנתם שבמשמרת שלכם נפל סיקור של אחד האירועים הגדולים בהיסטוריה?
שמחיוף: "האמת היא שאתה מזכיר לי טור שכתבתי לאתר שלנו N12. כשכתבתי אותו היו באיטליה היו אולי שלושה מתים. כתבתי שם במשפט הפתיחה ש'אני מבקש את סליחת הקוראים אבל לפי דעתי הקורונה הולכת להיות האירוע הכי משמעותי שהיה לנו בעולם בעשרות השנים האחרונות', ואפילו נתתי שם איזה קטע חצי ציני ש'אתם בטח תוהים כמה הקורונה משלמת לי כדי שאאדיר ככה את שמה'. אני חושב שלפחות באירופה היה מספיק להסתכל ולהבין שיש פה משהו חריג כבר מהשלבים הראשונים. כל השיח היה אחר ובטח מי שזוכר אירועים קודמים והתפרצויות קודמות, כי ידענו כל מיני מגפות גם בשנים האחרונות, היה פה משהו אחר".
מצחיק שאתה אומר את זה מתוך אחת המדינות שהבינו את זה הכי באיחור.
"כי אני לא בטוח שהעניין הוא שהם לא זיהו, אני חושב שהבעיה שהייתה פה היא של מדיניות מוטעית. כלומר הם זיהו שיש בעיה, רק שהפתרון שלהם לא היה יעיל וטוב".
לייבזון: "קודם כל חשוב להבין משהו על היחס של האמריקאים לחדשות חוץ. בארה"ב די לא מעניין אותם שום דבר חוץ מה שקורה בתוך גבולות ארה"ב. אני זוכרת שממש בהתחלה, אמרתי משהו על זה שניו יורק היא פצצת זמן מתקתקת ושהדבר הזה יגיע לעיר הזאת שיש בה 65 מיליון תיירים בשנה, וכולם משתמשים בתחבורה ציבורית, ואחד העורכים אמר לי 'את היסטרית'. אגב, זה מעניין לראות את הפער בין ההתנהלות של הישראלים פה לבין המקומיים. הישראלים עקבו סביב מה שקורה בעולם וראו מה שקורה באירופה והבינו שזה לא עוד אירוע שגרתי שיחלוף מהר. ובאמת, לקחנו על עצמנו צעדים קיצוניים לפני שבכלל הייתה חובה כזאת. לא נכנסתי לסאבווי, לא פגשתי חברים".
שמחיוף: "אני חייב רגע להתחבר לדברים שאומרת יונה כי זה מדהים בעיניי. אני רואה את הישראלים שפועלים לפי המדיניות הישראלית, והדבר הזה קורה בכל מקום. ג'ונסון יכול להגיד לאזרחים לעשות כך וכך, ועדיין הם מצהירים שהם פועלים לפי המדיניות (המחמירה) של ההחלטות בארץ. אגב, אני מזהה גם עלייה מטורפת, אם תרצה אקספוננציאלית, בכמות הישראלים בחו"ל שצופים בתקשורת הישראלית".
לייבזון: "אני פתחתי קבוצה לאיזה 15 חבר'ה שגרים פה וחיפשו עדכונים, שלא הבינו מה קורה בהתחלה, מפה לשם כבר יש לי שלוש קבוצות וואטסאפ וקבוצת טלגרם - רק לישראלים!. להשיג מידע, מה שלנו כישראלים נראה כל-כך טריוויאלי, הוא צורך שהפך ברגע אחד למאד משמעותי ומורכב פה".
סיפור הצלחה בעיניי מי?
ישראל נתפסת בעיניי עצמה כסיפור הצלחה בטיפול במשבר. זה נתפס ככה גם בעיניים זרות?
לייבזון: "אפשר לפרגן לממשלת ישראל על ההחלטות שקיבלה, אבל את האמריקאים זה לא ממש מעניין. מי שלא ישראלי זה לא כל-כך מעניין אותו פה. מעניין אותם האם ארצות-הברית מצליחה או לא, מעניין אותם באיזה מדינות בתוך ארצות-הברית מצליחים או לא".
שמחיוף: "דבר ראשון - ישראל היא סיפור הצלחה, נקודה. בהיבט הזה התוצאות מדברות בעד עצמן, אז עם כל הסייגים וכל ההשוואות לשכונה וכיוצ', ישראל התמודדה בצורה טובה מאוד עם הווירוס. איפה אני כן רואה דיסוננס? בנושא ההצהרות. להגיד לך שאנגלה מרקל או ראש ממשלת ניו זילנד - שבאופן חד משמעי כל התקשורת העולמית ובטח התקשורת האירופית עסקו ברמה היומית בכמה שהן מצליחות וכמה שהמדינות שלהן מצליחות - עמדו פעם אחר פעם במסיבות עיתונאים ואמרו 'כל העולם מדבר עלינו וכולם מתקשרים ומבקשים את הצעתנו'? לא".
בואו נדבר על תקשורת המיינסטרים וניקח לדוגמה את זמן המסך שניתן בתחילת המשבר. בישראל התקבלה התחושה שהוא ניתן ללא היסוס ובוודאי ללא התניה בשאלות עיתונאים. גם אצלכם התקשורת הייתה צייתנית כל-כך?
לייבזון: "היה תהליך שהתחיל מזה שקומו (מושל ניו יורק ד.ו) החל לעשות את התדרוכים היומיים שלו, ששודרו בכל רחבי ארה"ב ולא רק באופן מקומי. ואז החלו מסיבות העיתונאים של טראמפ - אירוע שנמשך שעתיים מדי יום, וכלל גם שאלות של עיתונאים. אבל באיזשהו שלב כבר לא כולם שידרו את זה בשידור חי, גם כי אתה לא באמת יודע כמה זמן הדבר הזה יימשך. ראשונים ירדו מזה CNN, אחריהם MSNBC ובסוף אפילו FOX הפסיקו עם זה".
טוב, גם טראמפ עצמו הפסיק אחרי תקרית האקונומיקה.
"כבר קצת לפני, כשהוא התחיל להגיד כל מיני דברים שלא תמיד היה להם ביסוס. הרבה פעמים ראית איך הדבר הזה גם גורם לירידה בסקרים ויוצר אצלו קונפליקט - מצד אחד הוא רוצה להיראות כמי שנוקט בכל הצעדים אבל מצד שני, הוא לא רוצה להתעסק להיתפס כאחראי למדיניות".
שמחיוף: "בבריטניה, בשלב יחסית מוקדם התחיל נוהג שכל יום כונסה מסיבת עיתונאים ששודרה ובה הוצגו הנתונים של אותו יום. כמובן שהיו מההתחלה שאלות מהעיתונאים ומאוחר יותר האירועים האלו גם נפתחו לשאלות מהציבור. עמנואל מקרון, לדוגמה, לא דיבר במהלך המשבר כמעט בכלל".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
