דעה: האתגר החשוב בעשור הקרוב - צמצום הפערים במערכת החינוך

אתגרים רבים עומדים בפני שר החינוך החדש, יואב גלנט. אחד האתגרים החשובים הללו הוא צמצום הפערים הגדולים במערכת החינוך, המסכנים את המשך צמיחתה של מדינת ישראל. משבר הקורונה הבליט אף יותר את הפערים, כאשר מחסור במחשבים מנע מאלפי תלמידים השתתפות בשיעורים מקוונים. מדובר באתגר מורכב, אך אפשר להתמודד איתו.

בישראל הפערים בין תלמידים מרקע חברתי-כלכלי ושפתי שונה הם מהגבוהים בקרב מדינות ה-OECD. לפי ממצאי PISA 2018 ישראל מדורגת במקום הראשון בפערים בין התלמידים בתחום הקריאה, שמתחילים כבר בגן הילדים והולכים ומעמיקים עם השנים. לפערים אלה סיבות רבות, ובהן היעדר תשתיות מתאימות, השקעה נמוכה פר תלמיד בהשוואה למדינות ה-OECD, השקעה לא מספקת בתלמידים מוחלשים, פיזור לא שוויוני של מורים במוסדות החינוך לפי ותק והשכלה, היעדר אוטונומיה ניהולית של מוסדות החינוך ומעמדו הנמוך של המורה. דוח של ה-OECD הצביע על כך שהשקעה כספית במערכת החינוך יכולה לסייע לשיפור הישגי התלמידים, אך רק עד גבול מסוים.

לראיה, למרות שתקציב משרד החינוך גדל פי שלושה בתוך חמש שנים, והוא עומד כיום על כ-64 מיליארד שקל בשנה, נותרים פערים גדולים בין התלמידים.

אם כך, כיצד מטפלים בפערים לפני שיהיה מאוחר מדי?

קודם כל, אנו זקוקים לתוכנית לאומית רב-שנתית בלתי תלויה מבחינה פוליטית. תוכנית שמטרתה לצמצם פערים מבלי לפגוע בתלמידים המצוינים. היא תכלול תקצוב דיפרנציאלי תוך התמקדות בבתי ספר "אדומים" שבהם נדרשת הקצאת משאבים גדולה יותר, ניצול יעיל של ימים וחודשים מבוזבזים במהלך השנה, כיתות לימוד קטנות יותר (אפילו על חשבון צמצום בשעות הלימוד, שבישראל הן רבות יותר מאשר במרבית המדינות המצליחות יותר) והשקעה משמעותית בגיל הרך.

בנוסף, חשוב לעמול על בניית אמון בין ההורים למורים ולמערכת החינוך. בשנים האחרונות חלה עלייה במעורבות הגוברת של ההורים בבתי ספר וכיום המורה נאלץ להתמודד עם ההורים בכמה חזיתות - בפניות אישיות פנים אל פנים, בטלפון, בווטסאפ וברשתות החברתיות. חשוב לפעול בשיתוף עם ההורים ולקבוע כללים שישימו דגש רב יותר על מעורבות של הורים ופחות על התערבות שלהם. למשרד החינוך תפקיד משמעותי בבניית האמון והוא חייב להפחית את הלחץ החיצוני המופעל על מנהלי בתי ספר.

חשוב גם לקדם את מעמד המורה. בסקר שנתי שעורכת מכללת לוינסקי לחינוך נמצא מדי שנה שההורים סבורים שהוראה היא מקצוע חשוב והם היו רוצים מורים איכותיים לילדיהם, אבל הם לא יעודדו את ילדיהם להיות מורים. הדיסוננס הזה הוא הסמן החשוב ביותר בצורך הלאומי בשיפור מעמדו של מקצוע ההוראה בישראל. אומנם הנושא זכה להתייחסות במהלך השנים בעשר ועדות ממשלתיות וציבוריות שהציעו רפורמות במערכת החינוך, בהן "אופק חדש" ו"עוז לתמורה", אך אין די בכך.

למרות שלפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שכר המורים עלה ב-63% בין השנים 2005 ו-2015, הוא עדיין אינו שכר הולם, במיוחד למורים מתחילים. עם זאת, השכר לבדו אינו הגורם היחיד בקביעת מעמד המורה. לראייה, בפינלנד, שבה מקצוע ההוראה זוכה ליוקרה רבה ונחשב למקצוע מבוקש שההכשרה בו תובענית וכוללת לימודים לתואר שני, המורים מרוויחים רק מעט יותר מהשכר הממוצע. מחקר שערך פרופ' פאסי סאלברג, מי שהיה אחד ממובילי מהפיכת החינוך בפינלנד, מצא שהגורם החשוב ביותר בקביעת יוקרתו של מקצוע ההוראה הוא סביבת עבודה שמקנה אוטונומיה מקצועית, מאפשרת מימוש שליחות ערכית ומקצה זמן לפעילויות מקצועיות מלבד ההוראה הפרונטלית בכיתה.

לבסוף, חשוב גם לקדם מהלכים פדגוגיים המותאמים לאתגרי המאה ה-21. אין אפשרות אמיתית לחזות כיצד ייראה שוק התעסוקה שהתלמידים של היום יצטרכו להשתלב בו עם סיום לימודיהם. אך ברור שיידרשו בו תכונות של יכולת למידה עצמית, יזמות ויצירתיות. כדי להקנות לילדים את הכלים המתאימים להתמודדות עם העידן החדש חשוב שהלמידה תהיה מותאמת אישית, תוך איתור וטיפוח תחומי הצטיינות אישיים, הענקת תמיכה פדגוגית, במיוחד לילדים עם צרכים מיוחדים, נגישות שווה למחשבים שתאפשר לכל תלמיד למידה מרחוק, מתן תמריצים למורים ולמנהלים הבוחרים ללמד בבתי ספר חלשים, השקעה בטכנולוגיה ומיגור אלימות.

מערכת החינוך לבדה אינה יכולה לפתור את כל הפערים בחברה הישראלית, אך היא חיונית לשמירת חוסנה של המדינה. חשוב שהשר החדש יפעל להענקת שוויון הזדמנויות לכל ילד, לנגישות למערכת ההשכלה הגבוהה החשובה להשתלבות בשוק העבודה ולמימוש הפוטנציאל האישי. 

הכותבת היא נשיאת מכללת לוינסקי לחינוך