"יש בבית הלבן יותר ליברטריאנים מאשר בכל אוניברסיטה בעולם"

"בזרוע המבצעת בארצות הברית יש רק שני נבחרי ציבור. ואלה הם הנשיא טראמפ וסגן הנשיא פנס. כל האחרים לא צריכים להתייצב בפני הבוחרים. הם כן". החשיבות של העובדה הזאת, מסביר פרופ' קייסי מוליגן בראיון ל"גלובס", מתגלה במשבר הקורונה. טראמפ וסגנו "מודעים לעלויות האדירות" של מדיניות הסגר על אזרחי ארצם, ומכירים בהן - להבדיל מפקידי בריאות הציבור. "יש כאן אתגר עבור נבחרי הציבור: האם הם יכולים להביא את אנשי מדיניות בתחום הבריאות להכיר בעלויות האלה, שהן אמיתיות. פקידי הרגולציה הם פקידים מקצועיים, ונבחרי הציבור נמצאים בתפקיד לזמן קצוב. זה המאבק שמתחולל עכשיו, והוא מתחולל כבר שנים".

מוליגן, כלכלן המתמחה ברגולציה ומלמד באוניברסיטת שיקגו, אמר את הדברים בראיון שנערך בפני משתתפי תכנית הרצאות של מכון פרידברג לכלכלה. את הבית הלבן הוא מכיר היטב מבפנים: מוליגן שימש בתור הכלכלן הראשי של מועצת היועצים הכלכליים לנשיא טראמפ, בין השנים 2018־2019. את המינוי לתפקיד, הוא מספר, הוא קיבל בין היתר בזכות שני ספרים שכתב: האחד מבקר את תוכנית הסיוע הפדרלית אחרי המשבר הפיננסי של 2008־2009, והשני מבקר את תוכנית הבריאות של הנשיא אובמה. "הייתי פחות או יותר מומחה לביקורת על המדיניות של הממשל הקודם, ואני משער לעצמי שזה משהו שהם אהבו".

אבל בנוסף לכך, מוליגן, מבקר עקבי של מה שהוא מכנה 'המדינה הרגולטורית', מדגיש את המומחיות שלו בנושא הרגולציה. "כולם באמריקה מודעים עכשיו לרגולציה בנושא הבריאות, כי הם תקועים בבית שלהם בגלל רגולציות כאלה. אבל זה תחום שאפילו הרבה אקדמאים לא מכירים היטב. אני הכרתי אותו, ואני הייתי אומר שזו העדיפות מספר אחת של הנשיא. אולי הוא היה אומר שהיא במקום הראשון לצד עוד דברים - אבל מה שהוא עשה בתחום, זה מדהים".

בין הדוגמאות שמוליגן נותן למלחמה של טראמפ ברגולציה אפשר למצוא את נושא תקנות יעילות המים של מדיחי כלים. מוליגן מספר שמבעד לחלונו הוא יכול לראות את אגם מישיגן - המכיל 10 טריליון גלוני מים, ומסביר שהמים גם חוזרים אליו אחרי השימוש. "אבל הנשיא הקודם לא נתן לי להשתמש במדיח שיצרוך יותר מ־2 גלוני מים לשטוף את הכלים שלי. ולכן זה לקח 6 שעות". מבחינת מוליגן מדובר בבזבוז זמן "שערורייתי. אבל וושינגטון חשבה שזה קול. להם זה לא היה אכפת. אבל לתומכים של טראמפ כן אכפת מזה. וטראמפ אפילו דיבר על 'להחזיר את מדיחי הכלים לגדולה' ("Make Dish Washers Great Again").

מדיחי כלים הם לא נושא זוהר, מוליגן מודה, אבל הדוגמה הזו ממחישה בעיניו לא רק את המחויבות של טראמפ למלחמה ברגולציה, אלא גם את משמעות התואר 'פופוליסט', כפי שהוא מכתיר את טראמפ בספרו על הנשיא, העתיד לצאת בהמשך השנה. כשהוא אומר שטראמפ פופוליסט, הוא לא מתכוון לזה כתיאור גנאי.

שבחים לפופוליזם של טראמפ

השבחים של מוליגן לפופוליזם של טראמפ בולטים במיוחד לאור העובדה שהוא עצמו מלמד באוניברסיטת שיקגו, מוסד אליטיסטי בפני עצמו. "אני מסכים", אומר מוליגן, ומתוודה שאולי בעבר גם התנשא קצת על נבחרי הציבור, למשל על פוליטיקאים שמדברים בטלוויזיה ומפגינים חוסר הבנה בכלכלה. "אבל אנחנו האינטלקטואלים", הוא מתאר את התובנה החדשה שלו, "לא נושאים באחריות. וזה מביא לכך שכאשר אנחנו עושים טעויות, אנחנו מתקשים להודות בהן, שלא לומר לתקן אותן". נבחרי הציבור, להבדיל, "צריכים לעמוד במגע עם אנשים, לזכות בקולות שלהם, ובתמיכה שלהם. אז הם מביאים הרבה ערך לשולחן".

 דונלד טראמפ / צילום: Evan Vucci, Associated Press

'אסכולת שיקגו' מזוהה לא רק עם ההתנגדות לרגולציה, אלא גם עם האמונה בכוחו של השוק. איך זה מסתדר עם מגבלות הסחר של טראמפ? "יש אנשים במספרים משמעותיים שנפגעו מתחרות בינלאומית. אלה אנשים אמיתיים ומותר להם להצביע. לאדם סמית ואחרים הייתה את הדעה שלהם בנושאים האלה. אבל אם אנחנו חיים בדמוקרטיה, ואתה מתעלם מחלקים גדולים של האוכלוסייה, אל תתפלא כשאתה מפסיד בבחירות".
טראמפ, אומר מוליגן, מנסה לתעל חלק מהתסכול של הבוחרים לכיוונים פורים יותר, כמו למשל סוגיית הקניין הרוחני, שהיא 'בעיה רצינית' כהגדרתו, במיוחד בנוגע לסין.
ומה באשר לעבודה בבית הלבן? מוליגן מספר על חששות שהתבדו. הנשיא טראמפ התברר "כמדהים. אדם מדהים. אהבתי להקשיב לו, לסכם, וללמוד. זה היה כמו להיות סטודנט שוב. והאנשים שעבדו עבורו היו מאוד מרשימים. והייתי אומר שיש יותר ליברטריאנים בבית הלבן מאשר בכל אוניברסיטה בעולם. מאוד נהניתי לעבוד עם האנשים שם, והיה עצוב לחזור".

"אבטלה נדיבה באופן לא ייאמן"

בתקופת המשבר של 2008 מוליגן זכה ללא מעט ביקורת על עמדתו לפיה חבילת הסיוע למשק האמריקאי רק האטה את ההתאוששות. אבל גם עכשיו, הוא מסביר שתכניות הסיוע שהועברו בקונגרס יעכבו את היציאה מהמשבר. תחת התוכנית הנוכחית, שתהיה בתוקף עד יולי, "יש לנו תקנות אבטלה נדיבות באופן לא ייאמן". מוליגן מתמקד בתוכנית הסיוע שהועברה בקונגרס ומעניקה באופן זמני דמי אבטלה מוגדלים, שנועדו להגיע לגובה השכר הממוצע. אלא שבמדינות רבות בארה"ב, רוב המובטלים אינם מגיעים בשגרה לשכר הממוצע, ולכן דמי האבטלה גבוהים מהשכר הרגיל שלהם (עובדה שעולה גם מניתוח של עמיתיו באוניברסיטת שיקגו).

"במיתון שעבר אחרי משבר 2008־2009 היו לנו אולי 4־5 מיליון אנשים במצב הזה", אומר מוליגן, "ועכשיו יש לנו עשרות מיליוני אנשים. אז אני לא רואה את הכלכלה עושה יותר מדי לפני סוף יולי. אנשים פשוט לא יהיו מעוניינים לשלם כסף כדי ללכת לעבוד, שזה מה שהם יעשו בפועל".

"אחרי יולי, אני יכול לראות התאוששות נחמדה. אני לא יודע אם היא תהיה בצורת V" - כלומר חזרה מהירה לפעילות. מוליגן מסביר חשש נוסף שלו: עסקים לא ימהרו לקחת את הסיכון להיות הראשונים שייפתחו מחדש. "כולם יעדיפו לחכות ולתת לאחרים להיכשל". כך שגם בראשון לאוגוסט, הוא אומר, זה "לא שפשוט נשוב חזרה לאן שהיינו. לאנשים לוקח זמן להסתגל. גם אם הממשלה לא כופה עליהם להישאר בבית, חלק מהם עדיין יעשו את זה".

מי שהשמיע בשבוע שעבר עמדה מנוגדת לזו של מוליגן הוא יו"ר הפד ג'רום פאוול, שנשא נאום ובו קרא לקונגרס להעביר עוד סיוע תקציבי כדי להימנע ממיתון חמור יותר. "בואו נגיד שאני לא מבין לאן הוא חותר", אומר מוליגן. כל עוד יש מגבלות על הפעילות הכלכלית, "אני לא רואה איך זה שהממשלה מדפיסה צ'קים ישנה את המצב". הוא מזכיר פעולות שהמחוקקים כן יכולים לעשות, למשל להבהיר את כללי הנזיקין בימי הקורונה: "מי אחראי אם מישהו חולה בעבודה או בבית ספר. האם זה בית הספר, האם זה התלמיד. זה יסייע להחזיר אנשים לעבודה ולקצר את המיתון. אולי פאוול חשב בכיוון הזה, אני לא בטוח. אבל להדפיס צ'קים ולגבש נוסחאות מי מקבל את הצ'קים וכמה הם גדולים? אני לא רואה הרבה התאוששות אם בכלל מגיעה מזה".

ומה באשר לגירעון הפדרלי התופח ולזינוק בחוב הלאומי? דווקא כאן מוליגן לא מודאג במיוחד, והוא חוזר לתובנה של מילטון פרידמן, ממייסדי 'אסכולת שיקגו', לפיה כאשר התחייבויות הממשלה יקרות זה אומר שאין מספיק מהן. "אגרות החוב של ממשלת ארצות הברית עדיין מאוד יקרות. ולכן אני נוטה לכיוון של עוד חוב". המיקוד שלו, הוא מסביר, הוא על מה מוציאים את הכסף. ובינתיים, הוא אומר, הוא מאוכזב מתכנית הסיוע. כאמור, מוליגן היה מעדיף לראות דמי אבטלה נמוכים יותר. "לא הייתי רוצה שאנשים ייגוועו ברעב וגם לא קרוב לכך. אבל כאשר הם והמעסיקים שלהם יבינו איך אפשר לחזור לעבוד, זה צריך להיות משתלם עבורם".

קייסי מוליגן

פרופ' לכלכלה באוניברסיטת שיקגו ● השלים דוקטורט לכלכלה בשיקגו בשנת 1993 ● כיהן ככלכלן הראשי של מועצת היועצים הכלכליים בבית הלבן בין השנים 2018-2019 ● נבחר לתפקיד לאחר שביקר את רפורמת הבריאות של אובמה וביקר את תוכנית החילוץ של המגזר הבנקאי אחרי משבר 2008 ("הכלכלה חזקה ממה שחושבים")