הקורונה משנה סדרי עולם: אחרי כשלושה עשורים האיחוד האירופי מסכים לראשונה להיכנס לחוב משותף

זה היה הדבר הקרוב ביותר להכרזה חגיגית שניתן לארגן בימים אלה. נשיא צרפת עמנואל מקרון בארמון האליזה, אנגלה מרקל בלשכת הקאנצלרית. ליד כל אחד מהם ניצב מסך טלוויזיה ענק שבו השתקף האחר, והם מבשרים יחדיו על הקמת "קרן שיקום אירופית" למשבר הקורונה. שווי הקרן חצי טריליון אירו, היא תחלק מענקים (ולא הלוואות) למדינות שנפגעו קשות מהמשבר, ובפעם הראשונה בהיסטוריה של האיחוד - היא תמומן כולה מאגרות חוב משותפות של חברות האיחוד האירופי.

לסתות נשמטו מרומא עד הלסינקי, מאתונה ועד אמסטרדם ביום שני השבוע, כאשר התברר שגרמניה הסירה את ההתנגדות רבת־השנים שלה והסכימה לחוב אירופי משותף. ברלין דחתה את הרעיון ל"אג"ח אירופי" אחרי המשבר הפיננסי של 2008, כשתוכניות החילוץ של יוון ומדינות אחרות איימו לקרוע את האיחוד לגזרים; היא המשיכה להתנגד לו בעקביות במשך העשור האחרון, ואפילו הודיעה בשבועות האחרונים כי "אג"ח קורונה", כפי שכונתה עתה היוזמה בגלל המגיפה, "פשוט לא על שולחן הדיונים". אבל העמדה השתנתה. "נסיבות יוצאות דופן מחייבות צעדי יוצאי דופן", הסבירה מרקל השבוע. גרמניה חצתה את הרוביקון.

ההסכם הצרפתי־גרמני קובע כי הנציבות האירופית תגייס כ־500 מיליארד אירו ותזרים אותם לתקציב האיחוד, ממנו יוצאו סכומים לפי הצורך, כשמטרת העל היא שיקום ובנייה מחדש של סקטורים וענפים שנפגעו קשות מהקורונה. למעשה, הוא מאפשר למדינות כמו איטליה וספרד לקבל בזול כסף שהיה יקר להן מאוד ללוות, לו היו עושות זאת באופן עצמאי. יחס החוב־תוצר של איטליה עומד על 135%, זה של גרמניה על 60%. הנציבות האירופית תחלק את הכסף לפי צרכי המדינות, אולם כבר כעת ברור כי שתי המדינות הדרום-אירופיות - שנפגעו קשות ממגפת הקורונה מבחינה רפואית וכלכלית - יהיו בראש רשימת הנזקקות.

מבחינתן, ומבחינת צרפת שהובילה את המגעים להסכם, קרן השיקום המשותפת היא רק התחלה של מדיניות פיסקלית משותפת של מדינות האיחוד. היא הסנונית שמבשרת כינון תקציב משותף לחברות האיחוד, צעד לו קרא מקרון בעבר. היא גם התשובה הגרמנית שהתמהמהה במשך שלוש שנים ארוכות, אחרי שמקרון הושיט יד לגרמניה בנאום שנשא עם תחילת כהונתו, לעבר אינטגרציה עמוקה יותר באיחוד האירופי.

"צעד היסטורי לאיחוד האירופי"

"זהו צעד היסטורי לא רק לצרפת ולגרמניה", אמר השבוע שר האוצר הצרפתי ברונו לה־מר, "אלא בעבור האיחוד האירופי כולו". העובדה שגרמניה מוכנה לפתע לערוב לחוב של מדינות דרום אירופה היא התפתחות שקשה היה לדמיין לפני משבר הקורונה. "הווירוס גובה קורבן חדש - החסכנות הגרמנית", כתב אתר "פוליטיקו" האירופי.

ואולם, כלי התקשורת ביבשת ציינו סיבה אחרת שאולי עמדה ברקע ההחלטה הגרמנית. בתחילת החודש החליט בית המשפט החוקתי של גרמניה כי השתתפות הבנק המרכזי הגרמני בתוכנית ההרחבה הכמותית של הבנק המרכזי האירופי (ECB) עומדת בניגוד מסוים לחוקה. למעשה, הפסיקה המפתיעה החלישה את הכלי היחיד אותו היה יכול להפעיל האיחוד האירופי כדי לסייע לחברותיו במשבר, על ידי רכש אג"ח שלהן בטריליוני אירו בשנים האחרונות באמצעות תוכנית של ה-ECB.

מרקל, על פי דיווח ב"רויטרס", "חששה באופן ממשי מהתפרקות של האיחוד" אם כלי זה היה יוצא־משימוש, והחליטה להחליף אותו בכלי אחר. "בהתחלה, שני הצדדים (צרפת וגרמניה) התבצרו בעמדות שונות", ציטטה רויטרס דיפלומט שלקח חלק במגעים, אבל אז הגיעה החלטת בית המשפט ומרקל אמרה: "עכשיו זה תלוי בנו, הממשלות".

מכיוון שבית המשפט הותיר לבנק המרכזי את האפשרות להמשיך לקנות אג"חים אם הצעד ינומק ויפוקח, קשה לקבוע אם הפסיקה אכן עומדת מאחורי שינוי המדיניות, או שהממשלה הגרמנית משתמשת בה כתירוץ לשינוי העמדה.

באיטליה הרצוצה חגגו את ההצהרה

באיטליה, בכל מקרה, חגגו השבוע את ההצהרה הפרנקו-גרמנית כאילו הייתה הישג לאומי, וכבר החלו לחשב כמה כסף בדיוק יגיע לכלכלה האיטלקית, שנפגעה קשות מהמגפה ומצעדי הסגר שהיו חלק מהמלחמה בה. "עד 100 מיליארד אירו צפויים לזרום לאיטליה מה'בזוקה' של מרקל ומקרון", חגג השבוע העיתון "לה רפובליקה". ראש הממשלה ג'וזפה קונטה התגאה כיצד סירובו להסכים למנגנוני עזרה אחרים, מלבד אותה תוכנית לאג"ח משותף, סללה את הדרך להישג.

האיטלקים רואים בכל מיליארד שיגיע אליהם מגרמניה פיצוי הולם, תשלום על הסולידריות שלא הייתה שם בשבועות הראשונים של משבר הקורונה, אז כל מדינה אירופית דאגה לעצמה. למעשה, גרמניה, צרפת ומדינות אחרות באיחוד האירופי, משלמות כעת מיליארדים רבים על כך שמטוס הסיוע הרפואי הראשון שנחת באיטליה היה מסין. גם ספרד בירכה על ההסכמה, וראש הממשלה פדרו סנצ'ז, שאיים בעבר כי הדרך שבה האיחוד האירופי יתמודד עם המשבר הכלכלי הנוכחי "תקבע את עתידו", בירך בטוויטר על "יוזמה שעולה בקנה אחד עם דרישותנו".

אופוזיציה חזקה בהובלת קאנלצר אוסטריה

אבל ההכרזה על ההסכם היא ראשונית. מולה צצה כעת אופוזיציה חזקה, המורכבת מבעלות בריתה לשעבר של גרמניה בקרב נגד החוב המשותף, שלא שינו את עמדתן. קאנצלר אוסטריה סבסטיאן קורץ, שזוכה לפופולריות עצומה בארצו - וגם באירופה - על רקע מה שנתפס כניהול מוצלח של המאבק במגפת הקורונה, מוביל אותה. דקות בלבד אחרי ההצהרה של מנהיגי צרפת וגרמניה כבר יצא קורץ נגדה וכתב ב"טוויטר" כי "עמדותינו לא השתנו. אנחנו מוכנים לסייע למדינות שנפגעו בצורה הקשה ביותר בעזרת הלוואות (בלבד)".

בגוף ראשון־רבים בו משתמש הקאנצלר האוסטרי הוא כולל נכון לעכשיו גם את שבדיה, דנמרק והולנד, המדינות עמן הוא נמצא בקשר בנושא ו"שמרגישות כי הן חלק מאותה קבוצה", כפי שאמר.

בראיון מאוחר יותר לעיתון אוסטרי הוסיף קורץ, כי "אנו מאמינים שאפשר לסייע לכלכלה האירופית מבלי לפנות לאפיק של חוב משותף". הוא הבטיח להציג תוכנית חלופית מטעם ארבע המדינות בתוך שבועיים. גם שר האוצר הדני הבהיר השבוע כי "עמדותינו לא השתנו" בנוגע להתנגדות לחוב משותף.

מכיוון שמנגנון קבלת ההחלטות של האיחוד האירופי דורש הסכמה פה־אחד, צופים רוב הפרשנים קרב רציני בנושא במסגרות האיחוד האירופי, שעשוי להימשך שבועות ואף חודשים. "זה הולך להיות קשה", הזהיר השר הצרפתי ברונו לה־מר. דיפלומטים באיחוד מגדירים זאת כקרב בין "החוג הצפוני" למדינות "קלאב־מד" בדרום אירופה, כפי שהן מכונות לעתים בזלזול.

בגרמניה, ניצבות כעת מרקל והמפלגה הנוצרית־דמוקרטית שבראשה היא עומדת (CDU) בפני המשימה הקשה להסביר לעם הגרמני מדוע צעד שהתנגדה לו כבר יותר מעשור הפך להיות מוצדק. "למה אנחנו חייבים לשלם 500 מיליארד?", תהה ה"בילד" בכותרת ראשית השבוע, וציין כי התוכנית למעשה תעביר 125 מיליארד אירו מגרמניה למדינות אחרות, כמענק.

בכיר במפלגה, אלמר ברוק, התגייס למערכה והבהיר בראיון ל"שפיגל" כי כלל אין מדובר באג"ח קורונה, אלא בצעד יוצא דופן וחד־פעמי. "זה מצב מיוחד. מדובר במשימה מוגדרת היטב ומוגבלת - הבנייה מחדש לאחר משבר הקורונה... אלה אינן אגרות חוב קורונה, ואף אחד לא מדבר על איחוד חובות מדינות אירופה בדיעבד", אמר. אבל כשנימק בכל זאת מדוע על גרמניה העשירה, החסכנית, שדאגה לתקציב מאוזן בשנים האחרונות, להתגמש לעבר דרישותיהן של מדינות דרום אירופה, היה בדבריו הד לטענות שנשמעות כבר עשור מכיוון אתונה ורומא. "אני נגד הגישה המטרידה הזו, ש־75 שנה אחרי תום מלחמת העולם השנייה, כולם באירופה צריכים לרקוד לפי החליל הגרמני", אמר.