המתיחות בין סין לארה"ב מגיעה לשיא וישראל תקועה באמצע: "זה עלול להיחשב לבגידה"

לפני מספר ימים, במהלך ראיון לערוץ העסקים של רשת פוקס, אמר הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ כי לא שוחח בטלפון עם מנהיג סין שִי ג'ינפינג במהלך כל ימי משבר הקורונה. "יש לי יחסים טובים איתו, אבל אני פשוט לא רוצה לדבר איתו כרגע. לא רוצה לדבר". באותו הראיון נשאל טראמפ באילו כלים הוא שוקל לנקוט אל מול סין, האם, למשל יעצור ויזות לסטודנטים סינים במקצועות הטכנולוגיה. טראמפ שלף מן השרוול והלך על המענה הקיצוני: "יש דברים רבים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים לגדוע את היחסים בין המדינות לחלוטין. מה יקרה? נחסוך כך 500 מיליארד דולר".

ברקע מערכת היחסים העכורה, הגיע מזכיר המדינה מייק פומפיאו לביקור מהיר בישראל לפני שבוע. הוא יצא לכאן, בשיא ימי הקורונה, בהזמנת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהה כמה שעות וחזר לארה"ב. נתניהו רצה לשוחח איתו על איראן וייתכן שניסה לקדם את מהלכי הסיפוח של בקעת הירדן ויישובים ביו"ש, אולם פומפיאו ראה בכך הזדמנות נאותה להפוך את העניין הסיני לכותרות. דובריו ויועציו של פומפיאו הדגישו זאת בתדרוכים לעיתונאים ישראלים, אשר נערכו כאשר הביקור הסתיים.

תא"ל (מיל') אסף אוריון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ומי ששימש כראש החטיבה לתכנון אסטרטגי באגף תכנון עד שנת 2015, מוביל כיום את תוכנית ישראל-סין ב-INSS. בראיון לפודקאסט "המדריך לטראמפיסט" הוא אומר שהגישה האמריקאית בנוגע לסין, אינה עניין של פרוצדורות או ניהול בלבד, אלא מדובר בנושא טעון ורגשי.

"על רקע הדיונים שהיו לפני מספר שנים בנושא המעורבות הסינית בנמל בחיפה, היו לי בזמנו שיחות מעניינות עם אנשים המקורבים לצי האמריקאי. אמרתי להם: 'מה אתם מתרגשים מן הנושא של מעורבות סין בנמל חיפה? ישנם פתרונות ומנגד משמעות ביטול העסקה תהיה בלתי נסבלת עבור ישראל ויכולה להגיע עד מאות מיליוני דולרים. הצעתי להם לנהל את הסיכונים, לתת מענה לדאגותיהם. אבל הם אמרו לי: זו לא סוגיה טכנית, אלא רגשית. 'אתם משתפים פעולה עם הגרועה שביריבותינו'. צריך להבין שמבחינתם יש תחושה של בגידה. יש אצלם תחושה בסיסית לפיה ארה"ב רואה שישראל נמצאת בצד הלא נכון של ההיסטוריה ברגע זה".

אוריון שירת במשך 32 שנה בצה"ל, כ-20 מתוכן ביחידה 8200 ומחציתן באגף התכנון הכפוף לרמטכ"ל. הוא שימש כראש חטיבת תכנון אסטרטגי וקשרי חוץ, הגוף העוסק ביחסי החוץ של ישראל ומדיניות צה"ל בכל הנוגע לממשק הצבאי-מדיני-בטחוני. במכון INSS הוא מוביל את תוכנית ישראל-סין, וזאת לאור העמקת קשרי הסחר בין המדינות בעשור האחרון.

בפתח הראיון הוא מצטט באוזנינו את האסטרטג הסיני בן המאה ה-2 לפנה"ס סון טסו: "דע את האויב ודע את עצמך". כלומר, לפי אוריון, "חצי מן הבעיה זה להבין את האחרים והחצי הגדול הוא הצורך להבין את המערכת הישראלית".

ארה"ב נלחמה בטרור, סין התעצמה

אולם הסוגיה הסינית-אמריקאית, עבורנו היא משולשת. "זה יותר ממערכת יחסים בילטרלית, אלא משולש יחסים, בין ישראל לארה"ב ושותפת הסחר החשובה והצומחת של ישראל, סין".

איך הסינים רואים את אמריקה במשבר הנוכחי, או במשברים בינלאומיים כמו 2008?
"החל מ-2008 הסינים חשבו שהם מזהים את תחילת שקיעת ארה"ב וסטו מן העצות של מנהיגי עבר לשמור על פרופיל נמוך ולבנות את הכוח בשקט. למעשה הם החלו לפרוץ קדימה בבולטות. ארה"ב בשנים הללו היתה עסוקה במזרח התיכון ובמלחמה בטרור ורק ב-2017 החלה לחלחל בארה"ב ההכרה שהעשורים של מלחמה בטרור, הם שנים אבודות, ותוך כדי כך, סין בנתה את עצמה והחלה לאתגר את ארה"ב. ב-2017 התפרסם בוושינגטון מסמך האסטרטגיה הלאומי שחיבר היועץ לבטחון לאומי לשעבר, הרברט מקמסטר, ובעקבותיו סין קיבלה בארה"ב פוקוס אחר".

אתה אינך מאמין שהפוקוס האמריקאי הנוכחי על סין הוא מהלך של קמפיין, ושטראמפ מגייס את הוויכוח על סחר החוץ מול סין כדי לשלהב קהלים?
"זה יותר עמוק מנושא קמפייני. הנושא של האסטרטגיה מול סין נמצא לכל רוחב היריעה של הממשל: בבתי המחוקקים, בפנטגון, בנושא הסחר, בקניין הרוחני, יחסי מודיעין ויש בנוגע אליו הסכמה דו-מפלגתית. בסקר של מכון הסקרים פיו (Pew) שנעשה לאחרונה, 67% השיבו שיש להם עמדות שליליות כלפי סין. לשם השוואה, בישראל 66% מן הציבור הישראלי בעמדות חיוביות כלפי סין.

"בעוד בארה"ב מסתייגים מן הסינים, באוקטובר 2018 ביקרו בישראל סגן הנשיא וואנג צ'י-שאן, ועמו שני שרים ושורה של סגני שרים. ערכו לכבודם קוקטייל רב פאר במרכז פרס, חגגו את היחסים בין המדינות".

איך אתה מסביר את הפער בין הגישה האמריקאית העוינת כלפיהם, לחיבוק הישראלי?
"בקרב אנשים בממשל הישראלי, לכל רוחב העשייה, אתה רואה את טביעת ידו של נתניהו. 'רה"מ אמר, רה"מ אמר', אנשים מצטטים אותו כמי שמכתיב את המדיניות והחל מהממשלה ה-33 ב-2013, נתניהו הגדיר את קידום היחסים עם סין כיעד עיקרי. סין היתה נוחה לישראל, ללא חרמות, BDS או פעילות תאי טרור. מבחינת נתניהו, היתה כאן תפיסה נכונה וצעדים לחיזוק הקשרים, ובשנים אלה התקבלו החלטות ממשלה רבות ביחס לקידום פעילות מסחרית אם סין".

והנה אנחנו ב-2020, משולבים עמוק עם הסינים, השקעות שלהם פה, ייצוא ישראלי לסין, והנשיא האמריקאי מדבר על ניתוק יחסים כולל.
"אכן, זה מטפס לשיא החל מ-2017. בעוד בארה"ב נכתב במסמך האסטרטגי שסין היא בעיה מרכזית, ישראל אומרת: אני חותמת על הסכמי שיתוף פעולה. כלומר, מבחינת האמריקאים זה נראה כך: ידידתנו הקרובה, בת חסותנו, זו שעמדנו לצידה במלחמה בטרור, ששפכנו כסף לכיוונה, פועלת כעת בזלזול או בחוסר מודעות עם המתחרה הגרועה ביותר שלנו. זה פוטנציאל למתח ומשבר מתמשך".

הסינים רוצים שליטה במים ישראליים

אוריון מרחיב על ההקשרים ההיסטוריים, כיצד נוצרו הקשרים בין ישראל לסין, ורק בשנת 1992 מוסדו באופן רשמי. עוד הוא מספר על שינוי ביחסים בין סין לארה"ב בתקופת ניקסון ואילך. בעוד אמריקה פינטזה שהסינים יתקדמו לכיוון דמוקרטיה ליברלית, הסינים השיגו ארבעה עשורים של צמיחה כלכלית מדהימה ויחד עם זאת, מערכת סגורה "המובלת על ידי מפלגה קומוניסטית, השולטת באופן חזק, עם אינטגרציה בין הממשלתי לאזרחי לעסקי ולצבאי. הכל בשליטה, כולל הפרופוגנדה, שליטה בדאטה. כיום ארה"ב חושבת שסין רוששה אותה באופן מכוון, גנבה פסי ייצור, הפעילה שיטות מסחר לא הוגנות. ארה"ב נמצאת בתודעה של סין כיריב מר".

ואיך האמריקאים רואים את הקשר בין סין לישראל?
"בעיני האמריקאים הסינים הם אויב, אפילו אויב צבאי ואילו ישראל הולכת לעשות איתם עסקים. ניהול הסיכונים בצד הישראלי החל מאוד מאוחר. האמריקאים מזהירים מפני מעורבות של תשתיות הדור החמישי (ברשתות הסלולר), השקעות של הסינים בפרויקטים אחרים, וזה מגיע עד כדי כך שארה"ב אומרת לנו: אם תאפשרו גישה לסינים, ייתכן שייפגע שיתוף הפעולה המודיעיני-צבאי בין המדינות".

מדוע לדעתך האמריקאים "קופצים" בשל ההשקעה בשורק ב', מתקן ההתפלה? זו השקעה שהיא שונה ממעורבות הסינים בנמל חיפה.
"מים זה משאב חיוני, והם חלק מן הביטחון הלאומי של המדינה. אם הם נכנסים בהשקעה במתקן ששולט באספקת 25% מן המים, זה דבר משמעותי. והשאיפה היא שישראל תהיה עצמאית ולא נתונה לשיקולים זרים. למעורבות האמריקאית התרגלנו, והסכמנו לתת לאמריקאים דריסת רגל. אבל במקרה של סין, זה עלול לבוא עם מנופים כלכליים לקידום יעדים מדיניים שלה, כפי שהיא עושה בגרמניה. תעשיית הרכב הגרמנית תלויה בייצוא לסין והסינים אומרים לגרמניה: אם תגבילי את חברת וואווי (Huawei Technologies), יהיו לכך השלכות בתחום ייצוא הרכב".

איך אתה מסביר את התזמון של ביקור פומפיאו בישראל?
"פומפיאו עלה על מטוס בהזמנת ממשלת ישראל, אשר ללא ספק לא רצתה לדבר על סין, אלא כנראה על איראן. אבל מבחינת פומפיאו, המסר שלו לנתניהו הוא: 'אם אני כבר פה, בוא תשמע מה יש לי להגיד לך על נושא שהוא בראש סדר העדיפויות'.

"לארה"ב יש הרגל היסטורי - היא מנמנמת על ההגה, ואז מתעוררת בבעתה. כך היה בפרל הארבור וכך ב-11/9. אחרי שהיא מתעוררת, היא יוצאת בחמת זעם, מארגנת את הכלכלה שלה למאבק, ויוצאת למלחמת צדק כוללת. טרמאפ מזהה את הטמפרטורה הציבורית, את התחושה והרגש שסין מייצרת, בסופו של דבר, מדיניות חוץ בנושא סין, היא ויכוח כלכלי עבור האמריקאים"

אתה רואה את הסינים מנסים להשפיע על קמפיין הבחירות לנשיאות בארה"ב, כפי שהרוסים עשו ב-2016?
"אין מידע ופרסומים על זה. ההתערבות הרוסית של 2016 היתה שונה. בנושא הסיני, יש קונצנזוס אמריקאי וגם עמדותיו של המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן כלפי סין הן ניציות. אחרי שטראמפ הודיע שארה"ב לא תמכור שבבים לחברת הטכנולוגיה Huawei, סין עברה לצעדי גומלין נגד אפל, סיסקו וקוואלקום. כאשר יש שתי כלכלות שלובות, יש להן שפע כלים להכאיב זו לזו".

עסקים תחת "מתודת הרמזור"

באוקטובר 2019 החליט הקבינט המדיני-ביטחוני על הקמת ועדה לבחינת השקעות זרות בישראל. המהלך התרומם לאחר ביקור של חתנו של הנשיא האמריקאי ג'ארד קושנר בישראל. הוועדה מובלת על-ידי שר האוצר, ומשתתפים בה נציגי משרד הביטחון, המל"ל, משרד החוץ ומשרד הכלכלה. אולם החלטות הוועדה אינן מחייבות, וגם הפנייה לוועדה היא וולנטרית.

אוריון מדמה את ניהול הסיכונים הללו מול סין לאורות הרמזור: עסקים ופעיליות שיכולים לקבל אור ירוק ואחרים, שעברו לצהוב, וכמובן פעילויות שהן אור אדום. ארה"ב העבירה פעילויות רבות לאור האדום, בעוד בישראל ברוב המקרים האור כלפי הסינים הוא ירוק.

לדבריו, "ישנם התחומים בהם ארה"ב רוצה שסין תמשיך, תרכוש, ותשפר את המאזן המסחרי של ארה"ב. זה האור הירוק. היא רוצה שהסינים יקנו יותר בשר חזיר ופולי סויה. ויש תחומים בהם ארה"ב לא מוכנה שיהיו עסקאות עם סין, כמו בטכנולוגיה, תעשיה צבאית, ביג דאטה, תקשורת מתקדמת, בינה מלאכותית, תחום הקוונטום, חלל וטכנולוגיה רפואית. האור האדום הולך ומתרחב"

לעומת זאת, אוריון אומר, הרמזור הישראלי לא מסונכרן עם האמריקאי. "אצלנו באור אדום נמצאות העסקאות הביטחוניות והצבאיות והשימוש באור הירוק הוא נרחב מאוד. ארה"ב באה אלינו ואומרת, תעבירו את זה ואת זה מירוק לצהוב ולאחר מכן אדום. זה הסיפור של ועדת ההשקעות שאמורה לבחון את המעורבות הסינית".

המחשבה שאפשר לנתק לחלוטין את שתי הכלכלות הגדולות בעולם, מופרך. מי שינסה לרכוש מוצרים בארה"ב שאינם כוללים רכיב כלשהו סיני, לא יוכל לקנות דבר.
"ניתוק הכלכלות הוא רעיון מופרך. אבל ניתוק דיפרנציאלי אפשרי. יהיו תחומים בהם ארה"ב תתנתק או כבר התנתקה ויהיו תחומים שיחתרו בהם ליותר עשייה. ראיית הרמזור בישראל היא יותר מצומצמת. עבורנו זה ניצול הזדמנויות, וזה בא עם מחיר כבד בשל אי ניהול סיכונים. האמריקאים אומרים לנו: ועדת הפיקוח על ההשקעות היא חלשה ולא מספקת. היא רק מייעצת ולא מחייבת. הצעד הזה, שננקט לראשונה באוקטובר 2019, הוא צעד ראשון ולא מספק".

אנחנו קוראים מאמרים, כמו של לארי סאמרס, למשל, מבכירי המפלגה הדמוקרטית, והוא מגדיר את התמודדות טראמפ עם המגיפה ככישלון. לשיטתו, אם המאה ה-21 תיזכר כמאה האסייאתית, המגיפה הזו תהיה נקודת המפנה. האם העתיד שייך לסין?
"אני לא הייתי מקדים ומספיד את ארה"ב. ובטח לא מכתיר את סין כחלופה. הדיון האם סין יכולה להיות מעצמה חלופית עבור ישראל, הוא דיון סרק, חלומות באספמיה. סין אינה פיית המשאלות שלנו, היא שחקן עצום, לא אויבת של ישראל, שותף משמעותי, אך פטריוטית גדולה של עצמה ועבורה טובת המפלגה הקומוניסטית היא מעל לכל. ישראל צריכה לבחור בין הברית האסטרטגית שלה עם ארה"ב לבין יתרונות הסחר עם סין. הדרך ליישב את זה, היא לא בניתוק הקשרים עם סין ולא ב'לשים פס' על האמריקאים, אלא בהתנהלות מושכלת ודיאלוג עם כל צד וגישה מאוזנת. כרגע, הגישה הישראלית לא מאוזנת ונוטה חזק לצד הכלכלי"

מה אתה חושב על אירועי השבוע? מותו של השגריר הסיני בישראל, דבר חריג שהקפיץ את כולם.
"זה הכניס את התקשורת ללחץ, אבל האירוע הזה לא קשור למתחים בין המדינות. גם ישראל איבדה שגרירים שלה בנסיבות מוזרות בחו"ל, מדובר במוות פתאומי ולא קשור לקורונה. במזרח התיכון, יש מי שאוהב להיצמד לתיאוריות קשר, אבל אני מציע להיצמד להסברים הדיפלומטיים. וברור שזה אירוע מאוד חריג".

תא"ל במיל' אסף אוריון

בן 54, לשעבר ראש החטיבה לתכנון אסטרטגי באג״ת ויוצא 8200 ● בשירותו הצבאי ריכז את הקשרים עם צבא לבנון ויוניפי״ל, השתתף מטעם צה״ל במו״מ עם הפלסטינים ● בעל תואר ראשון בשפה וספרות ערבית באוניברסיטת ת״א ו תואר שני מבית הספר לממשל ע״ש קנדי בהרווארד, (תוכנית וקסנר). כיום הוא עמית מחקר ראש תוכנית סין-ישראל במכון למחקרי ביטחון לאומי ● לפני שש שנים עוררה תמונתו סערה ברחובות מצרים . מדוע? ראו שם קצין ישראלי מחבק גנרל מצרי - עדות ליחסים המתחממים בין ישראל למדינות ערביות, יחסים שלרוב מוצנעים