בשבועות האחרונים כתבתי הרבה על המדיניות הממשלתית הנוגעת לתעשיית ההייטק. הדיונים עוסקים בין השאר בשאלה האם המדינה צריכה לסייע לחברות הייטק, או שהתעשייה מספיק חזקה כדי להסתדר בעצמה. בהגדרה אחרת, השאלה היא האם יש כאן שוק חופשי ומשוכלל שבו החברות הפחות טובות צריכות להיסגר, או שנפספס חברות טובות שייסגרו. אולם לא עצרנו לשאול את עצמנו מהי פונקציית המטרה של המדינה - האם אלו מסים גבוהים, הגדלת היצוא, הגדלת שיעור המועסקים או מטרה אחרת?
לקבלת הסיכום השבוע במייל לחצו כאן »
האם צריך להגדיל את היצוא?
בתעשיית ההייטק נוהגים להדגיש כי המשקל שלה ביצוא של ישראל הלך וגדל בשנים האחרונות. אולם האם זה חשוב? העובדה כי חברות הייטק הן יצואניות מובילות מראה בעיקר על האיכות והיעילות שלהן. באופן כללי, אם מפעל ישראלי מסוגל להתחרות במפעל ספרדי, אז כנראה שהוא מספיק חדשני ומתקדם כדי להצליח להתגבר על הוצאות היצוא. כך גם חברות הייטק - הן מסוגלות להתמודד בתחרות גלובלית ולא להיות רק שחקנים מובילים בשוק המקומי. גורמים בתעשייה מציינים כי יצוא גבוה מהווה בעיקר אינדיקציה חיובית לכך שהתעשייה פה מוצלחת.
בדוח בנק ישראל לשנת 2017, שפורסם לפני כשנתיים, נכתב כי ההתמחות הגוברת של המשק בשירותי טכנולוגיה עילית תרמה ל"הגדלת הכנסותיו במט"ח, להקטנת ההתחייבויות של המשק לחו"ל, להעלאת רמת החיים (כוח הקנייה למוצרי יבוא) ולגידול התוצר". כתוצאה מכך השקל מתחזק, דבר שפוגע ברווחיותם של ענפי יצוא אחרים. אולם בבנק ישראל לא מתייחסים לכך כבעיה ומציינים בדוח כי זה יחייב את הענפים האחרים להתייעל או להצטמצם. כך בעקיפין זה תורם למשק כולו. עוד הוסיפו בבנק ישראל כי ניתן למצוא רמז לתרומת ההייטק לשיפור במצב המשק בעלייתה של ישראל בדירוג התוצר לנפש במונחי כוח קנייה.
מה עם ההכנסות ממסים?
בכל אקזיט נוהגת המדינה (והעיתונות) לבדוק כמה מסים יזרמו לקופה הציבורית. האקזיט של מובילאיי סידר למדינה כמה מיליארדי שקלים, אך בעיקר בגלל גודלו (15.3 מיליארד דולר) והעובדה כי יותר מחמישית מהמניות היו בידיים ישראליות. האקזיטים כמובן תורמים לקופת המדינה, אך צריך לזכור שחלק גדול מהמשקיעים בחברות הישראליות הם משקיעים זרים. מסים נוספים משולמים על ידי העובדים - ככל שהפריון והשכר בתעשיית הייטק גבוהים יותר, כך הם משלמים יותר מסים. לכן המטרה היא הגדלת מספר העובדים בתעשייה.
הכנסת עוד עובדים לתעשייה
המטרה המזוקקת של המדינה לא צריכה להיות הגדלת יצוא או הגדלת ההכנסות ממסים - שתי המטרות הללו מיועדות בסופו של דבר להעלאת רמת החיים של האזרחים. לכן המטרה צריכה להיות הגדלת מספר העובדים בפריון גבוה. המשמעות היא שיותר עובדים יקבלו שכר גבוה ורמת החיים שלהם תעלה. בוויכוח על תוכנית הסיוע של תעשיית ההייטק החלק הזה נשכח. צריך לשאול מה יגרום לכך שמספר העובדים יעלה בטווח הארוך.
זה לא בהכרח אומר שצריך לסייע לתעשייה. למה? למשל, אם סטארט-אפ פחות טוב יעסיק מתכנתים מעולים, ובכך יקשה על סטארט-אפ טוב להתפתח - יכול להיות שבעתיד שני הסטארט-אפים ייסגרו. ככה נישאר עם פחות מועסקים. זה חוזר לשאלה מלפני שבועיים - האם השוק משוכלל או שיש פה כשל שוק?
שיעור העובדים בתעשיית ההייטק גדל בשנים האחרונות והגיע ל-9% - הגבוה מזה שנים ארוכות. זה המאבק הכי קשה בתעשיית ההייטק בגלל פערי ידע ומיומנויות בין האוכלוסיות השונות בחברה הישראלית.
אסור להגדיל את הפערים החברתיים
העובדים בתעשיית ההייטק הם בעיקר גברים ממרכז הארץ. נשים, עובדים מהחברה הערבית, מהחברה החרדית ומהפריפריה סובלים מתת ייצוג. הרצון לשלב אותם בתעשייה נובע משתי סיבות: הרצון לספק לתעשיית ההייטק עוד כוח אדם ולאפשר לה לצמוח, אבל יותר חשוב מזה בעיניי - לשפר את רמת החיים שלהם ולא להעמיק את הפערים החברתיים.
קובי סמבורסקי, שותף-מייסד בקרן ההון גלילות, פרסם אצלנו השבוע טור מצוין על הנושא. הוא כתב כך: "בחור צעיר מהפריפריה (תרגישו חופשי לדמיין מישהו מקהילת יוצאי אתיופיה, מהחברה החרדית, מהחברה הערבית וכו’) שחרף כל הסיכויים, ללא אמצעים וללא הכוונה, למד לתכנת ומחפש עבודה. אין לו חברים מהקליקות הנכונות. בעולם של לפני קורונה, היה לו סיכוי טוב למצוא עבודה. בעולם של מאי 2020 יהיה לו קשה מאוד. הוא ירים ידיים ויעזוב, כנראה לעולם".
סמבורסקי כתב שהמדינה צריכה להשקיע מיליארדי שקלים בהגדלת הגיוון בתעשייה. הסכום נשמע גבוה, ולא בטוח שזאת הדרך הנכונה (אולי צריך להשקיע בהכשרות). אולם הבעיה היא לא רק בפייפליין, אלא גם בצד שמגייס את העובדים. לסטארט-אפים קל יותר לגייס עובדים מ-8200, שיכול להיות שצריך להשקיע פחות בהכשרה שלהם. לא בטוח שזה הדבר הנכון לטווח הארוך.
גלית דשא, מנהלת היוזמה הישראלית לגיוון והכללה (Power in Diversity), אמרה באחרונה ליסמין יבלונקו כך: "אני חושבת שלפחות בישראל, עניין הבחירה של עובדים מגוונים בהייטק, עדיין לא הוטמע מספיק חזק כמשהו שיש לו ערך עסקי. זה עדיין נתפס כנושא חברתי, ולכן יש לי חשש שהאוכלוסיות האלה ישלמו מחיר בטווח הקרוב". (היכנסו לכתבה המלאה על החשש מפגיעה בגיוון בגלל המשבר)
המדינה צריכה לזכור כי הגדלת התעסוקה בפריון גבוה היא בהחלט מטרה חשובה, אבל היא חייבת להגביר מאמצים לשילוב אוכלוסיות נוספות בתעשייה. אם ההייטק ישגשג, אבל יצמיח פערים כלכליים-חברתיים - לא השגנו את המטרה שלנו. זה אומר לשפר את מערכת החינוך, להכשיר עובדים, לשפר תשתיות חברתיות ופיזיות, אבל גם לפעול בצד של המעסיקים.
מאחורי מלחמת הסייבר בין איראן לישראל
השבוע פורסם כי איראן תקפה מתקני מים בישראל ואילו ישראל הגיבה ושיתקה נמל גדול באיראן, כך לפי פרסומים זרים. דיברתי על כך עם סנז ישר, אנליסטית ראשית של מודיעין ומחקר בחברת Fireeye. ישר נולדה באיראן ועלתה עם משפחתה לישראל בגיל 17. היא שירתה כ-15 שנה בחיל המודיעין.
לדברי ישר, מדובר במתקפה מאוד חריגה, הן מכיוון שזאת תקיפה שנועדה לפגיעה בתשתיות (ולא לריגול למשל), עצם זה שמדובר בתשתית חשובה כמו מים, והן מכיוון שזאת תקופת חירום. ישר אומרת כי הם עוקבים אחר שלוש-ארבע קבוצות איראניות שיש להן יכולות טובות והן תוקפות מדינות במפרץ הפרסי, בעיקר כדי להזיק לגופים בתחום האנרגיה. אולם ככל הנראה, עד כה היכולות הללו לא כוונו לתקיפת תשתיות קריטיות בישראל.
אורי ברקוביץ' ודני זקן כתבו כי את האירועים האחרונים, יש לבחון ולהבין לאור ההתגוששות הבינגושית בין מעצמות העולם: בין סין ורוסיה מצד אחד לבין ארה"ב מצד שני, כשבתווך - ישראל, איראן, ערב הסעודית, סוריה ומדינות נוספות, שכל אחת היא שחקנית במשחק, אבל גם כלי משחק בו. על פי הסברה, קפיצת המדרגה ביכולות האיראניות נובעת מהכשרה סינית. אחד המוקדים של העימות בין המעצמות מתרחש במזרח התיכון שבו נקודת החיכוך היא מאמצי ישראל וארה"ב לבלום את ניסיונות האחיזה של סין באמצעות רוסיה, איראן וסוריה בנקודות אסטרטגיות באזור.
לכתבה המלאה.
הנתון המפתיע בתשקיף Vroom
מי שעוקב אחרי הסיכומים השבועיים האלו בטח יודע כבר שיש לי חיבה לתשקיפים לפני הנפקה. במיוחד בהייטק, תעשייה שמבוססת על שיווק והדגשת הנקודות החיוביות (בלשון המעטה), תשקיפים מאפשרים להציג תמונה מלאה יותר (במגבלות הז'אנר). והפעם: התשקיף של חברת Vroom, שהוקמה על ידי אלי וורטמן (מקרן Pico) ואלון בלוך (היום מנכ"ל K-Health, אותם הקים לאחר Vroom). בשלב מתקדם יותר Vroom התמזגה עם חברה אמריקאית. וורטמן ובלוך עדיין מחזיקים מניות בחברה.
Vroom היא פלטפורמה לרכישת ומכירת מכוניות משומשות. החברה רוכשת את המכונית, משנעת אותה למרכז לוגיסטי פה היא משפצת אותה ואז היא מוכרת אותה. ניתוח של השוק, של עסקאות רבות שמתבצעות פה ושל ההיצע והביקוש, אמור לאפשר לחברה להציע מחירים מדויקים וכך להגדיל את הרווחיות. מכירות החברה הסתכמו ב-1.19 מיליארד דולר ב-2019, צמיחה של כ-40% לעומת 2018. אולם החברה רשמה ב-2019 הפסד תפעולי של 133 מיליון דולר, לעומת 80 מיליון דולר בשנה שלפני כן.
הפעם הראשונה שכתבתי על Vroom הייתה ב-2015 אז החברה גייסה 54 מיליון דולר. בחברה אמרו אז כי שיעור הרווח הגולמי גבוה יותר מאשר בתעשייה. למה הנתון הזה חשוב? כי זה הנתון שמשקף הכי טוב את הכנסות החברה בפועל. החברה שקונה רכבים במיליארד דולר ומוכרת אותם באותו סכום - יכולה להציג צמיחה מהירה אבל המכירות שלה לא רלוונטיות. הרווח הגולמי הוא הפער בין המחיר שבו אתה קונה למחיר שבו אתה מוכר, בניכוי עלויות ההובלה והשיפוץ של הרכב.
ציינתי באותה ידיעה את שיעור הרווח הגולמי של Carmax, שנסחרה אז בבורסה לפי שווי של 14 מיליארד דולר (היום נסחרת במעט פחות). שיעור הרווח שלה עמד על 13%. הוספתי עוד כי ל-Carmax יש הוצאות גבוהות מכיוון שהיא מוכרת באמצעות 100 חנויות ברחבי ארה"ב, שבכל אחת מהן יש מלאי של 400-300 כלי רכב. המטרה הייתה להראות כי חברה כמו Vroom, שלא מחזיקה בחנויות קטנות, תציג רווחיות גבוהה יותר. ברור לכם שמישהו היה צריך להגיד לי כי Carmax היא חברה ששווה להסתכל עליה (אנחנו לא מבינים בכל התחומים ולא תמיד מכירים את החברות הציבוריות הרלוונטיות בתחום).
זכרתי את זה והשבוע חזרתי לדוחות Carmax. שיעור הרווח הגולמי של החברה עומד על 13.4%, ואילו של Vroom עומד על 5% בלבד. בדקתי גם את שיעור הרווח הגולמי של Vroom במכירות אונליין (החברה מוכרת גם בסיטונות ובמכירות פומביות, אבל אונליין מייצגות את החלק הגבוה ביותר וגם זה הסעיף שמעניין להשוות). גם כאן שיעור הרווח הגולמי נמוך ועומד על 5.5%. אם בודקים את שיעור הרווח הגולמי ליחידה - במכירות האונליין של Vroom הוא עומד על 3.6% בלבד ואילו במכוניות המשומשות של Carmax הוא עומד על כ-10%. הנתונים רלוונטיים ל-2019 כדי להימנע מהשפעת הקורונה.
הסיבה ששיעור הרווח הגולמי של Vroom הוא כל כך נמוך הוא בין השאר העובדה כי אין לה מספיק מרכזים לוגיסטיים בארה"ב והשינוע שלה יקר. גם מספר המכוניות שהחברה מוכרת הוא נמוך משמעותית - כ-19 אלף מכוניות נמכרו אונליין לעומת מעל 800 אלף מכוניות של Carmax.
צריך לזכור: טכנולוגיה מסוגלת לשפר את הפעילות אבל בסוף הרבה סטארט-אפים פועלים בתחומים מסורתיים. Vroom היא לא הראשונה ולא השנייה שחשבה שבעזרת טכנולוגיה תצליח לשנות את שוק הרכבים המשומשים בארה"ב. חלק מהסטארט-אפים הללו כבר מזמן לא איתנו. אולם בסוף, טכנולוגיה לא מנצחת את ההוצאות התפעוליות הכבדות ומדובר בחברה מסורתית לכל דבר. זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו מבינים כי לא צריך לתת קרדיט לאותן חברות שמכניסות קצת הילה חדשנית לשוק מסורתי, אלא צריך "להעניש" את אותן חברות שלא משתמשות בטכנולוגיה בפעילות שלהן. יש כאלו שאומרים שאותן חברות מסורתיות פשוט לא מסוגלות. זה נכון בהרבה מקרים, אבל במוקדם או במאוחר הן יהיו חייבות - אחרת ייסגרו. לא בטוח שהפתרון הוא להחליף את כולן בחברות צעירות.
עוד דברים מעניינים מהשבוע האחרון
- לאחר כמה שנים של גאות בשוק ההון סיכון, משבר הקורונה והתנאים בשווקים טרפו את הקלפים - יחסי הכוח בין המשקיעים ליזמים השתנו, הערכות השווי בסבבי ההשקעה פחות נדיבות, וחלק מהמשקיעים אף החזירו מהבוידם את מנגנוני ההגנה. משקיעי ההון סיכון משדרים עסקים כרגיל - כך זה נראה באמת. כתבה מעניינת מאוד של יסמין יבלונקו.
- למרות עסקת מובילאיי-מוביט, כנס האוטו-טק "אקומושן" היה השנה פחות חגיגי מהרגיל בגלל החשש מהשפעות משבר הקורונה. איך המשבר ישפיע על תוכניות הפיתוח בענף, לאילו כיוונים מתכנסות חברות האוטו-טק הישראליות, ואיך עשויה להשפיע מלחמת השבבים בין ארה"ב לסין על הענף? ניתוח חובה של דובי בן גדליהו על ענף האוטו-טק.
- יובל שחר, משקיע ויו"ר חברת Team8, מספר בראיון ל"גלובס" מה למד ממשברים קודמים ("צריך תגובת יתר"), מדבר על מודל הקמת החברות של Team8 ("גיחכו עלינו") ומתייחס לבעיות בתעשייה: "קרו דברים שהם איוולת - הרבה כסף נשפך כדי לקדש צמיחה בכל מחיר". וגם: למה במשבר הנוכחי הפך האדם האופטימי בחדר לפסימי (אפשר גם להאזין לראיון בפודאקסט). ראיון סופר מעניין.
- צוקרברג משיק פלטפורמת קניות לעסקים קטנים בפייסבוק: "תתמודד עם ההלם הכלכלי של הקורונה"
- צוקרברג רוצה להעביר את עובדי פייסבוק לעבודה מרחוק, אבל יתאים את שכרם למקום מגוריהם
- מחשבי על וענן היברידי: אלה הכרזות כנס המפתחים הוירטואלי של מיקרוסופט
- "כמעט לא קיים חיבור בין מטבעות קריפטו לכלכלה האמיתית": אוריאל אוחיון, מנכ"ל החברה שפיתחה ארנק דיגיטלי, מספר כיצד הוא יכול להקל על חייהם של משקיעי קריפטו. ראיון של רועי קצירי
- במועצת רמת הנגב קופצים על עגלת החדשנות: רוצים לחבר הייטק לידע של 50 שנה.
- המיליארדר אלון מאסק חושף כמה ביטקוין הוא מחזיק - ואיך זה קשור לסופרת ג'יי קיי רולינג?
- בישראל מתווכחים האם לסייע להייטק, בגרמניה נותנים 18 מיליארד אירו
- דעה: צריך ללמוד מההטבה שנתן מנכ"ל Airbnb למפוטרים
- הסטארט-אפ שאומר למנהלים מתי הם יוזמים יותר מדי ישיבות
- החברה שיצאה מסיטי בנק ישראל ורוצה לשנות את הקשר בין חברות לבעלי המניות שלהן
- הטכנולוגיה הישראלית שתעזור לפורשה להרגיש את הכביש תעלה על פס הייצור ב-2022
- גולשים סינים: יוטיוב מצנזרת ביקורת נגד המפלגה הקומוניסטית
מה בתעשייה
אקזיטים חלקיים:
- בעלי מניות בחברת מאנדיי מכרו מניות של החברה בעשרות מיליוני דולרים לפי שווי של 2.7 מיליארד דולר. מאנדיי, שהוקמה ב-2012 על ידי רועי מן וערן זינמן, השלימה סבב גיוס לפני עשרה חודשים לפי שווי של 1.9 מיליארד דולר. שנה לפני כן גייסה לפי שווי של כחצי מיליארד דולר, כך ששווי החברה זינק ביותר פי חמישה בתוך כשנתיים. בסך הכל גייסה החברה כ-234 מיליון דולר. לידיעה המלאה.
- אקזיט חלקי לחברה הביטחונית אלביט מערכות בחברה הבת שלה, סייברביט. קרן הפרייבט אקוויטי Charlesbank Capital Partners תשקיע 70 מיליון דולר בסייברביט, מתוכם 22 מיליון דולר הושקעו בחברה עצמה ו-48 מיליון דולר שולמו לאלביט שתישאר בעלת מניות מיעוט. סייברביט עוסקת בתחום המערכות לאימון צוותי אבטחת סייבר ומנוהלת על-ידי עדי דר. אלביט הקימה את סייברביט ב-2015 ומיזגה לתוכה חטיבה מנייס שתמורתה שילמה 112 מיליון דולר. שווי סייברביט בעסקה הנוכחית לא פורסם והוא נע בין 100 ל-200 מיליון דולר. לידיעה המלאה.
גיוסי הון:
- חברת אקווה סקיוריטי (Aqua Security), המפתחת טכנולוגיה להגנת סייבר לאפליקציות ענן בסביבות של קונטיינרים וירטואליים וסרברלס, הודיעה על השלמת גיוס של 30 מיליון דולר - כשנה לאחר סבב הגיוס הקודם שלה בגובה 62 מיליון דולר (בסך הכל גייסה החברה יותר מ-130 מיליון דולר). אקווה סקיוריטי נוסדה ב-2015 על ידי דרור דוידוף ואמיר ג'רבי. את סבב ההשקעה הובילה קרן גרינספרינג מבולטימור, והשתתפו בו גם המשקיעים הקיימים של אקווה, הקרנות אינסייט, לייטספיד ו-TLV פרטנרס ועוד. בסבב לא השתתפו M12, קרן ההשקעות של חברת מיקרוסופט, ושלמה קרמר, שהשתתפו בסבבים הקודמים. לידיעה המלאה.
- חברת הסייבר Source Defense גייסה 10.5 מיליון דולר (בסך הכל גייסה עד כה 22 מיליון דולר). החברה הוקמה ב-2014 על ידי הדר בלוטריך ואביטל גרושקובסקי. את סבב הגיוס הובילה Capital One Ventures, והשתתפו בו גם המשקיעים הקיימים: הקרנות JVP, גלובל בריין, Allegis Cyber ו-NightDragon. החברה מפתחת פתרונות להגנה על אתרי אינטרנט מפני התקפות סייבר דרך צד שלישי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
