ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: Abir Sultan, רויטרס
בשעה טובה נפתח משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים. עם זאת, הדרך עד למיצוי ההליכים בתיק זה ארוכה מאוד. כרגע גם קשה להעריך מה יהיו התוצאות ארוכות הטווח של המשפט, במיוחד בשל כך שראש הממשלה בחר להפוך את משפטו הפרטי למשפט ציבורי נגד מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל. בכל הנוגע למה שצפוי לנו בשנים הקרובות, חשוב אפוא לחלק את הדיון למישור המשפטי ולמישור הפוליטי.
במישור המשפטי נתניהו נערך למאבק על כל פסיק משפטי. אין לו כל אינטרס שהמשפט הזה יגיע אי פעם לסיומו וסנגוריו יעלו כל טענה משפטית ויעשו כל שביכולתם למשוך את המשפט הזה עוד ועוד. הדברים הללו צפויים להביא להתמשכות ניכרת של ההליכים המשפטיים, אבל את הרכבת שיצאה לדרך, לא ניתן יהיה לעצור.
הגנתו של נתניהו מבוססת על שתי טענות מרכזיות השלובות זו בזו: רדיפה פוליטית בשל היותו ראש ממשלה מהימין והעדר אשם.
אולם, חלק גדול מהעובדות הרלוונטיות בפרשה אינן תומכות בטענות אלה. ראש הממשלה, חשוב לזכור, אינו הנאשם היחיד שעומד לדין בפרשות 1000, 2000 ו-4000. לצידו, על ספסל הנאשמים, יושבים בעלי השליטה לשעבר בבזק איריס ושאול אלוביץ' וגם נוני (ארנון) מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", וכתבי האישום נגד כל הנאשמים קשורים זה לזה ומתייחסים לפרשיות, שבהן פעלו לכאורה במשותף.
אם כן, ההליך המשפטי, שנפתח בירושלים, אינו רק מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו, אלא מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו ועוד שלושה בעלי הון, שאינם פוליטיקאים. קשה לראות כיצד טענתו של נתניהו ביחס לרדיפה אישית בשל עמדותיו הפוליטיות מתיישבת עם מצב דברים זה.
חשובה לא פחות היא העובדה, שמי שעקב אחר חקירות נתניהו בשנים האחרונות היה יכול בקלות להתרשם, שמעמדו כראש ממשלה מכהן לא רק שלא הזיק לו, אלא אף הביא עימו יחס זהיר ואולי אפילו מקל. כזכור, עבר זמן רב מאז תחילת החקירות נגד ראש הממשלה ועד להגשת כתב האישום נגדו. הסיבה המרכזית לכך הייתה הזהירות היתרה שגופי אכיפת החוק נקטו, הן בניהול החקירות נגד ראש הממשלה והן באיסוף העדויות והחומרים המפלילים.
גם כשנפלה ההחלטה הסופית על הגשת כתב אישום, היועץ המשפטי לממשלה בחר באופציה המקלה עם נתניהו ורעייתו. בתיק 2000, שבמרכזו עסקת השוחד לכאורה שבין מוזס לנתניהו, החליט מנדלבליט לפטור את רה"מ מאישום בקבלת שוחד ולהסתפק באישום בעבירה שהיא פחותה בחומרתה. וכך, בעוד מוזס נאשם בניסיון למתן שוחד, נתניהו מואשם רק בהפרת אמונים. גם שרה נתניהו זכתה להתחשבות מצידו של מנדלבליט. בעוד איריס אלוביץ' עומדת לדין בפרשת 4000, שרה נתניהו נשארה מחוץ לכתב האישום, למרות שלפי הראיות בתיק, היא הייתה לכאורה בקשר הדוק עם איריס אלוביץ כחלק מהמאמץ להבטיח כיסוי תקשורתי חיובי של משפחת נתניהו באתר "וואלה".
בסוף, מנדלבליט הלך על בטוח והשאיר בתוך כתב האישום רק את האישומים החזקים ביותר. הזהירות היתרה ואפילו החשש שלו ושל גורמים נוספים במשטרה ובפרקליטות מפני פגיעה בראש ממשלה מכהן, הביאו לגיבושו של תיק חזק, שאיכות הראיות שבו וכמות העדים מציבים רף גבוה בפני נתניהו וסנגוריו.
במישור המשפטי, צפוי אפוא לראש הממשלה קרב קשה. במישור הפוליטי, לעומת זאת, הסיפור סבוך בהרבה וכך גם פוטנציאל הנזק ההיקפי לשלטון החוק במדינת ישראל. בעוד שטענות האכיפה הבררנית והרדיפה הפוליטית לא מחזיקות הרבה מים במישור המשפטי, במישור הציבורי סכנתן רבה. ככל שיימשך המשפט וככל שראש הממשלה יפנים את חומרת מצבו המשפטי, המתקפות הללו עלולות להתעצם עד כדי חציית קו אדום.
במצב הקיים, ראש הממשלה וכל הפוליטיקאים המהדהדים את מסריו, תוקפים בחריפות את מערכת המשפט כדי להציל את נתניהו מאימת הדין. אולם, המסרים הללו מערערים בהדרגה את יסודות השיטה. אם צודק ראש הממשלה בטענותיו שמערכת המשפט בישראל מושחתת, שבתי המשפט הם בוגדניים ושמאלנים ושהמשטרה והפרקליטות עסוקות בתפירת תיקים, משמעות הדבר היא לקרוא לאזרחי ואזרחיות ישראל שלא לציית לרשויות אכיפת החוק. זהו מסר מסוכן, שפוטנציאל הנזק הגלום בו למדינת ישראל הוא עצום.
השנים הקרובות של משפט נתניהו הן אפוא שנים קריטיות לא רק לבנימין נתניהו, שעלול בסופו של דבר להיות מורשע בפלילים, אלא גם ובעיקר לשלטון החוק במדינת ישראל.
הכותבת היא חברת סגל בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה
*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר ההחלטה להגיש כתב אישום נגדם, ראש הממשלה בנימין נתניהו, איריס ושאול אלוביץ' וארנון (נוני) מוזס מכחישים את המיוחס להם, לא הורשעו בביצוע עבירה, ועומדת להם חזקת החפות.