העימות האלים בין חברי הוועד באל על לבין ההנהלה ונציגי ההסתדרות, שהביא את יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד לנקוט בצעד חריג של השעייתם מכהונה במועצת העובדים, מאותת על מסלול התנגשות אפשרי בין ההסתדרות לבין ועדי העובדים החזקים במשק בעידן הפוסט-קורונה. האש שנדלקה באל על עלולה להתפשט במשק כולו.
משבר הקורונה מחייב חברות רבות במשק לצעדי התייעלות כואבים, שמיועדים להציל את העסקים ואת מקומות העבודה. ראשי ההסתדרות מבינים זאת היטב. הם יודעים שבמשבר החריף אליו נקלע המשק, החלופה להתייעלות עלולה להיות קריסה של עסקים וגידול חד עוד יותר באבטלה. כארגון העובדים הגדול במשק, הקו בו נקטה ההסתדרות במשבר הקורונה, למן תחילתו, היה ברור: שיתוף-פעולה עם המעסיקים, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי, להתאמת דפוסי העבודה וכוח האדם למגבלות הקורונה, תוך מזעור הפגיעה בעובדים.
כך הסכימה ההסתדרות לתת למעסיקים גמישות ניהולית, עליה היא נלחמת בימים כתיקונם. גם גורמים שאינם מאוהדי ההסתדרות (ויש רבים כאלה) יודו כי מדיניות זו הניבה לעובדים, בפרט במגזר הציבורי, הישגים לא מבוטלים והבליטה את יתרונות העבודה המאורגנת.
אלא שאת התמונה הרחבה שרואים ראשי ההסתדרות, לא בהכרח רואים ועדי העובדים שפועלים במסגרתה. ועדי העובדים הם האורגן שמתמודד בשטח עם המחיר הכואב של הליכי ההתייעלות; עם המצוקות של העובדים המפוטרים, שלא צפויים למצוא עבודה אחרת במשק מתכווץ; עם הפחתות השכר והפגיעה בתנאי העבודה. הלחצים הישירים, המופעלים עליהם ע"י העובדים, הופכים אותם ללוחמניים יותר ולקשובים פחות לאילוצי המעסיק.
בנסיבות אלו, הנכונות של ההסתדרות לפעול יחד עם המעסיק בביצוע צעדי ההתייעלות, עלולה להתפרש ע"י הוועדים כניתוק של ההסתדרות מהשטח וכייצוג לא ראוי.
במצבים כאלו עלולים הוועדים לפנות לארגוני עובדים מתחרים ולנסות לפעול באמצעותם, או להקים ארגון עצמאי מפעלי.
בעימותים דומים שהיו בעבר ההסתדרות הוכיחה שהשלם חזק מסכום חלקיו: כשההסתדרות הסכימה לרפורמה חלקית ברכבת, כנגד עמדת הוועד שם, הצליחה יו"ר ועד עובדי רכבת ישראל, גילה אדרעי, לשכנע את עובדי הרכבת לעזוב את ההסתדרות ולעבור לארגון עובדים מתחרה. אלא שבית הדין לעבודה דחה את טענת הארגון המתחרה ליציגות ברכבת, ופסק שהמו"מ המתנהל בין ההסתדרות לרכבת כבר הניב תוצאות ולכן יש לאפשר להסתדרות להשלים את המלאכה.
אדרעי חזרה בסופו של יום לכהן בוועד מטעם ההסתדרות וה"מרד" שכך. גם ניסיון עובדי נמל אשדוד לעבור לארגון מתחרה, לאחר השעיית אלון חסן מעבודתו, נחסם באופן דומה כאשר בית הדין קבע כי המו"מ בין ההסתדרות לבין הנמל מורכב מדי מלאפשר "חילופי סוסים" בשלב הזה. ההסתדרות שמרה על שליטתה גם שם.
מערכת היחסים בין ההסתדרות לוועדים החזקים היא מורכבת: חוקת ההסתדרות לא מסמיכה ועד לחתום על הסכם קיבוצי, ורק ההסתדרות עצמה כשרה לכך. מכאן, שההסתדרות יכולה להגיע להסכמי הבראה עם המעסיקים מעל לראשם של הוועדים. ההסתדרות לא נוהגת לעשות זאת, ודואגת לקבל תמיכה מהוועדים. מהצד השני, חברי הוועדים הם בעלי כוח פוליטי בהנהגת ההסתדרות, ויש להם השפעה על מינוי נבחרי ההסתדרות. בנסיבות אלו, ברור כי פעולה משמעתית נגדם אינה דבר של מה בכך.
העילה להשעייתם של חברי הוועד באל על היא אמנם כתוצאה מהתנהגותם החריגה, אלא שיש בה גם מסר ברור של יו"ר ההסתדרות לוועדים החזקים: במצב המשברי הנוכחי, ההסתדרות היא שתוביל את הקו ולא תקבל התפרעויות והשתוללויות של הוועדים. מדובר במסר מעודד וחשוב מאוד למשק כולו: מנהיגות אחראית של ארגוני עובדים היא תנאי הכרחי לאיזון המשק, בעוד שקו לוחמני ופופוליסטי עלול להביא לסגירת עסקים ואובדן מקומות עבודה. יש לקוות שההסתדרות וארגוני העובדים הנוספים ימשיכו לעמוד בלחצים מבית, שכן צעדי ההתייעלות המשמעותיים והקשים עוד לפנינו.
הכותב הוא שותף במשרד רובין - שמואלביץ, המתמחה בדיני עבודה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.