מנכ"ל ומייסד טוויטר, ג'ק דורסי - הוא ולא אחר - החליט לפתוח השבוע בחזית מול נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. בפעם הראשונה סימנה טוויטר ציוצים של טראמפ כ"עלולים להטעות", לאחר שצייץ כי הצבעה דרך הדואר בבחירות תוביל להונאות נרחבות של בוחרים. טוויטר הצמידה לציוץ קישורים שמובילים למידע רלוונטי. בפעם השנייה חסמה טוויטר ציוץ של הנשיא האמריקאי בטענה שהוא "מאדיר אלימות".
טראמפ התייחס להפגנות במיניאפוליס בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד, אזרח אפרו-אמריקאי, שנחנק למוות על ידי שוטר. באחד הציוצים כתב "הבריונים (THUGS) האלה מכפישים את זכרו של ג'ורג' פלויד, ולא אתן לזה לקרות. דיברתי עם המושל טים וואלס ואמרתי לו שהצבא איתו לאורך כל הדרך. בכל קושי שיהיה אנחנו נשיג שליטה, אך כאשר הביזה מתחילה הירי מתחיל. תודה!". בטוויטר חסמו את הציוד בגלל צמד המלים "הירי מתחיל".
בשתי החלטות חריגות הציפה טוויטר שתי שאלות עקרוניות: האם כוחן של חברות הטכנולוגיה גדול מדי, ומה תפקידן המוסרי? לא בהכרח ניתן לנתק בין שתי השאלות הללו, אך העיסוק בהן הוא לא רק לשם הדיון, אלא - כפי שהוכיח טראמפ - עלול להוביל להטלת רגולציה ושינוי האינטרנט כפי שאנחנו מכירים אותו. הצעד השני של טוויטר כבר היה לאחר שטראמפ איים לסגור אותה ואף חתם על צו נשיאותי שמטרתו הגבלת הרשתות החברתיות. הצו קובע כי הרשתות החברתיות יצטרכו לקחת אחריות על פגיעה בחופש הביטוי של המשתמשים, אם הוא נעשה בלי הסבר מספק לכך.
מה הבעיה בהתנהלות של טוויטר?
מבחינה מוסרית, בהחלט אפשר להעריך את טוויטר על נקיטת העמדה. אם הם חושבים שנשיא ארה"ב תורם ליצירת אווירה אלימה, והם רואים עצמם אחראים לכך במידה כלשהי - אז האקטיביות שלהם מבורכת. אולם הסיפור הרבה יותר רחב ומורכב מכך. מי קובע מה מותר ומה אסור, איך דואגים לכך שלא תהיה הטיה פוליטית, איך שומרים על חופש הביטוי? או שאולי בעצם טוויטר (וחברות אחרות) יהפכו להיות שחקניות פוליטיות.
זה כמובן יפגע בהן מבחינה עסקית, אבל יותר מכך - בצד הרפובליקני כבר היום חושבים שהן כאלה. כפי שטראמפ כתב בסוף השבוע, "רפובליקאים מרגישים שפלטפורמות מדיה חברתיות משתיקות לחלוטין קולות שמרניים... ראינו מה הן ניסו לעשות, ונכשלו, ב-2016. אנחנו לא יכולים לתת לגרסה מתוחכמת יותר של זה לקרות בשנית".
טוויטר לקחה יותר אחריות ממה שאנחנו רגילים לראות אצל הרשתות החברתיות, אבל היא בעיקר סיפקה לנו תזכורת למורכבות של הנושא ולאחריות חסרת התקדים שיש לפלטפורמות האלו. אם בטוויטר רוצים לעשות שינוי, זה צריך להיות הרבה יותר רחב מסימון ציוצים באופן סלקטיבי - גם אם הם של נשיא ארה"ב, שהם ציוצים משפיעים במיוחד.
מה הרווחנו מהצעד של טוויטר?
טוויטר למעשה הכירה באחריות שלה ושל הרשתות החברתיות האחרות. היא סיפקה לנו תזכורת לאחריות הגדולה שיש להן ולכך שביומיום הן לא עושות מספיק כדי להתמודד עם הבעיות בפלטפורמות שלהן. זה בהחלט לא קל והן נמצאות במלכוד שקשה לצאת ממנו - כשהן מחליטות לא לנקוט בצעדים, באים אליהן בטענות. וכך גם כשהן מחליטות להיות אקטיביות.
למה טראמפ צודק (לפחות חלקית)?
המשמעות של הצו הנשיאותי היא הטלת עוד אחריות על הרשתות החברתיות והפיכתן לשומרי סף. זה לא אומר בהכרח לחסום יותר משתמשים, אלא להיות יותר מנומקים ולא להתנהל בצורה סלקטיבית. זה יחייב אותן לקבוע עקרונות מנחים. הדבר אף עלול להוביל לעוד יותר ביקורת על אותן הרשתות, כי המשמעות של הפיכתן לשומר סף היא הגדלת ההשפעה שלהן על גבולות השיח. הגדלת האחריות לא תהיה קלה לרשתות החברתיות, שיצטרכו להפעיל כלים טכנולוגיים מתוחכמים יותר.
אגב, בלי לשים לב, יכול להיות שטראמפ הבקיע פה גול עצמי מכיוון שהיום הוא מסוגל לצייץ טענות ואמירות ללא הפסקה, גם אם מסיתות וגם אם הן לא נכונות. הטלת עוד אחריות על הרשתות החברתיות תחייב אותם להיות הרבה יותר בררנים באישור הציוצים והפוסטים ומי שעלול להיפגע מכך הוא דווקא הנשיא האמריקאי. לפרשנות המלאה שלי.
מהו הסעיף החשוב שמושפע מהצו הנשיאותי?
הצו הנשיאותי מערער על סעיף 230 "בחוק ההגינות בתקשורת", שפוטר במידה רבה שירותי אונליין מאחריות ביחס לתכנים של צדדים שלישיים. הסעיף הזה נחשב בפי רבים כחקיקה שאיפשר את צמיחתן של חברות הטכנולוגיה הגדולות, לצד האינטרנט כולו. זה נכון לגבי רשתות חברתיות, אך גם לחברות נוספות שפיתחה פלטפורמות אונליין. יש שמכנים את הסעיף הזה אף "עשרים ושש המילים שיצרו את האינטרנט". הסעיף הסיר מהחברות אחריות, והן היו יכולות להציג את עצמן כזירה שבה הדברים קורים מבלי שיש להן אחריות לכך. כיכר העיר, כפי שאהבו להתייחס בפייסבוק לדיונים שמתנהלים שם.
אולם בשנים האחרונות גברה ההבנה כי יש בעייתיות גדולה ברשתות החברתיות - מפייק ניוז ועד השפעה על דעת הקהל, מגזענות ועד אי הסרה של סרטונים פוגעניים. החברות הללו נדרשו לנקוט בצעדים, ולצד זאת נשמעו קולות לשנות את סעיף 230. מנגד, לא יכול להיות שכיום אין שום יכולת לערער על ההחלטות של אותן רשתות (פייסבוק הקימה באחרונה "בית משפט חיצוני", שיוכל לקבל החלטות עקרוניות לגבי גבולות השיח). לכתבה של וול סטריט ג'ורנל מדצמבר האחרון שמסבירה למה הסעיף כל כך חשוב.
שאלת השאלות: מי שומר על חופש הביטוי?
טראמפ טוען כי חופש הביטוי של הצד הרפובליקני נפגע, ולכן צריך לפעול לאור הצו הנשיאותי החדש. בגוגל, פייסבוק וטוויטר חושבים אחרת - מבחינתן כל שינוי של סעיף 230 יפגע בחופש הביטוי. היום אין להן את האחריות על תכנים של צדדים שלישיים ולכן הם יכולים לבטא את עצמם כמעט בלי מגבלות.
אולם כאן נכנסת גם השאלה של מה זה חופש ביטוי - טראמפ לא דורש להגביל את חופש הביטוי, אלא שבמקרה של הגבלה שלו (חסימת ציוצים למשל) יהיו נימוקים הוגנים. כדי לעשות זאת, הוא עלול לפגוע בהגנה על חופש הביטוי מכורח סעיף 230. ועדיין, טראמפ סבור כי גם עכשיו הרפובליקנים מופלים. וגם יש שאלה לגבי מי קובע מתי צריך לוותר על עיקרון חופש הביטוי כדי לשמור על ערכים אחרים (למשל כשיש חשש להסתה לאלימות). הסתבכתם? לא במקרה. חופש הביטוי זאת לא סוגיה חד משמעית.
מה ההבדל בין צוקרברג לדורסי?
מייסד פייסבוק מארק צוקרברג החליט שלא לבדוק פייק ניוז של פוליטיקאים. בפייסבוק סבורים כי ציבור הבוחרים הוא זה שצריך להכריע בנוגע לפוליטיקאים, ובכל מקרה שיש לכך ערך חדשותי. פייסבוק ספגה על כך הרבה ביקורת מהצד הדמוקרטי. יכול להיות שזאת שאלה עקרונית, והעמדה של צוקרברג לא מופרכת. אולם יש גם אפשרות אחרת - צוקרברג ידע שהמשמעות היא פתיחת חזית עם טראמפ, ובחר להימנע מהמסלול שבו בחר דורסי לצעוד.
אני חושב שהרשתות החברתיות צריכות לקחת יותר אחריות, אבל חושש מהפיכתן לשחקנים פוליטיים ושהשפעתן על השיח הציבורי רק תגבר. לא ידוע מה הוביל את דורסי להחלטה - האם הבין כי החברה חייבת לקחת אחריות, האם זו החלטה מוסרית או החלטה פוליטית. כך או כך, יש דבר אחד שעליו צריך להעריך את דורסי - יכול להיות שהצעד שלו סיכן את עתידה של החברה, שגם ככה מצבה העסקי לא מזהיר.
חטא ההיבריס של סופטבנק
לפני שבוע, לאחר פרסום ההפסד הגבוה בתולדות חברת סופטבנק היפנית, עלה מייסד ומנכ"ל החברה מאסיושי סון לשיחת ועידה עם כמה אנליסטים. כשהם התעקשו לקבל תשובות על ההפסד העצום של קרן ההשקעות ויז’ן פאנד - שעמד בשנה שעברה על 18 מיליארד דולר - סיפק להם סון תשובה מפתיעה. לפי פייננשל טיימס", סון השווה את עצמו לישו, שלדבריו, גם הוא לא הובן כהלכה והיה נתון לביקורת. בשלב אחר בשיחה הוא הוסיף כי להקת הביטלס הייתה לא פופולרית בתחילת דרכה.
כשסון מדבר על תחילת הדרך, הוא בהחלט מתכוון לכך: בזמן שוויז’ן פאנד - קרן שאפתנית להשקעות בהייטק בהיקף של 100 מיליארד דולר - מציינת בימים אלו שלוש שנים, סון מציג חזון לטווח של 30 שנה קדימה, ואף הרבה יותר - ל-300 שנה. בשלוש השנים האחרונות שינתה סופטבנק את פניה של תעשיית ההייטק העולמית, ובעקבות זאת גם הישראלית.
אני מודה שהייתי בטוח שסופטבנק יכולה להשתלט על העולם. בין השאר מכיוון שיש משהו אגרסיבי במתן צ'ק עם סכום אסטרונומי שמחייב את הסטארט-אפ לקחת אותו (גם אם היא לא אגרסיבית מבחינת הזכויות שהיא מבקשת). בפועל היו לה כמה השקעות מאוד בעייתיות (וגם לא מעט השקעות מוצלחות), וב-2019 היא רשמה הפסד של 18 מיליארד דולר. שוחחתי עם אורי פסובסקי בפודקאסט(ים) של "גלובס" על חטא ההיבריס של סופטבנק. כדאי להאזין. (ספוטיפיי, אפל פודקאסט, וגוגל פודקאסט)
עוד דברים מעניינים מהשבוע האחרון:
- ענקיות הטכנולוגיה הגיעו למשבר הנוכחי חזקות מתמיד - עם קופות מזומנים דשנות, השקעות עתק על מחקר ופיתוח ונכונות לבצע רכישות. לא רק שהמוצרים והשירותים שלהן חיוניים בזמן המשבר, הן גם מסוגלות לנצל אותו כדי להשאיר את המתחרים הפוטנציאליים הרחק מאחור. כתבה של וול סטריט ג'ורנל, שמסבירה למה המגפה לא תחליש את הענקיות
מה בתעשייה
מינויים:
גיוסי הון:
- חברת פאנדבוקס, שמספקת פתרונות אשראי ותשלומים לעסקים קטנים, הודיעה על גיוס של 20 מיליון דולר (בסך הכל גייסה החברה יותר מ-300 מיליון דולר). פאנדבוקס נוסדה ב-2012 על ידי מנכ"ל החברה אייל שנער, תומר מיכאלי (שכבר אינו בעל תפקיד בחברה) ויובל אריאב (שמשמש כיועץ לחברה). מי שהשקיע את הסכום היא זרוע ההשקעות של MUFG, קבוצת השירותים הפיננסיים הרביעית בגודלה בעולם.
- חברת D-ID, שפיתחה תוכנה שמסירה נתונים ביומטריים מתמונות וסרטונים, גייסה 13.5 מיליון דולר (עד כה גייסה החברה 17.5 מיליון דולר). החברה הוקמה ב-2017 על ידי גיל פרי, סלע בלונדהיים, ואלירן קוטה. את סבב הגיוס הובילה AXA Venture Partners והשתתפו בו גם פיטנגו, Maverick Ventures, יונדאי מוטור, Y-Combinator ועוד.
- חברת גרין-איי (Greeneye) הודיעה על השלמת גיוס סיד בהיקף של 7 מיליון דולר. גריין-איי הוקמה ב-2017 על ידי נדב בוכר, יצחק חייט ואלון קליין-אורבך. את סבב הגיוס הובילה קרן JVP והשתתפה בו גם זרוע ההשקעות של Syngenta (ענקית ייצור זרעים וחומרי ההדברה העולמית שוויצרית), קבוצת 2b-angels ועוד.
-
***גילוי מלא: מריוס נכט הוא בן הזוג לשעבר של ענת אגמון, מבעלות השליטה ב"גלובס". השניים מצויים במחלוקת אישית וכלכלית.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
